איציק דדיה: "בעקבות הקורונה עשיתי את ליל הסדר לבד, וזאת הייתה חוויה מאוד לא פשוטה"

נעים להכיר

"איציק דדיה, 26, רווק, זמר ויוצר".

סיפור ילדות שמלווה אותך?

"כשהייתי בן שש גרנו בבניין, בקומה הראשונה, וסבי וסבתי ז"ל גרו בבניין שלנו בקומה החמישית. באחת השנים בחג הפסח רציתי לעלות אליהם, ובדרך למעלה, ממש לפני שהגעתי לקומה שלהם, התכופפתי על המעקה בחדר המדרגות, איבדתי את האחיזה, והתחלתי ליפול למטה. בדרך כלשהי תוך כדי נפילה הצלחתי להיאחז בברזלי המעקה של הקומה השנייה ויצאתי מזה ללא פגע. כשחזרתי הביתה וסיפרתי להורים שלי את מה שקרה לי הם לא האמינו. רק אחרי שהם שמעו משכן שהיה עד למקרה את מה שקרה הם הבינו את גודל הנס. זה סיפור שמלווה אותי כל יום בחיים, כי המרחק בין להיות או לא להיות היה תלוי במספר מטרים בודדים".

(צילום: מאיר דדון)

ספר על חוויה משמעותית שחווית בעקבות קיום מצווה שזכית לקיים

"כשהייתי בארה"ב יצא לי לבקר ילדה שסבלה מאנורקסיה, ומצבה היה קשה מאוד. שוחחתי איתה ואמרתי לה שאם תקשיב לעצת הרופאים והפסיכולוגים שמטפלים בה ותעלה במשקל אתן לה זוג כרטיסים למופע ההשקה שלי, והשגתי ספונסרים שהסכימו לממן את עלות הטיסה והציוד הנלווה. היא הסכימה וכך סגרנו את העניין.

"חלפו כמה חודשים ושכחתי מהעניין, ופתאום במופע אני רואה משלחת גדולה מובילה ילדה בכיסא גלגלים, ומאוד התרגשתי. תוך כדי ההופעה עדכנו אותי במי מדובר ומיד נזכרתי בסיפור. באותם רגעים על הבמה הרגשתי שמחה וסיפוק על כך שהצלחתי לשמח אדם חולה, ולהשכיח ממנה את הצרה לזמן מסוים".

ספר על חוויה מיוחדת שחווית בשבת או באחד מחגי ישראל.

"חג הפסח הוא החג האהוב עליי. בכל השנה אני מופיע ברחבי העולם, אבל בפסח וסוכות אין סכום בעולם שיוציא אותי מהבית. כל שנה הפיתוי הוא עצום, אבל פסח חזק מכל הכסף שבעולם. השנה בגלל היותי בבידוד בעקבות הקורונה עשיתי את ליל הסדר לבד בדירה שלי, וכן את השבת והחג השני, וזו הייתה חוויה מאוד לא פשוטה. להיות לבד בחג שמסמל יותר מכל את הביחד, זה מאוד מורכב".

כמה וכיצד הקב"ה נוכח בחייך, ובאיזה אופן הוא משפיע על עשייתך?

"הקב"ה נוכח בחיי בכל רגע נתון, ואין בכוח לשוני ושכלי לדמיין רגע בלי ה' יתברך. כל הבריאה מראה את הודו המופלא ודרכו של הבורא. ההסתכלות וההתבוננות בפלאי הבריאה נותנות לי את הכוח לייצר ולעשות את המוזיקה שאתם שומעים".

פגישה/שיחה מעניינת שהייתה לך פעם?

"במסגרת שירותי הצבאי בלהקת הרבנות בה שירתי, לקח אותנו מפקד הלהקה שי אברמסון לסיור במחנה הריכוז מאוטהאוזן. במהלך ביקורנו שם פגשתי במר אדוארד מוסברג, ניצול השואה המפורסם, שסיפר לנו את סיפורו. הדברים ששמעתי מאותו ניצול שואה זעזעו אותי עד עמקי נשמתי, והשפיעו עליי ועל דרכי ההסתכלות שלי על העולם. זה היה מפגש מטלטל מכל בחינה אפשרית. בנוסף, התפעלתי מהעוצמות של האיש, שפשוט אין דרך לתאר את מה שהוא עבר. באחד הימים במסע התפללנו 'תפילת האשכבה' לזכר קדושי השואה יהי זכרם ברוך, וגם הרגע הזה השפיע עליי באופן מאוד משמעותי".

מה הדבר שהכי גורם לך להיות מאושר?

"כשמזדמן לי להגיע לאירוע של אותה משפחה פעם שניה ושלישית, ואפילו רביעית. זה גורם לי אושר ושמחה. במצבים כאלה אני מרגיש כבר חלק מהמשפחה".

מה הדבר שאתה הכי חושש ממנו?

"לאבד את הקול. כי זה הכל".

שיר שהשפיע עליך במיוחד?

"בשנתיים האחרונות זה 'לבחור נכון' של אמיר דדון. בדרך כלל שיר זה דבר תקופתי, והיו כמה שירים שהשפיעו עלי במהלך השנים, אבל השיר הזה תפס אותי במיוחד והוא כבר המון זמן בתוך הרפרטואר האומנותי שלי".

ספר על מצווה שאתה מחובר אליה באופן מיוחד

"לשיר ולשמח בבתי חולים, ולראות את חלקם אחר כך בריאים ושלמים. לעומת זאת, לצערי אני גם שומע מדי פעם בפעם על חלקם שהם כבר אינם איתנו, אבל אני מרגיש חובה להתחזק, לשמוח, ולהמשיך הלאה כדי לשמח את אלה שאתנו".

סיפור מעניין שקרה לך/היית שותף בו?

"באחד האירועים שהשתתפתי בהם כחבר להקת הרבנות השתתפו ראש הממשלה בנימין נתניהו, הרמטכ"ל דאז בני גנץ ואח"מים רבים נוספים. בין הנאומים ישבנו חברי הלהקה מאחורי הקלעים עייפים ורעבים מהמאמץ של השירה, התחלנו להסתובב במתחם, והנה זה פלא - פתאום מצאנו בחדר צדדי שולחן עם כיבוד מוכן. היינו רעבים כמו שאמרתי, אז לא נשאר שם אחרי שיצאנו משם, ואחר כך הסתבר לנו שזה היה מיועד לראש הממשלה. את מה שקרה אחר כך כבר לא אספר. בכל מקרה, אני מקווה שראש הממשלה לא נשאר רעב יותר מדי זמן".

איך נראה סדר יום ממוצע שלך?

"היום שלי מתחיל מוקדם בבוקר עם תפילת שחרית. לדעתי זה הסוד ליום מוצלח. לאחר מכן שעה של שיעור הלכה עם אבא שלי, וההמשך מתנהל לפי היומן. על פי רוב זה מתחיל בהקלטות באולפנים וישיבות עם מפיקים ומלחינים מכל חלקי הארץ, וכשיש אירוע בערב אני משתדל להקדיש זמן למנוחה וחזרות כדי שהכל יצא על הצד הטוב ביותר. בדרך כלל אני מסיים את היום שלי איפשהו כבר קרוב כבר ליום הבא".

מבחינה מקצועית, האם אתה במקום בו דמיינת שתהיה?

"אני לא יודע ולא יכול לענות על שאלה כזאת מכיוון שבתשע השנים האחרונות לא הייתי תלוי בעצמי, אלא נוהלתי על ידי סוכן. אם ה' יתברך יגזור עלי חיים טובים, ובעוד 10 שנים תשאל אותי את השאלה הזאת שוב, אולי אהיה יותר חכם כדי לענות".

איפה אתה רוצה להיות בעוד עשר שנים?

"בעוד עשר שנים? הקורונה לימדה אותי שאי אפשר לדעת מה יהיה בעוד שעה".

(צילום: מאיר דדון)

שתף ברגע של תחושת החמצה קשה בחיים וברגשות שהתלוו אליו

"אני לא מכיר את המושג הזה 'תחושה של החמצה'. החיים שלי כיהודי לימדו אותי שאני לא מחליט כלום, ואם קרה משהו - מי שמוביל אותנו זה ה' יתברך. וגם אם נראה שהחמצנו משהו - זה למעננו ולטובתנו".

שתף במשהו מעניין ו/או מרגש הקשור למשפחתך

"אנחנו 12 אחים, ברוך ה', ואין דבר שיותר משמח אותי בעולם כמו המשפחה שלי. החיכוך ותחושת הביחד עם כל האחים, האחיות והאחיינים, השבתות והחגים שאנחנו יחד, זה האושר בשבילי. אמא שלי היקרה דואגת תמיד לכנס את כולם, והאחדות שלנו זו משימת חייה. את המשפחתיות הזאת לא אחליף לעולם".

דמות מעולם היהדות שמשמשת מקור השראה עבורך?

"מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל. אני הקטן מעריך הרבה דברים אצלן, אבל במיוחד נדהם מפעולותיו למען כך שההלכה נגישה ומובנת לכולם".

מהם חלומותיך הכמוסים ומהם הגלויים?

"הכמוסים ישארו כאלה, וחלומותיי הגלויים הם להיות כלי מחזיק ברכה כדי שהזכות לשמח תישאר בחיי".

משהו שהיית רוצה שידעו עליך ולא יודעים?

"אני עיוור צבעים. וגם אחי, דוד. אבל אל תחשבו לרגע שאני רואה הכל בשחור ולבן".