מדוע לא הצליחו נדב ואביהוא להקטיר את הקטורת?

"ויהי ביום השמיני קח לך עגל בן בקר לחטאת", ופרש רש"י לכפר על עוון העגל, מפרשה זו אנו לומדים על 2 כוחות כותב ר' נתן בליקוטי הלכות,

חטא העגל מסמל את כל הירידות שלנו בחיים והקרבת העגל-מתקנת את החטא.

העולם הזה בנוי מעליות וירידות, ולכן כל הנמצאים בו מוכרחים להתאים את עצמם לתנאי הבריאה -להיות פעמים בעליה ופעמים בירידה.

אדם המתעלם מאמת זו וחפץ תמיד לחיות במצב של עליה, הרי הוא נוגד את כללי הבריאה.

כמו שעצם ירידת הנשמה לעולם הזה היא ירידה לצורך עליה, היא לצורך גבוה במיוחד - כך כל ירידה העוברת על האדם היא לצורך גבוה מיוחד, שהאדם צריך להיות אז דווקא במצב כזה ומשם לחפש ולמצוא את השם ית' - מקור הטוב.

כל הניסיונות העוברים על האדם הם כולם בחינת כוח המכריח - שרוצים להכריח את האדם ולהרחיקו מהקדושה.

נדב ואביהוא, בני אהרון הכהן שמופיעים בפרשה, הם דוגמא מוחשית לרצון בעליה ולאי הסכמה לירידה. הם היו אנשים גדולים צדיקים נוראים וקדושים מאוד ורצו להיות דבקים בהשם מאוד תמיד, ולא רצו לשאת אישה כי הנישואין הם בחינת ירידה לצורך עליה: להפוך את היגון והאנחה לששון ושמחה, והם לא רצו להוריד את עצמם ועל כן נענשו במיתה. הם לא רצו להוריד את עצמם ולקשר העולמות התחתונים להשם ית'.

כי באמת הקטורת היא עניין גבוה, מאוד שהיא עולה למעלה למעלה עד אינסוף, ואף על פי כן בתוך הקטורת יש חלבנה שריחה רע-שהיא מרמזת על פושעי ישראל, ובמצווה זו של הקטורת הראה לנו השם ית' שדווקא מי שהוא קדוש ביותר וגבוה מאוד מאוד, יכול להוריד עצמו מאוד מאוד להגביה את האנשים שנמצאים בתחתית ושפל המדרגה.

הקטורת שמכילה חלבנה שעולה עד אינסוף מוסרת לנו מסר של אמת - אי אפשר לעלות למעלה למעלה, כי אם כשיכולים לרדת למטה למטה ולהעלות את הרשעים ואת כל העולמות התחתונים להשם ית'. וזו עיקר מעלת הקטורת, ולכן היא מטהרת את עולם העשיה השפל. הקטורת מטהרת את כל המקומות הנמוכים ומקשרת הכל להשם.

נדב ואביהוא, כשנכסו להקטיר את הקטורת, לא הצליחו, מאחר שלא היו מוכנים לרדת למטה, וזה כאילו שחיסרו את החלבנה מהקטורת, והקרבתם היתה נחשבת אש זרה, שהקריבו את הקטורת לא בזמנה, וע"י זה נענשו כי אי אפשר לדחוק את השעה.

הזדמנות השבוע: כי כל הדוחק את השעה השעה דוחקתו - מי שמנסה לעשות בכוח דבר שעוד לא הגיע זמנו בד"כ מפסיד את הכל.

דחיקת השעה מתבטאת אצלנו בחוסר סבלנות וקוצר רוח. לכל אחת מאתנו יש נושא בחייה שהיא מנסה לדחוק בו את השעה. אנו מנסים להזיז דברים, אך הם לא זזים כפי שתכננו, כפי שנדב ואביהוא רצו לכלות את כל הרע שבעולם ע"י הקטרת הקטורת, אך עדיין לא הגיע העת. ז"א שמה שאנו רוצות לעשות זה ממש בשם בצדק והיופי והסדר והזוגיות, אבל - זה לא הולך לנו.

מדוע?

כי זו עדיין לא השעה. אנו צריכות לקחת נשימה עמוקה ולהתאזר בס-ב-ל-נ-ו-ת...

קשה כ"כ להיות סבלניות למציאות, ועם כל זאת - זה האימון שלנו באמונה, כי קוצר הרוח ודחיקת השעה מקורם בחסרון אמונה.

אנו כבר רוצות כ"כ את הגאולה השלמה, בכל תחום, ולא מוכנות לחכות ולהבין שזה עדיין לא הזמן, לא מוכנות להאמין ש"גם זו לטובה". גם העיכוב הזה מתוכנן משמים לטובתנו.

כל דחיקת השעה יוצרת מציאות הפוכה - הגאולה מתרחקת במקום להתקרב אלינו.

מה שיעזור לנו באותה העת זה לחשוב ולהאמין שגם המצב הלא מתוקן הזה, הוא בסדר לרגע זה, עד שיגיע זמן התיקון השלם.

ברור שתוך כדי אנו נעשה את שלנו ונמשיך להשתדל לתיקון המצב בגבול השמחה, אך עד התיקון השלם עלינו להאמין שזה מה שצריך לעבור עלינו כרגע, וזה מצוין ומושגח וממש טוב, טוב במושגים רוחניים כמובן, ולאו דווקא בהבנתנו השכלית המוגבלת.

ככל שנפנים שכל מה שהשם עושה גם זו לטובה - נוכל להתאזר בסבלנות, ואז נשכיל לראות גם מה הרווחים הרוחניים שלי, וכמה אני יכולה לצמוח וללמוד מהמצב הזה עכשיו כפי שהוא.

זו משמעות המשפט "ירידה לצורך עליה". המצב הזה נברא בדיוק עבורך כדי להעלות אותך, כדי ללמד אותך, כדי לאמן אותך באמונה. תכלית המציאות שמורידה אותך למטה היא להעלות אותך למקום גבוה יותר.

תרגול מעשי: חשבי על מציאות שאותה את רוצה לשנות, וכתבי מה ההשתדלות שלך בנושא. מה בשליטה הישירה שלך ומה לא בשליטתנו. מה שלא בשליטתנו הרי הוא בשליטתו של בורא עולם - בתחום הזה יש להשליך את יהבנו עליו, ולבטוח בו שהוא יעשה את הטוב ביותר בזמן הנכון ביותר.

ולסיכום, ההשתדלות בידי - ההצלחה ביד השם.

כתבי: ההשתדלות שלי כדי ליצור עתיד טוב יותר בנושא זה היא_______________

אני מוכנה לחשוב טוב על עתידי - אני אקבל את ישועתי בדיוק בזמן והרגע הטובים ביותר, ולהשליך יהבי עליו, הרי את ההשתדלות נתן בידי, אך ההצלחה היא אך ורק בידו בורא כל העולמות שליט בעליונים ובתחתונים.

ההצלחה בידך ש______________

שמירת הקדושה ע"י אכילה מדויקת

הרי בפרשה זו נצטווינו "והתקדשתם והייתם קדושים תהיו כי קדוש אני" (י"א, מ"ד). השם ציווה אותנו להידמות אליו ע"י שנקדש את עצמנו.

מה היא קדושה? היבדלות ופרישות - עם ישראל לא ככל העמים האחרים.

כשאת הולכת וקונה אוכל בסופר, את לא יודעת לאיזה אוכל יש אנרגיה שלילית, והוא יכול לגרום לך מחשבות שליליות ורצונות שליליים ורגשות קשים.

לכן התורה מאירה את עיננו הרוחניות ומורה לנו איזה אוכל הוא כשר, ז"א ראוי לאכילת אדם, ואיזה לא כשר ויכול לגרום לנפילת אדם למחשבות, רגשות שליליים. כי הדם הוא הנפש, והאוכל הופך להיות הדם שלנו, שהוא סך הרגשות והמחשבות שלנו. לכן התורה מצווה עלינו שלא נאכל כל חיה וכל עוף, אלא השם ברוב טובו הדריך אותנו מה מותר - ז"א איזה אוכל יכול להעלות אותי, ומה אסור - איזה אוכל יכול לאסור אותי במאסר של מחשבות רעות ודיבורים ורגשות שליליים.

וגלו לנו הצדיקים שעיקר הקדושה הוא קדושת המחשבה, והמחשבות נמשכות מהאוכל. לכן התורה הקפידה כ"כ על מזונם של עמ"י שלא יהיה כשאר העמים – "קדושים תהיו, כי קדוש אני". השם הדריך אותנו מה יוכל להפוך אותנו לעם קדוש!