מה יקרה אם יום העצמאות יביא התפרצות קורונה נוספת? את מי יאשימו?

בימים טרופים אלו, בהם בזכות השהות הארוכה בבית, הילדים רבים ביניהם מי יזכה להוריד את הפח ומי יזכה ללכת למכולת; בימים שבסיוע חינמי של המסכה כל אחד מאיתנו זוכה לביקורת עצמית לא מעליבה האם הוא זקוק לביקור אצל שיננית או לא, נחה עלי ללא כל הכנה או הודעה מראש תובנה שמימית מופלאה.  האמת? זה לא כל כך הפתיע אותי.

הרי בתלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא (דף יב עמוד ב), כבר נכתב: "אמר רבי יוחנן: מיום שחרב בית המקדש, ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לשוטים ולתינוקות".

ומכיוון שעל פי נתוני מנהל האוכלוסין אני רחוק מלהיות מוגדר כתינוק (אשתי קצת חולקת על הקביעה הזו, אבל ברשותכם, נעזוב את זה בצד...) לא נותר לי אלא להגדיר את התובנה הזו כנבואת שוטים (כאן אשתי דווקא מסכימה, אבל גם את זה נעזוב...).

ומה בישרה לי נבואת השוטים, לה זכיתי Out of The Blue? טוב ששאלתם! אחרת הייתי צריך לספר את זה לדודו כהן, מנהל האתר, ולגזול לו זמן עריכה חשוב.

בואו ניזכר רגע בפורים

העניין הולך כך: לפני  כחודשיים בזמן שנגיף הקורונה עוד היה מושג שמתרחש בסין בעיר אנונימית ובחבל ארץ שאף אחד לא שמע עליו לפני זה; כשראשוני ההדבקות החלו להסתובב בעולם ובארץ הקודש ולהדביק בקצב מבעית את כל הסובב אותם; בזמן שההנחיות היו רק לשלוח את השבים מסין ואיטליה לבידוד - נחגג בקרב קהילות ישראל חג הפורים. הציבור החילוני קיבל ביטול בכפייה של רוב מצעדי ה'עדלאידע' המונים מעל 2,000 משתתפים, ובכך בעצם נותר מעורטל מ"מצוות היום" הכמעט יחידה שהוא מקיים באדיקות לא מובנת בפורים, ונשלח אבל וחפוי ראש לכרסם אוזן המן ממולאת בממרח בטעם 'פסק זמן' בסלון ביתו.

אבל הציבור שומר התורה והמצוות לא קיבל הנחיות וביטולים על שאר מנהגי ומצוות חג הפורים. לכן משלוחי מנות נשלחו, ביקורים וסעודות מרובות משתתפים נערכו, אדמו"רים ערכו 'טישים' לחסידיהם, ריקודים נרקדו ושיכורים נישאו על ידי חבריהם ללא מסיכה (כירורגית) ואף ללא כפפות, רחמנא ליצלן!  זו הייתה הקרקע הכי פורייה שווירוס הקורונה היה יכול לאחל לעצמו, והוא ניצל אותה היטב. עשרות, אם לא מאות אנשים, נדבקו במשך ימי הפורים, ובצירוף העובדה שמניין הנפשות הממוצע בבית דתי (מכל המגזרים והזרמים) מתקרב למספר דו ספרתי - אירע שלאחר שבועיים-שלוש, סמוך ונראה לפסח, מספר החולים בריכוזים החרדיים עלה באופן משמעותי מול שאר אזורי הארץ.

עקומת הגרף התלולה הזו נפלה כפרי בשל לידיהם של עיתונאים, כתבים, בלוגרים, ושאר אספסוף מתלהם מנבכי הרשתות החברתיות, ובתעמולה מלאת שטנה ונטולת רחמים או לימוד זכות (שלא נדבר על בדיקת הנסיבות הנ"ל או התחשבות בהם)  הקיזו דם בחרון אף, ובפעם המי יודע כמה שפכו חמתם על ציבור שלם.

הזמן עבר. למזלנו, הוא תמיד עובר.

כבר עברנו את בולמוס הקניות הכפייתי שלא השאיר מארז נייר טואלט אחד לרפואה על המדפים, והזכיר לנו למה באמת אנחנו דואגים.

כבר עברנו את הבדיקה האובססיבית אחר טבלאות נתוני ההדבקה המקומית והעולמית, וכבר לא ממש מעניין אותנו איזו מדינה עקפה אותנו ואיזו לא.

כבר השתחררנו אפילו מהקונוטציה המפחידה של המלה הזו 'קורונה'. אבל בדיוק בנקודת הזמן הזו, כשהכול מתחיל להראות מאחורינו, ניחתה עלי נבואת השוטים שלי - יום העצמאות.

אירועי יום העצמאות מושרשים כל כך עמוק בהווי הישראלי. סוף כל סוף, כמה חגים כבר יסדו מנהיגי המדינה הצעירה שלנו?

ועוד איזה חג! גם חופש מעבודה, וגם מותר לעשות בו כל מלאכה! מצוות היום? אין קלות מהם לקיימן – תלה דגל, הך בפטיש הפלסטיק, התז מעט מהקצף הלבן הלבן הזה - ויצאת ידי חובתך. ואם העמדת מנגל כדת וכדין, בכלל יצאת גדול...

אז נכון שהטילו (ובצדק) סגר כללי, ביטלו את כל אירועי החוץ הראוותניים ותערוכות ה'כוחי ועוצם ידי' הצבאיות. אבל לא ניראה לי שמשהו יוכל למנוע את עם ישראל מלחגוג את חגו היחיד שיצר לעצמו.

נבואת השוטים שלי

בנבואתי חזיתי במשפחות ממנגלות בטירוף במרתפים ובנקיקי הסלעים; חבורות נערים מסתובבים בחשאי וחובטים זה בזה בפטישים; מסיבות טראנס מחתרתיות מתקיימות בחיק הטבע, הרחק מעיניי השוטרים והפקחים; וחמולות-חמולות מתאגדות מבעוד יום, לפני שהסגר נכנס לתוקפו, כדי להתאסף בסלון ולצפות בשקיקה בחידון התנ"ך העולמי של אשתקד או בסרט בורקס כלשהו.

ככה אנחנו: טיפה משחררים רסן - וכבר אנחנו קופצים מהיסטריה לאופוריה. ואם נבואת השוטים שלי אמיתית, זה עומד לבוא לנו בהפוכה בריבית דריבית קצוצה כמו פטרוזיליה, רגע לפני שהיא מצטרפת לטחינה גולמית, מים, מלח פלפל שחור ומיץ לימון.

רק שהפעם – אם אכן ההתקהלויות יקרו – רמת גן ותל אביב, חדרה וגדרה, עתידות לככב בטבלאות ובתרשימים. הציבור החרדי ממשיך בשגרת 'סכנה בפתח - הישמר', ואילו ההתנפלות על שקי הפחמים ומוצרי הבשר מעידות שהציבור הכללי שינה סטטוס, ומוכן ומזומן לפצוח בנפנוף המנגל המסורתי כימים ימימה.

והנה אני חותם לכם קבל עם ועדה, שאם אכן כך יהיה ונתבשר (חלילה) שבעוד שבועיים-שלוש גרף ההדבקות החדשות יצביע שוב על עליה תלולה, לא נראה מחול שדים בארצנו, וציד מכשפות לא יערך במחוזותינו. "ככה זה..." ינחמו אותנו כלי התקשורת "בכל העולם החל סבב שני של הדבקות", "עדיין מצבנו טוב מול שאר הארצות" וכן הלאה.

אנליסטים ינתחו את המצב ויעריכו את העתיד, פוליטיקאים שוב ירוצו לפזר משפטי הרגעה ומנהיגות כדי לגזור קופון נוסף על חשבון הווירוס, ורק ציבור אחד יחרוק שניים וידום בגבורה. ולא משום האיסור של "לא תיקום ולא תיטור", אלא כי הוא יודע שהמיקרופון לא בידיים שלו בכלל, שדעת הקהל הכללית לא מונהגת על ידי האמת, אלא על ידי האינטרס - והאינטרס לא לטובתו.

פה ושם עוד עלולים לקום צדיקים בסדום, ולהטיח בכלל התקשורת לערוך חשבון נפש לנסיבות שגרמו לסבב ההדבקות החדש שנעשה ביודעין ובזדון, ועל הדם שנשפך כמים בסבב ההדבקות הראשון, שנעשה בשגגה ובחוסר מודעות. אבל הם יהיו כקול קורא במדבר, והמגמה הכללית תהיה של טיוח, מירוח ודפדוף הלאה.

ואולי, אולי בכלל זו נבואת שקר. אולי באמת התקופה הזו הפכה אותנו קצת ליותר ממושמעים, ואיזנה אצלנו את הבטחון העצמי המופרז של 'סמוך עלי', 'יהיה בסדר' ו'לי זה לא יקרה'. אולי באמת עיריית תל-אביב לא נוקטת בנאיביות הזויה, וחרף כל האירועים שהיא מתכננת לתושביה - כל תושב ותושב ישב בדד איש תחת מרפסתו ותחת סלונו, אולי...כנביא שוטה מתחיל אני בהחלט יכול לטעות.

ואולי בכלל חרף כל ההקלות הציבוריות שנעשו ויעשו, הקב"ה ריחם על עולמו והצרה הזו כבר באמת מאחורינו. אולי אין נשאים שמסתובבים חופשיים שם בחוץ, ותוך כמה שבועות נשכח בכלל מכל התקופה הזו ונצחק על המסכות המגוחכות הללו כפי שצחקנו על מגבות טבולות באבקת סודה לאפייה, שבוע אחרי 'מלחמת המפרץ'.

אין לי ברירה אלא לחכות שבועיים-שלוש ולראות האם באמת הייתה זו 'נבואת שוטים' שמיימית, או שמה כמו בכל מחזה שייקספירי טוב – דווקא נטלתי על עצמי את תפקידו של 'שוטה הכפר'.