"ואז קלטתי למה כל כך קשה לי חוסר הוודאות בימים אלו": הרהורים לתקופת הקורונה

עמדתי לי בתפילת שחרית במנין המאולתר על הגג. ובלבי עלתה המחשבה המעיקה שמוכרת לכולנו. מה יהיה הסוף? איך זה יגמר? אין לי אפילו קצה חוט...

ופתאום, באמצע המחשבות. באמצע התפילה. באמצע הגג. פתאום התחילה רוח חזקה לנשב. ובבת אחת הכל התחיל להתעופף. ונהיה בלגן.

בבת אחת הפסקתי לחשוב על הקורונה. התחלתי לחשוב על הרוח! רגע. מה קורה פה? אני תופס את הכיפה. את הטלית. ואת הסידור. ומה. מה יהיה הסוף עם הרוח הזו? אי אפשר ככה.

עודני מסתבך עם הרוח ולא יודע מה יהיה הסוף איתה, הופה! פתאום הרוח נעצרה. חלפה!

עברו שלוש דקות וארבעים שניות, ושוב הרוח חזרה לנשוב. ואחרי שתי דקות וחמש עשרה שניות היא שוב נעצרה. ושוב חזרה לאחר עשרים דקות.

ואז חשבתי לעצמי מחשבה "גאונית": הנה לך. הרוח פתאום הגיעה ופתאום הלכה. ככה בדיוק הקורונה פתאום הגיעה ופתאום תלך. אה... מה אתה אומר על זה?!

ואז קלטתי למה כל כך קשה לי חוסר הוודאות בימים אלו:

אנחנו נמצאים בדור של השלט מרחוק. הטכנולוגיה המתפתחת אפשרה לנו לשלוט על כל דבר, לתכנן מראש כל תזוזה, כל משב רוח.

אני עומד עם השלט וקובע אם יהיה פה מזגן על קור או על איוורור ולאיזה כיוון. הכל בידיים שלי!!! אני מחליט לפתוח או לסגור. והיום כל דבר זה ככה. הכל בידיים שלי.

וממילא. ברגע שמגיעה איזה קורונה שאין לי שום שלט שיכול לכוון אותה מרחוק. אני מיד מאבד עשתונות. רגע. איך הקורונה הזו תיעלם?! הרי המזגן בסלון ייסגר רק כשאני אלחץ על השלט, האור במטבח יכבה רק כשאני אוריד את הכפתור, והמחשב יכבה רק כשאני אקיש מצב שינה. אז איך הקורונה תיעלם? אין לי גישה לארון החשמל שלה. לכן אנחנו כל כך בפאניקה.

אנחנו רגילים להפעיל כל מכונה. ולנתק אותה. ממילא כשיש מכונה כלשהיא שהתחילה לפעול בלעדינו, אנחנו מאוד מבוהלים ולא יודעים איך בדיוק היא תכבה.

מה עושים?

פשוט תצא לעולם היפה של הקב"ה. (כעת כבר מותר) ותתחיל לעשות מעקב.

תראה את הפרח הזה שצמח בגינה. מחר תבוא ותראה שלידו צץ פתאום עוד פרח. פתאום נושבת הרוח ופתאום היא חולפת. פתאום מופיעים נמלים. ופתאום הם נעלמים. וכל זה קורה בלי שלט!!!

אל תשכח לרגע: יש בורא עולם שהוא השלט של כל מה שקורה כאן בעולם. הוא הביא את הקורונה, והוא יכול ברגע להביא רוח קדים עזה ויתקעה ימה סוף. לא ישאר קורונה אחת בכל גבול ישראל.

איך? אתה שואל איך? צא הרגע החוצה. ותחכה לרוח הקרובה שתנשוב.

תסביר לי איך היא פתאום התחילה לנשוב ואיך היא פתאום נעצרה. מי "גנב" לך את השלט של העולם והתחיל לשחק עם האוורור של העולם...

מי שעשה את זה - הוא זה שהשלט של הקורונה בידיים שלו!

אני מתבייש. לא אמרתי פה כלום. דברים כל כך פשוטים. אבל כמה שהם פשוטים. ככה מתגלה עד כמה אנחנו נכים. לא נותר לנו אלא להכריז: "כמו שידענו, ה' אלוקינו, שהשלטן לפניך".