"ובחרתי בחיים", פרק י"ח - מסע האמונה

היום אמרתי ברכת המזון. ברכה שמדהים לומר אותה בכוונה. 

לומר כל מילה ומילה, אבל באמת, מהלב. באמת כי אני רוצה להודות לה' על האוכל שהוא נתן לי, על הארץ שאבותיי חלמו להגיע אליה והאבות שקדמו להם קיבלו אותה, על החיים. שום דבר לא מובן מאליו יותר. אני מרגישה את זה. 

היה משפט אחד שתפס אותי במיוחד. 

"הרחמן הוא יטע תורתו ואהבתו בליבנו

ותהיה יראתו על פנינו לבלתי נחטא,

ויהיו כל מעשינו לשם שמיים"

אני רואה בו את תמצית היהדות ותכלית עבודת ה', כמו שהכרתי אותה בחודשים האחרונים.

"הרחמן" – יש כאן שימוש בשם מיוחד של הקב"ה. שם שמסמל מידה אחת מתוך כל שלוש עשרה המידות של ה' יתברך שהיא מידת הרחמים.

"הוא ייטע" - יש כאן שימוש של לשון מיוחדת המבטאת עובדה.
הפנייה היא כך:  "הרחמן הוא ייטע..." ולא "הרחמן, תיטע..."  כמו בתפילה.

הקדוש ברוך הוא, ברוב רחמיו הוא ייטע תורתו, בוודאות. לא בבקשה.

כך כל הקטע של רשימת "הרחמן" כתובה כעובדות לעתיד. הרחמן יביא לנו את הגאולה, בוודאות. הרחמן ירפאנו רפואה שלימה, בוודאות, ולא כתוב רפאנו כמו בתפילה. 

השילוב של "הרחמן" והוודאות לא מקרי.

בפנייה הזאת, אנו פונים למידת הרחמים של ה'. 

לפעמים מגיע לנו מה שאנחנו רוצים. לפעמים לא מגיע. אז איך מקבלים בוודאות?

שמעתי שיעור של הרב יגאל כהן שבו למדתי שאנו יוצאים מהנחת יסוד שאנו לא ראויים לכל הטוב שה' יכול להשפיע עלינו, הרי יש בנו כל כך הרבה חסרונות ועוונות.

אבל ה' שהוא רחמן, יכול להעניק לנו למרות זאת כל דבר, לפנים משורת הדין. לכן, אם אנו פונים למידת הרחמים האלוקית, אנו בטוחים שגם אם לא מגיע לנו ה' יתן לנו את שנבקש.

בברכת המזון אנו גם מברכים את ה' כך:
"שֶׁבְּכָל־יוֹם וָיוֹם הוּא הֵטִיב לָנוּ, הוּא מֵטִיב לָנוּ, הוּא יֵיטִיב לָנוּ"

אנו כבר יודעים מראש שה' ייטיב לנו ומודים לו על העתיד. כך שברכת המזון הינה הודאה על מה שקיבלנו, ועל מה שנקבל.

יטע תורתו ואהבתו בליבנו - אהבת ה' היא הבסיס לעבודת ה'. התורה צריכה להיות נטועה בליבנו. היראה היא תוספת כדי שלא נחטא, וממש לא העיקר בעבודת ה'.

ויהיו כל מעשינו לשם שמיים - הגדולה האמיתית היא להקדיש כל רגע בחיים לשם שמיים, לשליחות הזאת של הנשמה כאן בעולם.

לחיות כל רגע מחדש את הבחירה בחיים, הבחירה בשמחה, באהבת ה' ואהבת הבריות.

מקווה מאוד לשאוף לשם, בעזרת ה'. 

כעבור חודשיים

מרגישה כל כך מאושרת. זאת הרגשה מדהימה להיתלות על ה' והלוואי שהייתי יכולה לחלוק עם עוד אנשים את האושר הזה. אני מרגישה שזה לא כל כך פייר שאני מאושרת ככה לבד..
כל כך הרבה אנשים בוחרים להסתובב ממורמרים יום אחר יום ולחיות את החיים מתוך "חוסר ברירה". 

הייתי שם.
הם לא יודעים שיש אפשרות נוספת. 

החיים לא חייבים להיראות כל כך רע. אני רוצה להפיץ את האמונה, את החיים מתוך אהבה, מתוך שמחה, אבל אמיתית. לא אחת שנובעת מכל מיני חומרים או הנאות זמניות.
אני רוצה להפיץ את התובנות שלי בעזרת ה'.

אני רוצה לשנות את העולם. 

כעבור חודש וחצי

בחודש האחרון התחלתי להרגיש שהאמונה שהשגתי, מתחילה ללכת לאיבוד. אני מתחילה להבין שמסע האמונה הוא מסע שאינו נגמר לעולם. צריך לשמר אותה וזאת עבודה פי כמה יותר מאתגרת מאשר השגתה ההתחלתי. האמונה היא כמו שריר שצריך לאמן אותו כל הזמן, וברגע שמפסיקים הוא נחלש.  

אני צריכה להרגיל את עצמי לראות את כל הטוב שיש לי בחיים וזה לא קל. נראה לי שטבע האדם הוא להתמקד בנקודות השחורות ולכן זה דורש עבודה כדי להתרגל להתמקד בנקודות הורודות. 

זה הרי לא משנה מה יש לך, זה משנה מה אתה רואה שיש לך, ותכלס? שום דבר לא מושלם. 

אני חושבת שמיהרתי, ובתמימותי רציתי להפיץ דרך שטרם התייצבתי בה. לאט לאט. 

בקיצור, הקב"ה דאג לי (כמו תמיד) והפגיש אותי ב"מקרה" עם הספר "בגן החכמה" של הרב שלום ארוש. בדיוק מה שהייתי צריכה.
אז הגעתי לכמה מסקנות. 

החצי הראשון של הפתרון הוא להתמקד ביתרונות - ב"חצי הכוס המלאה",

הרבה פעמים קורה שהחסרונות צצים, למשל כשאתה מסתכל במראה, או כשמישהו נוהג להזכיר לך אותם, בטעות או במכוון.

הבעיה הזאת קיימת תמיד כיוון שאנו לא חיים לבד בעולם. תמיד יש אנשים סביבנו, ואנשים סביב זה מתכון לתחרותיות, לקנאה, להסתכלות על מה שיש לשני, ולי אין.

חשוב לזכור ולשנן כל הזמן לעצמנו שכמו שיש דברים שיש לשני ולי אין, כך יש דברים שיש לי ולו אין. אין אפשרות לאסוף את היתרונות של כולם ליצירת אדם אחד כי אין אדם מושלם.
זהו מהותו של האדם - חוסר שלמות. 

כל אחד הגיע לעולם עם חבילה שונה, עם כלים הייחודיים לשליחות שלו, עם חסרונות ויתרונות משלו. כמו שהמסלול של כל אחד מתוכנן אחרת, כך גם הכלים לעבור אותו אחרים. 
ולא רק זה, אלא שיש גם חצי שני לפתרון -  להבין שה"חסרונות" הם מאת ה' באופן מדויק ומושלם לטובת המסלול הייחודי שלי בעולם. אם משהו, אפילו קטן, היה שונה בחיי, למשל אם היו לי הורים אחרים, לא הייתי הופכת לאותו אדם שאני היום!

לאחרונה יצא לי לשמוע על הסדרה "הוחלפו בלידתן" האמריקאית, בה מסופר על שתי בנות שהוחלפו לאחר הלידה בטעות ע"י בית החולים וכל אחת מהן גדלה שש עשרה שנים שלמות אצל משפחה אחרת שהיא לא המשפחה הביולוגית שלהן. משגילו את מעשה ההחלפה, עברו הבנות מסע לגבי הזהות העצמית שלהן, שלווה בתהייה מתמשכת איזו אישיות היו מגבשות לולא ההחלפה- שם אחר, תחביבים אחרים, חברים אחרים, פשוט חיים אחרים.

המסקנה המתבקשת היא שסביבתו של האדם משפיעה באופן משמעותי על גיבוש זהותו, ואפילו ממש בונה את האדם שהוא יהיה. כל פרט בסביבה של כל אחד מאיתנו מחושב בדיוק רב על מנת לבנות אותנו באופן המושלם ביותר למילוי התכלית.

הבנה זאת איננה התעלמות מקיום החסרונות שלך. האמונה היהודית לעולם לא תדגול בהכחשת המציאות או הדחקתה. היהדות מאמינה בהתמודדות, בקבלת המציאות כפי שהיא, באמונה בהשגחה הפרטית.
ומדוע האמונה היא המפתח לחיים מאושרים, היא המפתח למה שכולנו מחפשים אחריו?

כיוון שברגע שאתה מבין שכל מה שקורה לך הוא מאת ה' ולטובתך האישית, אתה לא כועס על עצמך, על החסרונות שלך, אתה לא מקנא באחרים ובמה שיש להם. רק אז, אתה מבין שלכל אחד יש את המסלול שלו ואת הכלים הייחודים עבורו. רק אז אתה יכול להרגיש סיפוק שלא תלוי בדבר וזאת שמחה אמיתית.

בדיעבד, הרבה יותר קל לומר ש"הכל לטובה" כי אתה רואה בעיניים איך המצב הסתדר לטובה, אבל כשיש משהו רע בהווה קשה יותר להאמין שזה יהיה לטובתך. בחודש האחרון הפנמתי שירידות וגם נפילות בתהליך בניית האמונה, זה מצב תקין, ודווקא מה שלומדים כשנמצאים למטה מחזק מאוד כשאתה למעלה.  

בכל מאורע שקורה, לטוב או למוטב, ניצבות בפנינו שתי אפשרויות - 

"רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם, אֶת-הַחַיִּים וְאֶת-הַטּוֹב, וְאֶת-הַמָּוֶת, וְאֶת-הָרָע...ובחרת בחיים" (דברים ל, טו)

כרגע המצב נראה בעיניים שלי שחור אבל אני מתחייבת לבחור בראיית הטוב ובאמונה שבסוף הכל יסתדר לטוב, כי בעבר כבר נוכחתי לפגוש "דיעבדים" שבהם ראיתי שהכל לטובה. המשימה היא בעצם חיזוק הידיעה כי ה' מנווט את החיים באופן הכי טוב למילוי השליחות שלי ומימוש הפוטנציאל שבי, וגם אם כרגע הכל נראה שחור מדובר בחלק אחד שחור מתוך פאזל שלם, צבעוני ויפהפה שאותו רק בורא העולם יכול ליצור בדיוק מושלם שאין כמותו. זאת ידיעה שאנחנו צריכים לחזק ולשנן בכל יום מחדש. לקום בבוקר ולהחליט שהיום אני בוחרת בחיים, בדרך של אהבה ואמונה, לא משנה מה. לדעתי, לא סתם התורה השתמשה במילה "ראה". יש פה עניין של בחירה - התורה אומרת תראה את הטוב ואת הרע, ותבחר בחיים. תבחר לראות את החיים והטוב. כלומר, הציווי לחיים מאושרים הוא לראות את הטוב ולבחור להאמין שהכל יסתדר על הצד הטוב ביותר.

הדרך לחיזוק הידיעה הזאת היא לימוד תורה ואמונה יום אחר יום וכמובן – קיום מצוות התורה. מצוות התורה הן הפן המעשי שמחזק בתוכנו את התודעה הנ"ל. התורה מלשון "הוראה" - מורה לנו מה היא הדרך הנכונה, ומחנכת אותנו לבחירה בחיים טובים ומאושרים. 

ה' מצווה אותנו - "ובחרת בחיים", וכוונתו: תבחר בדרך של קיום התורה והמצוות ותזכה לחיים טובים בעולם הזה ובעולם הבא.
הבחירה בחיים היא הבחירה בתורה ובדרכה, מתוך אהבה ואמונה, וכך מגיעים לחיים במלוא מובן המילה. 

חיים מלשון חיות, ולא חיים עם הרגשה של מוות.