נתניהו: "התשובה שלנו לרוע – רדיפת המחבלים והמשך בניית המדינה"

בהר הרצל שבירושלים נערך בצהריים (שלישי) טקס האזכרה הממלכתי לנפגעי פעולות האיבה. בשל מגבלות ההתכנסות שהוטלו בעקבות התפשטות נגיף הקורונה, הטקס נערך במתכונת מיוחדת, ללא קהל.

בנאומו בטקס, שהוקלט מראש, פנה ראש הממשלה בנימין נתניהו למשפחות השכולות: "כולנו דואבים עמוקות, יחד אתכן, על החסר הנורא של יקיריכן. חללי פעולות האיבה משתייכים למסדר הנופלים הלאומי. דמם ספוג באדמת ארצנו, סיפורם שזור בתקומת מדינתנו. אני יודע את גודל המהלומה שניחתה עליכם – ההורים, האחים והאחיות, המשפחה כולה. אם להשתמש במלים של ספר בראשית: 'והארץ הייתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום'. תוהו ובוהו, חושך, תהום – אבל כנגדם, החיבוק הגדול של העם. החיבוק הזה מושך אתכם מעלה, מכניס קרני אור לחיים שלכם"

"אני בטוח, שאתם מרגישים את החיבוק הזה היטב גם בימי הקורונה, שכופים עלינו ריחוק מסוים", המשיך נתניהו. "ודווקא הקורונה מביאה עמה מסר חוצה דורות ביחס לכוח העמידה שלנו אל מול פגעי האדם ומגפה. כשהוקמו המושבות הראשונות בארץ, בלב שממה פראית, החלוצים ידעו סכנה מתמדת לחייהם. מבין שכניהם היו פלאחים ערבים חדורי שנאה, שהתנפלו עליהם פעם אחר פעם, עקרו נטוע, שדדו, פצעו, גם הרגו. בד בבד הכתה בחלוצים מגפת המלריה, שהפילה בהם חללים רבים. אבל במבחן הכפול הזה מיישבי המולדת עמדו בגבורה. הם כבשו את כאבם, השיבו מלחמה למבקשי נפשם והדבירו את המגפה. כל תולדותינו בארץ ישראל הם בבחינת 'מעשה אבות סימן לבנים'. כשם שקודמינו לא נכנעו לקדחת, כך אנחנו נתגבר, בעזרת השם, גם על הקורונה. כשם שהם ניצחו את כוחות ההרס והחורבן, כך אנחנו נחושים לנצח את אויבינו ולהוסיף בניין וחיים בארצנו".

בהמשך דבריו התייחס נתניהו לשני פיגועי טרור מהשנה החולפת, בהם נרצחו דביר שורק ורנה שנרב הי"ד. "איבדנו השנה את דביר שורק, עלם חמודות שנרצח בגוש עציון. דביר, תלמיד ישיבת הסדר, כבר הספיק להתחייל לפני גיוסו לצה"ל. כשנשלחה אליו מאכלת המרצחים, הוא חבק בידיו ספרים. שני עולמות. רעייתי ואני קיימנו ביקור תנחומים אצל הוריו של דביר, יואב ורחל. שמענו מהם בדמע על דביר הנפלא, וגם על סבו – הרב בנימין הרלינג ז"ל, שאף הוא נרצח בפיגוע טרור לפני 20 שנה".

ראש הממשלה הזכיר גם את רנה שנרב הי"ד, שנרצחה בפיגוע במעיין דני סמוך ליישוב דולב שבחבל בנימין: "אחיה דביר נפצע קשה, אבל הוא השתקם ובחר להתנדב במד"א. רעייתי ואני ביקרנו את ההורים, הרב איתן ושירה, אחרי הרצח, ולפני כמה ימים בירכנו אותם כששירה ילדה בת במזל טוב. איזה כוחות נפש יש להם".

"הרצחנות של אויבינו אינה מבדילה בין לובש מדים ואזרח, בין ילד ונער, בין מבוגר וזקן, והיא לא תמיד מבדילה בין יהודי ולא יהודי", הצהיר נתניהו. "מבחינתם של הרוצחים האלה, כולנו מטרה לפגיעה. צהלות השמחה שלהם על הרג חפים מפשע מלמדת יותר מכל מול מי ומול מה אנחנו עומדים".

"התשובה שלנו לרוע הזה נחרצת וברורה: ראשית, רדיפת המחבלים עד חורמה. נלכוד אותם, נכה בהם ונמצה אתם את הדין – ואנחנו עושים את זה. שנית, המשך מלאכת הבנייה של המדינה – לא רק חיזוק הקיים, אלא בעיקר העמקת שורשים, תוספת התיישבות, הגברת הצמיחה, הגדלת ההישגים. שלישית, התעצמות ברוח, בצדקת הדרך. איננו נכנעים לייאוש, איננו נשברים. להיפך, נרבה אור ונעמיק את האחדות בתוכנו. זהו הניצחון האמיתי על דורשי רעתנו".

יו"ר נפגעי פעולות האיבה: "היום ענן הכאב מעיב פי כמה"

יו"ר ארגון נפגעי פעולות האיבה, אייבי מוזס, נשא את דבר המשפחות השכולות: "אני עומד כאן היום, לראשונה בהר הרצל, כאשר אתר הזיכרון כמעט ריק מאדם. נגיף הקורונה אומנם גרם לריחוק חברתי, אך לא ימנע מאיתנו להעלות את זכר יקירינו ביום זיכרון זה".

"מדי שנה רבבות אזרחים מגיעים לכאן. היום ההר כמעט שומם מאדם, השקט שיש בו מצמרר אותי. אני פתאום שומע את השקט פה, וחושב על אלפי חללי פעולות האיבה, אלפים שחייהם נגדעו בן רגע. על התינוקות התמימים והטהורים שנרצחו בפיגועי התופת; על הצעירים שנרצחו בערב קיצי בדולפינריום, כאשר כל חטאם היה הרצון לחגוג. אני חושב על הילדות המתוקות, שהתחפשו בחג הפורים ונרצחו על שפת המדרכה בדיזנגוף סנטר על ידי בני עוולה. אני חושב על משפחות שלמות שנמחקו בעת ארוחה משותפת. אני חושב על ההורים השכולים שאיבדו את ילדיהם, על האלמנות והאלמנים, ועל היתומים שהעצבות בעיניהם לא תיעלם מעולם ותהיה למזכרת כואבת צרובה".

"תמיד ביום הזה יש מין ענן כבד ואפור, בלתי נראה, שמהלך מעלינו, שמכביד עלינו, שלא עוזב. הענן הזה הוא תזכורת לעשרות שנות כאב, שנגזר עלינו לשאת", הוסיף מוזס. "היום אני יודע שהענן מעיב פי כמה. היום, בו אנו מחויבים לריחוק חברתי ממשפחותינו, מאלץ רבים מאיתנו להיות ספונים בביתנו לבד, ולא להגיע ולהתייחד עם יקירינו בחלקת הקבורה".

מוזס שכל את רעייתו עופרה ובנו טל הי"ד בפיגוע טרור באפריל 1987, והוא ושני ילדיו האחרים נפצעו באורח קשה. "לבי דואב על כל משפחה חדשה, שהצטרפה למשפחת השכול", אמר. "אך למרות הכאב, השנים שעברו מלמדות אותי כי החוזק קיים. אומנם הוא נמצא אי שם בתחתית נפשנו הבוכיה, אך כל שאנו צריכים לעשות הוא לראות את האור הקיים בנו".