השוכר טען ’מקח טעות’ כי בדירה יש חשש לשדים ומזיקין...

טרם נציג את המקרה עליו נסובה שאלתנו, נקדים את דברי רבי יהודה החסיד בצוואתו (אות כ', הובא בבא"ח ש"ב פר' פנחס י"ז): 'לא יסתום אדם חלון או פתח לגמרי, שלא יזיקו השדים, כי דרכן לצאת בו, אלא ינקוב בו נקב'. ויעויין בשו"ת חקל יצחק (סי' מ"ו) שכתב שכשלא נמצא האדם שסתם את הפתח, פוגעים השדים במי שדר שם, שלאו נביאים הם לדעת מי סתם.

ובכן, מעשה ביהודי בשם שמעון שפרסם את דירתו להשכרה. הגיע ראובן, והשניים סיכמו על שכירות למשך שנתיים.

והנה, כבר ביום הראשון לשהות משפחת ראובן בדירה, פוגש ראובן את חבירו, והלה מספר לראובן שבעל הדירה (שמעון) ערך לפני מספר חודשים שיפוצים בדירה, ובמהלכן סתם לגמרי כמה פתחים וחלונות, דבר שמנוגד לדברי ר' יהודה החסיד! ואף שהזהירוהו שלא יעשה זאת, לא נבהל כלל, וטען כי אינו חושש לכאלו דברים...

ראובן, שנתקף בבהלה, פנה אל שמעון וטען שזהו 'מקח טעות'...

שמעון (שלא הכחיש את דבר סתימת הפתחים) טען לעומתו: 'אם תצליח להראות לי פגם מסויים בדירה, אבטל בשמחה את המקח, כל עוד אין כאן פגם הנראה לעין והדירה ראויה לשימוש, אין לך שום תביעה...'

עם מי הדין?

(יצויין, שיתכן שמועיל לעשות כעת נקבים במקום המשוער של הסתימות. אך על כל פנים בשאלתנו, שמעון, שאינו מדקדק גדול במצוות, אינו מוכן שיקדחו לו חורים בדירה...).

המוכר חפץ אסור

המוכר חפץ לחבירו ונמצא שהוא חפץ של איסור, הרי זה מקח טעות (כמבואר בחו"מ סי' רל"ב סי"א), וגם בדבר שאיסורו רק מדרבנן, בטל המקח (כמבואר שם סי' רל"ד ס"ג), ואפילו בדבר שאינו אלא חומרא בעלמא, יכול קונה לומר שברצונו להחמיר ולבטל את המקח (יעויין נתיבות סי' רל"ב סקי"ב, ו'משפט שלום' למהרש"ם שם אות י"ב). ולפי זה, היה מקום לומר אף בשאלתנו, שיכול השוכר לטעון כלפי המשכיר שחושש להיזק שדים ותובע לבטל את השכירות.

'מום' כפי הסכמת בני המדינה

אולם, אמר מו"ר שליט"א, שנראה שאין זו טענה, וכדלהלן:

אמנם ברור הדבר, שלכתחילה יש להקפיד בעניינים אלו של מזיקים ושדים, ובודאי שיש להיזהר שלא לסתום לגמרי פתחים, אך מכל מקום, בדיעבד, שכבר נסתמו, נראה שאי אפשר לטעון כעת ביטול מקח, כי ידוע שבזמן הזה נתמעט כוחם של שדים ורוחות רעות, וכמו שמצינו בכמה מקומות, ונציין לחלקן: א) בים של שלמה (חולין פ"ח סי' י"ב) כתב: "מה שהזהירו משום רוחות, כולן לא שכיחי האידנא". ב) בבכור שור (שבת פ"ב.) כתב שכל הדברים הסגוליים המבוארים בש"ס נשתנו בדורות אלו, ועתה אין כי אם חששא בעלמא. ג) בשו"ת יהודה יעלה (או"ח סי' ט') כתב שהאמוראים האחרונים החרימו שלא יראו המזיקין בין הבריות, ואין לחוש לשדים, והוא על פי המבואר בגמרא בפסחים (קי"ב:) שאביי גירש את כל המזיקין הללו.

וידוע הכלל בביטול מקח (סי' רל"ב ס"ו): 'כל שהסכימו עליו בני המדינה שהוא מום שמחזירים בו מקח זה, מחזירים. וכל שהסכימו עליו שאינו מום, הרי זה אינו מחזיר בו אלא אם פירש, שכל הנושא ונותן סתם, על מנהג המדינה הוא סומך'. ואם כן בנידוננו, שרבים אינם חוששים כל כך לדברים אלו (על כל פנים בדיעבד), אין לראובן השוכר זכות לתביעת ביטול השכירות. (וכעין דברי ה'משפט שלום' שם אות י"ב, שבדברים שהם חסידות בעלמא, יכול המוכר לומר לקונה 'לא אפסיד מפני חסידותך'!).

לסיכום: השוכר אינו יכול לתבוע לבטל את השכירות.

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס, הקלק כאן.