הרב איתן שנרב: "דביר צעק: 'אבא, אבא', ורנה לא. באותו רגע הבנתי שחיינו השתנו"

"תודה לאל יש לנו שנים עשר ילדים, כן, שנים עשר - רנה נמצאת אתנו ברוחה, גם אם לא בגופה", אומר לי הרב איתן שנרב, 47, אביה של רנה שנרב הי"ד, אשר נרצחה בעת טיול משפחתי למעיין דני השוכן למרגלות הישוב דולב.

על מה שאירע באותו יום נורא, הוא מספר: "חשוב לנו תמיד לתת תשומת לכל הילדים, ובתקופה ההיא הרגשתי שהייתי יותר עם הקטנים. משום כך, ביום שישי, לפני כשמונה חודשים יצאתי לטיול עם שני הגדולים שלי – דביר ורנה".

שיחתנו מתקיימת, ערב יום הזיכרון, בחצר ביתה של משפחת שנרב המתגוררת בלוד. ככל שהשיחה מתארכת, כך הולך ומתברר הקשר העז בין משפחת שנרב לעיר מגוריה. המשפחה, כחלק מחברותה בגרעין התורני הפועל בעיר, מנהלת מספר גמ"חים, אודותם נרחיב בהמשך. בנוסף לכך, מלמד הרב איתן בישיבה התיכונית 'צביה' בעיר, מנהל את כולל האברכים הפועל בשטחה, ומכהן כרב קהילה מקומית. למעלה משני מטרים מפרידים בינינו בשעה שאנו חוסים תחת צילם של עצי הפרי הפורחים בגינתם של השנרבים, כנדרש בתקופת הקורונה, אך הלבבות צמודים-צמודים.

"זה היה בחודש אב האחרון, בבין הזמנים", אומר הרב שנרב. "היה לי חופש מהכולל, ואמרתי לדביר ורנה שאני רוצה לטייל איתם. דביר למד אז בישיבה ביישוב עלי, אך גם בבין הזמנים לא היה לו יום אחד של חופש. דביר רצה לעבור הכשרה להציל חיים, אז בחופשה מהישיבה עשה קורס חובשים, במקום המיועד לחרדים. אמרתי לו שיקח יום אחד חופש, אבל הוא דבק במטרה.

"באחד מימי חמישי של הקורס פתאום הודיעו להם שמחר יהיה חופש, הוא עדכן אותי בכך, וקבענו לצאת יחד בשישי. לקחנו ספרי קודש, גיטרה, ורצינו לטבול לכבוד שבת קודש, אז החלטנו לנסוע ל 'מעיין דני', שהוא המעיין הקרוב ביותר לביתנו. החנינו את הרכב הכי קרוב למעיין, והתחלנו ללכת. דביר אמר לי: 'אבא בוא לא נבזבז את הזמן, תשאל אותי שאלות על מה שחובשים צריכים לדעת'. הייתי חובש בצבא, למעלה מ-20 שנות מילואים, אז יש לי ידע רב בנושא. לא יודע מאיפה זה בא לי, ושאלתי אותו דווקא על חוסם עורקים.

"התחלנו להתקרב למעיין, ופתאום פיצוץ ענק, מחריד. פטריית עשן מטורפת. כמה מחבלים ימ"ש הטמינו מטען חבלה שנראה כמו סלע, חיכו ליהודים שיגיעו, והפעילו אותו מרחוק. זה היה הלם גדול. מצאתי את עצמי על הרצפה, הכל סביבי שחור משחור. טיפות שחורות של עפר ופיח עפו לי מול העיניים. פתאום, בתוך כל הטירוף שסביבי, שמעתי את דביר צועק: 'אבא, אבא', ורנה לא צעקה. באותו רגע הבנתי שחיינו השתנו לתמיד.

"היה לי קשה לשמוע את הצעקות של דביר, אבל לפחות הבנתי שהוא חי. כל כך רציתי גם לשמוע את הצעקות של רנה. התרוממתי, הלכתי לכיוונה, רכנתי לעברה, והתחלתי לצעוק, ממש לצרוח: 'רנה, רנה'. התנפלתי עליה, נישקתי אותה, וראיתי שאין בה רוח חיים. ניסיתי להנשים אותה, למרות שראיתי את הפציעות על הגוף שלה, והבנתי שמדבר כזה לא יוצאים בחיים. מה שניחם אותי ובהמשך גם את אשתי זה שהפנים שלה לא נפגעו. אשתי לא הסכימה לקבור את רנה לפני שהיא רואה אותה. אני מודה לקב"ה על כך שלפחות הפנים שלה נשארו שלמות".

ילד, אל תלך לישון

"אחרי שהבנתי מה קרה לרנה, קראתי לדביר שיבוא קרוב אליי. דביר נפצע קשה, אז הורדתי את החולצה שלי ועשיתי לו חוסם עורקים. ראיתי שאין לי מספיק בד, אז עשיתי לו חוסם עורקים נוסף עם הציצית שלי. רק לאחר מכן ראיתי שגם אני פצוע. ניסיתי לקום, אבל הרגשתי שאני לא יכול לזוז יותר. אחר כך התברר שהיו לי שבר באגן, שני שברים בצלעות, רסיסים וברגים בבטן, ועוד.

"הפגיעה בבטן הלחיצה אותי, כי אני יודע שזה אזור רגיש. מצד שני הנחתי שלא נפגעו לי איברים פנימיים וכלי דם גדולים, וזה הרגיע אותי. דביר לעומת זאת נפצע מאוד קשה, בחזה ובבטן. ממש חששתי לחייו. רק לפני כמה דקות בתי נהרגה מולי, והתפללתי לה' שלא אאבד ילד נוסף. פחדתי פחד מוות שאאבד גם את דביר. כמה דקות אחר כך הוא אמר לי שקשה לו לנשום ושהוא רוצה להירדם, להתחזק קצת. התחננתי אליו ואמרתי לו שלא ילך לישון, כי יכול להיות שהוא לא יתעורר. אמרתי לו: 'אתה חייב להיות חזק, אתה חייב לחיות, בשביל רנה ובשביל כל עם ישראל'. דביר היה גיבור, החזיק חזק, ולא הלך לישון".

אני מניח שבשלב הזה, פחות או יותר, ניסיתם להזעיק עזרה.

"כן, משהו כמו שתי דקות אחרי הפיצוץ דביר אמר לי להתקשר למד"א. יש לי מכשיר בלי אינטרנט, מכשיר ישן של נוקיה, והוא שרד את הפיצוץ. רציתי להתקשר למד"א, אבל חייגתי בטעות לאשתי. אמרתי לה: 'היה פיגוע, תתקשרי למד"א, דביר ואני פצועים'. לא רציתי לספר על רנה, העדפתי שהיא תשמע על כך מגורמים מוסמכים. היא שאלה על מי להתפלל, ואמרתי לה על דביר ועליי. על רנה היא לא שאלה, כי היא חשבה שהיא בסדר. אשתי התקשרה למד"א, נתנה להם את המספר שלי, והם מיד התקשרו אליי.

"הייתי מאוד תכליתי בשיחה הזו", אומר הרב שנרב. "אמרתי להם: 'התפוצץ עלינו מטען, אנחנו במעיין דני, הבת שלי נרצחה, תבואו מהר'. אחרי חצי שעה בערך הגיעו אמבולנס וכוחות צבא מדולב ומנריה, האמבולנס לקח אותנו עד למסוק, ומשם הוטסנו להדסה עין כרם. המשפט הראשון שדביר אמר לצוות הרפואי במסוק הוא שיש לו סוג דם שיכול לקבל מכולם, אבל לי יש סוג דם שיכול לקבל רק את הסוג שלו, ושידאגו לי היטב. הוא היה פצוע מאוד קשה, אני קל יחסית, ובכל זאת הוא חשב איך לעזור לי.

"וכל הזמן הזה, אני ממשיך לפחד על החיים שלו. גם כשהוא נכנס לניתוח, מורדם ומונשם, המשכתי לפחד. הוא עבר ניתוח בטן פתוח, ועדיין עובר הרבה טיפולים. הורידו לו חלקים מהמעי והכבד, אבל בעזרת ה' זה לא ימנע ממנו לשרת בצבא כלוחם. הוא רוצה את זה מאוד. בגלל שאושפזתי, לא הייתי בלוויה של רנה. יצאתי רק ביום האחרון של השבעה, כשעלינו לקבר.

"אני שמח שלא הייתי בלוויה, כי אני לא מתחבר לעיסוק במוות ולבתי קברות. הילדים נסעו היום, ערב יום הזיכרון, לקבר של רנה, אבל לא נסעתי איתם. אני רוצה להיות שם רק במינימום ההכרחי. להגיע מתי שצריך, להגיד מה שצריך, וללכת. עם כוחות החיים אפשר להגיע הרבה יותר גבוה. אלפי הפרויקטים שנעשו עד עכשיו לזכר רינה, ואלו שיעשו בעזרת ה' בעתיד, ממשיכים את החיים שלה. ההתעסקות שלנו צריכה להיות בחיים, בצמיחה, בתורה ובמעשים טובים".

יחד שבטי ישראל

אפרופו חיים, צמיחה, תורה ומעשים טובים, אי אפשר שלא להתפעל מאימפריית התורה והחסד שבנו בני משפחת שנרב וחבריהם בלוד, עיר מגוריהם. "זכיתי לנהל כולל, שמתקיים כבר שש שנים", מספר לי הרב שנרב, "לומדים בו למעלה מ-20 אברכים, חלקם עושים מבחנים לרבנות, והכולל נמצא בתוך הישיבה התיכונית שאני מלמד בה. תודה לאל יש קשר מעולה ומפרה בין התלמידים לאברכים. אני חושב שבכל ישיבה תיכונית צריך להיות כולל כזה. 

"בנוסף לכך, אני גם משמש כרב קהילה בעיר. קהילת 'כלנית', עם שם הרחוב שבו ממקום בית הכנסת שלנו. אני אשכנזי, כשרואים אותי אי אפשר להתבלבל, אבל אצלנו מתפללים לרוב בנוסח עדות המזרח. בכלל, אני מאוד מחובר לספרדים. אמא שלי תמיד צוחקת על זה שאחיי ואני נמשכנו מאוד לספרדיות. אחי הגדול התחתן עם הבת של החזן של הרב עובדיה, והרב עובדיה ערך את החופה. אחי השני התחתן עם הבת של עורך הדין של הרב עובדיה, והרב מסר דרשה בחתונה. אמא שלי אומרת שעד שיש לה בן אחד שהתחתן עם אשכנזייה - גם הוא הלך עם הספרדים".

מה מחבר אותך למנהגים הספרדיים?

"אני מאוד מחובר למנטליות הספרדית, הפשוטה והתמימה, וכרכתי עם הספרדים את גורלי. אמנם הרבנים שלי בהלכה הם הרבנים יוסף צבי רימון והרב אליעזר מלמד, בעל הספר 'פניני הלכה', אבל רוב האברכים בכולל שלנו הם חבר'ה חרדים ספרדים. בכלל, 'ילקוט יוסף' בבית שלי הוא חלק מהלימוד היומיומי. אני מאוד מחובר לרב יצחק יוסף, שלפני כמה שנים כיבד אותנו בנוכחותו ונתן דרשה באזכרה של אבא שלי.

"לגבי הקהילה", ממשיך הרב שנרב, "משולבים בה חברים מהגרעין התורני וחברים מהעיר, ספרדים ואשכנזים, כולם יחד. גם נוסח התפילה משולב אצלנו. מעבר לכך, הקמנו כמה גמ"חים כאן בעיר יחד עם משפחות נוספות מהגרעין. הפעילות שלנו רבה, וחלקה מתקיים לעילוי נשמת רנה. ממש מעבר לחצר שלנו יש גמ"ח של ביגוד. הכל פה יד שנייה, במצב מעולה, וכל פריט נמכר בשקל; סמוך למבנים של הגמ"ח יש מדרשה לנוער, בנים ובנות בהפרדה, שרוצים להתחזק בתורה ומצוות".

ומה לגבי מזון? אני מאמין שישנם אנשים שזקוקים לעזרה בעניין זה, בפרט בימי הקורונה.

"זכינו עד היום ברוך ה' לעזור ללמעלה מאלף משפחות גם בתחום זה. מאות משפחות מקבלות מידי יום שישי חבילות מזון דרך הגמ"ח, וברוך ה' זה עובד מצוין. מעבר לכך, יש לנו חמישה מתחמים בעיר של 'שולחנות שבת', בהם באים לאכול אנשים שאין להם מה לאכול או כאלו שאין להם אווירת שבת. בנוסף, בכל יום שלישי אנחנו מקיימים קבלת קהל ענקית, ובכל שבוע מגיעות עשרות משפחות ואומרות במה הן צריכות סיוע. תנורים, משקפיים, חוגים, תמיכה נפשית, וכיוצא בזה. העלות של הדברים שאנו נותנים היא מאוד גבוהה, אבל בחסדי ה' אנחנו מצליחים לעמוד בה. עיקר הפעילות שלנו מבוסס על תרומות של אנשים מדהימים, ויש לנו 500 מתנדבים. בכלל, כל מי שקשור לפעילות שלנו בגמ"חים, ובפעילות למען זכרה של רנה, לא מקבל שקל. כולם פועלים לשם שמיים".

"אין סיכוי שנקרא לה רנה"

יומיים לאחר הפיגוע שטלטל את חייו, שכב הרב שנרב כואב ודואב במיטת חוליו, כאשר לפתע, בשעת לילה מאוחרת, צלצל מכשיר הטלפון שלו. אשתו הייתה על הקו ובישרה לו בשורה שהוא כלל לא ציפה לה. "אחרי שאחרון המנחמים עזב את הבית שלנו, אשתי הרימה טלפון ואמרה לי שהיא חושבת שהיא בהריון. אמנם לא התכוננו לזה, אבל היא אמרה שהיא מבחינה בסימנים המעידים על כך. שמונה חודשים אחרי הרצח, חבקנו בת חמודה ומתוקה. היא נולדה לפני פחות משבוע. אפילו שם עדיין אין לה, אנחנו חושבים אולי לתת לה ביום העצמאות.

"האחות בבית החולים, ואנשים נוספים, שאלו אם נקרא לה רנה. ממש אין סיכוי. היא לא תחליף אותה. רנה מבחינתנו עדיין איתנו, ואיך אפשר לקרוא לשני ילדים באותה משפחה את אותו שם? התינוקת החדשה שלנו אמנם מאוד מנחמת ומשמחת אותנו, אפילו מרפאה אותנו, אבל היא בשום אופן לא תחליף".

כאדם מאמין, וכרב בישראל, כיצד אתה מתמודד עם המשבר שפקד אתכם במובן הרוחני?

"ברגע שהבנתי שרנה נרצחה הבנתי שהכל מה' יתברך, ושהוא מדבר אלינו דרך כל מה שקורה. כן, גם דרך המוות שלה. אני לא מבין מה ה' עושה, ואני לא מבין למה, אבל דבר אחד ברור לי – והוא שהכל לטובה. מעבר לכך, אני גם רואה בעיניים כמה טוב הגיע לעולם אחרי המקרה הקשה שעברנו. עד היום התקיימו כבר אלפי פרויקטים של חסד ותורה לעילוי נשמתה, נמסרו אלפי שיעורים, קמו מדרשות, כוללים, 30 מתחמים בכל רחבי הארץ של 'שולחנות שבת', חנויות יד שנייה, הקמנו עמותה שנקראת 'קול רנה', ועוד ועוד.

"הדברים הללו עוזרים לי לראות שהכל פה זה יד ה'. האמונה שלי בה' מאוד התחזקה בעקבות מה שקרה לנו. ברור לי שהכל בהשגחה פרטית. אני ודביר הלכנו קצת לפני רנה, ובמשפט שהיה למחבלים ימ"ש הבנו שהמחבלים רצו לפגוע בנו. המחבל שהיה אמור לפוצץ את המטען לא ראה טוב את הסימן המוסכם, ופיצץ באיחור של כמה שניות. רנה הלכה קצת מאחורינו, הייתה קרובה יותר למטען, ולכן חטפה בצורה חזקה יותר.

"אני מודה לה' שזכיתי ללמוד אמונה. מי שלומד אמונה באופן שיטתי ורציני, זה מאוד עוזר לו במצבים קשים. בכלל, עיקר התפילה שלי כיום היא שאנחנו לא נעזוב את ה', למרות כל הקשיים. זה שה' לא יעזוב אותנו זה ברור לי, אבל אני מתפלל מעומק לבי על כך שאנחנו לא נעזוב אותו אף פעם. שנמשיך לדבוק בו, גם אם יעברו עלינו הדברים הקשים ביותר בעולם".