ביטחון ומסירות נפש - הדרכה מעשית לשביעי של פסח

מה תצעק אלי?

"ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו". המפרשים עמדו על אומרו "מה תצעק אלי", כי מה יש לעשות במצב כזה אם לא לצעוק אל השי"ת? והרי בגאולת מצרים גופא מצינו שכל תחילת הגאולה הייתה מכוח "ונצעק אל ה' אלקי אבותינו וישמע ה' את קולנו".

והביאור, שהנה יש זמנים שהם בבחינת שַׂתם תפילתי, פירוש שהתפילות מעוכבות מלעלות למעלה, כמו שנאמר "אלקי אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומיה לי". וזו הבחינה היתה אז בקריעת ים סוף, שהיה הקטרוג - הללו והללו עובדי עבודה זרה, והוא שעיכב את התפילות מלעלות.

אכן יש בנמצא כוח כזה, ששום קטרוג אינו עומד בפניו, והוא כוח הביטחון, דהיינו שיבטח ברחמי שמים אשר למרות הקטרוגים הללו והללו וכו', ירחמהו הקב"ה כרחם אב על בנים.וכוח הביטחון הזה עומד בכל המצבים. לכן בקריעת ים סוף אמר הקב"ה למשה "מה תצעק אלי" וגו'. אמנם היציאה ממצרים הייתה על ידי "ונצעק אל ה' אלוקי אבותינו", כי יציאת מצרים הייתה מכוח ההבטחה שהקב"ה הבטיח לאברהם, מה שאין כן הגילוי הגדול של קריעת ים סוף, שבנוגע אליו לא היתה שום הבטחה, אלא כולו היה בכוחם של ישראל. לכן אמר לו "מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו", פירוש שישראל יגלו את ביטחונם בהשי"ת ויקפצו לתוך הים בכוח הביטחון, ועל ידי זה שיעשו פעולה של ביטחון - ימשיכו את הישועה ואת הגילוי של קריעת ים סוף (באור החיים הק' על פירוש זה).

הבשורה של שביעי של פסח לשנה כולה היא שתמיד יש עצות.

ושתי העצות העיקריות הן:

1. בכוח הביטחון ששום קטרוג אינו יכול לעכב בעדו.

2. להעתיק מקומו - פירוש שהחיסרון באדם שהוא נתון במסגרת של סדרים ותכונות וטבעים - מידות אשר הושרשו בהם במשך השנים, ושאינו מסוגל לזוז ממקומו וכל כמה שמקבל על עצמו שינוי וחוזר ומקבל הריהו חוזר שוב למקומו כבראשונה ולא עומד בקבלתו.

ועל זה אמר לו השי"ת "מה תצעק אלי" בעתיקא תליא מילתא.

שיעתיק עצמו ויזוז ממקומו, "דבר אל בני ישראל ויסעו", כי העצה לעניינים הקשים כקריעת ים סוף היא רק להעתיק ממקומו, שעל ידי שמתנהג למעלה מטבעו זוכה גם הוא להנהגה שלמעלה מהטבע.

אין עצה לזה כי אם על ידי מסירות נפש.

כי עניין צעקה הוא שקוראים להיוושע בהתעוררות מלמעלה כביציאת מצרים, אך כעת לפני ים סוף אין די בזה, אלא "דבר אל בני ישראל וייסעו", להתגברות כזו של יצה"ר צריך התעוררות מלמטה ע"י מעשים במסירות נפש! (מתוך "נתיבות שלום" מאמר חמישי).

תרגול למי שרוצה ניסים וישועות מעל הטבע:

1. לצאת מהספק אל הביטחון

לעשות פעולה של ביטחון, כמו הקפיצה למים של בנ"י - בקטן, ולצרף מחשבות של ביטחון.

לדוגמא, אם את פוחדת להתחיל ללמוד משהו, כי יש לך ספק שאולי לא תצליחי בו, לקפוץ למים זה לברר מה הכי כדאי לי ללמוד, לבצע החלטה ולקיים אותה!

בלילה זה, כדאי לקבל החלטה המורה על מידת הביטחון ולצרף מחשבות של ביטחון: ודאי שאצליח בכוח השם!

2. "וייסעו" - להעתיק מקומך

לקחת על עצמי בשביעי של פסח קבלה שהיא הפך הטבע שלי, ולקיים אותה במסירות נפש.

כמו: ריקוד יומי שהוא עבודה על השמחה, לימוד הלכות יומי / חד שבועי וכד'.

תפילה

עזרני לקבל על עצמי בהחלטיות ונחישות, לעבוד אותך בלב שלם, קבל על עצמי שיחול בי שינוי אמיתי להיות אחרת.

וביוצאי מימים קדושים אלו, עזור לי לקבוע סימונים וקבלות שישמרו על הקשר בינינו - כך שהאהבה והתשוקה אליך תמיד תהיה חקוקה בלבי, ואקבל על עצמי להישאר איתך בקשר, הן בדברים המסורים ללב והן במעשי בפועל.

לימוד ע"י תפילה לשביעי של פסח

וכשם שבכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, כך בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא היה בקריעת ים סוף, לילה שבו התגלתה האהבה הגדולה שלך אלינו עמ"י! יום האלוקים שלא ישכח.

עזור לי לקבל את האמונה בחג הפסח, כי הוא ר"ה לאמונה, וממנו נשפע שפע אמונה בכל המדרגות לכל השנה, הן אמונה פשוטה והן אמונה גדולה בניסים, אמונה במדרגתה הגבוהה – אני רוצה להאמין שכל חיי הם ניסים, ואין בחיי שום טבע כלל, כי אם אך ורק רצונך!

כי הרי בקריעת ים סוף כפפת את הטבע כרצונך, ולימדת אותנו שככל שנבטח בך - כך נעורר עלינו הנהגה על טבעית - ניסית. ובזמן זה הגיעו עמ"י לאמונת האיברים, וקפצו לתוך הים.

כך עזור לי לקבל כוח בלילה זה לקפוץ לתוך אותם דברים בחיי ששם אני זקוקה לביטחון ואינני יודעת מה יקרה.

וכן הם הגיעו בלילה זה לאמונה בך המזככת את הנשמה והגיעו גם לאמונת חכמים - המזככת את הגוף "ויאמנו בה' ובמשה עבדו...".

זכני בלילה זה לחזק ולהאמין בך ובצדיקך, וכלך יזככו נשמתי וגופי כאחד!

ידועים דברי הרמב"ן, שאין לאדם חלק בתורת משה רבנו עד שיאמין בכל דְבַרֵינוּ ומִיקְרֵנוּ שכולם ניסים ואין בהם טבע ומנהגו של עולם. אמונה במדרגה עילאית זו שהשיגו ישראל אחרי יציאת מצרים וקריעת ים סוף, היינו להאמין שכל חיינו הם ניסים, ואין בהם טבע כלל!

אני רוצה לשיר לך כמו השירה ששרו ישראל בליל יציאת מצרים שלא הייתה שירה בפה אלא שירה פנימית של הנשמה, נשמות ישראל אמרו אז שירה.

אני רוצה לשיר לך בלילה הזה את שירת הנשמה – שהיא עלתה מכל המציאות הנשגבה של יציאת מצרים ואכילת הקרבן פסח. אני רוצה לשיר לך שירה פנימית אמיתית הנובעת מעומק הנשמה. ובחי' שירה זו היתה גם במפלת סנחריב כמ"ש השיר יה' לכם כליל התקדש חג וגו', שאינו אומר כשיר ליל התקדש חג, כי לא הייתה זו שירה בפה, אלא כליל התקדש חג שכל מציאותו שירה. אנא זכה אותי שהשירה תפרוץ מתוכי, כי שלימות השירה היא בעת שפורצת ועולה מאליה, בחינת "אשירה לה' כי גאה גאה".

זכה אותי שלבי ישתוקק לומר שירה מתוך הכרת הטוב, שאשיר לך את שירת הלב. אנא עזרני להגיע  למדרגת השירה הגבוהה ביותר, והעולה על כולנה היא שירת האברים, כאשר לבי וגם בשרי ירננו לקל חי, שאפילו הבשר החומרי שלי וגופי יאמר שירה, וארגיש את שירה מתפשטת בעצמותי "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך", ששירת הים התפשטה בכל הגוף כולו עד שאפילו העצמות, שהן החומר העב ביותר, גם כן שרו לפני!

ובקריעת ים סוף הראיתָ לשפחה יותר ממה שראה יחזקאל הנביא שהיה אצלו גילוי של מעשה מרכבה, כי בקריעת ים סוף הייתה אז מדרגה עילאית כל כך של שירה עד שאפילו האיברים שבהם - בעם ישראל, שהם החלק החומרי המגושם - גם כן אמרו שירה.

אני רוצה להשיג את השירה השלמה, כי השמחה מגיעה כאשר אהיה מוכנה לשמח ולהיות מאושרת עם הנהגתך עמי. עזור לי לדעת עם לבבי שכל הנהגתך בוראי היא כולה חטיבה אחת של חסד ורחמים! הרגשה זו היא תכלית הבריאה (כמאמר הרה"ק מאפטא זי"ע).

אני רוצה להגיע לתכלית הבריאה, שאהיה שמחה איתך השי"ת ומרוצה מהנהגתך. ומדרגה זו תהיה בעת התיקון הגמור, שאז נגיע כולנו לתכלית המדרגה להיות שמחים בך ומרוצים מהנהגתך כמאמר דוד המלך (תהלים קמ"ט) "שירו לה' שיר חדש תהילתו בקהל חסידים ישמח ישראל בעושיו" וגו'.

וזו הייתה דרגתם של בנ"י בעת השירה על הים, שהרגישו בבירור שכל הייסורים שסבלו במצרים היו אך ורק מרוב רצונך להוליכם לקראת הטוב, והכירו שכל מה שעבר עליהם היה דרוש ומוכרח כדי שיהיו מוכשרים לגילוי הגדול הזה שבו "ראתה שפחה על הים" וכו', וממילא היה הכל כדאי, ומתוך הכרה זו ישיר משה ובנ"י את השירה הזאת לה'. וזה שנאמר "אשירה לה' כי גאֹה גאה" בכפל לשון ב' פעמים, הן על הישועה של עתה והן על העבר שגם כן היה כולו חסד.

כי לא שייך להגיע לבחינת שירה, אלא בעת שהטוב והחסד הם בשלימות, בחינת מאמר הכתוב "כי טוב ה' לעולם חסדו", שחסדו יתברך הוא תמידי, מה שאין כן אם הרגשת החסד היא רק לשעתו בהווה ולא מאז ומתמיד, הרי אין זו שלימות החסד ואין מקום לשירה, ורק כאשר מתגלית שלימות החסד, שמתחילה ועד סוף טוב ה' ולעולם חסדו, אז באים לומר שירה!

עזור לי, אבא טוב, לקבל את האמונה שהייסורים שעברתי אני בחיי היו מושגחים לי בהשגחה פרטית מעמך, וכולם נובעים מרצונך להיטיב ולהתחסד עימי.

אני מאמינה שכל הזמנים בחיי היו מושגחים ממך, והם מכשירים אותי להיות קרובה אליך באמת.

עזור לי לנצל את לילה זה שבו נקרעו כל המסכים המבדילים בינינו לבינך, והגיעו כולם למדרגה העליונה של בהירות האמונה מכוח הקדושה.

ולילה זה מסוגל לכל הדברים בחיי שהם קשים כקריעת ים סוף, כי התורה הקדושה היא נצחית, ותמיד בכל שנה חוזר הכוח של קריעת ים סוף, ועל ידו יכולה אני להבקיע את כל המסכים המבדילים בינינו, ואז ממילא יתבטלו וייעלמו כל העניינים הקשים בחיי, הניסים והגילויים מתחדשים כל שנה עלינו - אני פותחת את עצמי לקבלם מאוצר מתנות חינם חונני.

כדאי מאוד לפני לילה מסוגל כזה, להכין רשימה של דברים בחיי שאני צריכה שם נס, וישועה על טבעית ולהתפלל עליהם בלילה זה.