מכתב עצוב לעידן רייכל

שלום עידן,

אני כותב אליך מכתב פומבי, ומאמין שהדברים ימצאו את המסלול להגיע אליך, ובעיקר אל לבך.

המכתב הזה לא בא להתריס או לקנטר, אלא באמת להעלות בעיה כאובה. ומכיוון שאתה לא אדם פרטי אלא דמות ציבורית בעלת השפעה, ובגלל שבחייך קיים מרכיב בעל חשיבות לאומית – אתה נשוי לאישה לא יהודייה, ובנותיך אינן יהודיות לפי ההלכה – המכתב הזה מופנה אליך בצורה פומבית. מדובר בדיון לאומי עקב תופעה לאומית כאובה.

נכנסת לחיינו בסערה ב-2002. אלבום הבכורה שלך (שיש לי פינה חמה בלב אליו – הוא היה הראשון שכתבתי עליו כמבקר מוזיקה ב"רייטינג") היה מרהיב בכל קנה מידה מוזיקלי. גם האלבומים שבאו אחריו מיצבו אותך כאומן שהצליח לפצח את הגנום הישראלי. כבשת שיא אחר שיא, זכית להצלחה מסחררת בזכות להיטים שהיו שילוב מופלא בין פשטות לגאונות מוזיקלית, ובאופן כללי – גרמת לנו להתאהב ביצירה שלך.

אבל משהו אחד תמיד היה לי מוזר. לא הבנתי איך אדם שמייצר מוזיקה שכל כך מחוברת לשורשים – מוזיקה אתיופית, אירוח של שושנה דמארי, מוזיקה תימנית וכן הלאה – פחות מחובר לשורשים היהודיים ברמות גבוהות. אמנם בראיון אסוציאציות שערכתי איתך ב"מקור ראשון" ב-2008 סיפרת לי כיצד אתה מקפיד להניח תפילין בדוכני חב"ד שבשדה התעופה, לפני כל טיסה לחו"ל. אבל במוזיקה עצמה חיפשתי כל פעם מחדש חיבור משמעותי ליהדות. היו שורשים בשפע, היתה לפעמים אמונה כללית, היה המון-המון רגש, אבל יהדות במובן הפשוט והישיר שלה, הצטערתי שלא למצוא.

בשלב מסוים פורסם שהתחתנת עם דמאריס, שאינה יהודייה.

עכשיו תבין, אין לי ספק שקיבלת מאז לא מעט פניות – פומביות ופרטיות, נעימות ופחות נעימות. מן הסתם כבר הסבירו לך את משמעות ההתבוללות, ומן הסתם ברור לך שבנותיך אינן יהודיות לפי ההלכה. לכן לא אחזור על הדברים, אתה בטח מכיר את הפרטים לא פחות ממני.

ועדיין בחרת להמשיך לחיות כך.

העניין הוא שאתה לא עידן רייכל הפרטי. אתה האומן עידן רייכל. סוג של מותג מוזיקלי ישראלי ובינלאומי. וכשדמות כל כך מרכזית בציבוריות הישראלית מבצעת מהלך כזה, זה משפיע. יש בכך אמירה. יש לכך חשיבות, הרבה יותר מאשר כל אדם רגיל.

והאם אתה בטוח שאתה רוצה להיות אחד מנושאי הדגל של האמירה הזו, שלא חשוב להיות יהודי לפי ההלכה, אלא העיקר להיות ישראלי?

עם יד על הלב - האם אין לך הרהורים על כך שלמעשה ניתקת את שרשרת הדורות? מאז ימי התנ"ך, אבות אבותיך היו יהודיים, וגם אתה יהודי. אבל זהו, הדור שאתה משאיר אחריך כבר לא יהיה יהודי. אם בנותיך ירצו להתחתן עם יהודי מאמין, הן לא יוכלו. אם יוולד לך בן, לא תצטרך לערוך לו ברית מילה או בר מצווה. הוא לא יוכל אפילו להניח תפילין כמו אביו. זה באמת לא כואב לך? אין לכך משמעות בעיניך? קשה לי להאמין.

איך אתה פותר את הדיסוננס הזה, בינך לבין עצמך? האם אתה מבין לעומק את הצומת ההיסטורי שבו אתה עומד? האם כבר אין חשיבות ליהדות, אלא רק לישראליות? ואם נניח שבעיניך הישראליות היא הדבר המשפיע, והיהדות (לפי ההלכה) לא ממש משפיעה – איך אתה מסביר את המציאות הברורה, שמראה שמשפחות מעורבות הולכות ומאבדות קשר ליהדות, עד כדי מחיקה מוחלטת כעבור דורות בודדים? רואים עד כמה אתה מחובר לישראליות, להווי שלנו במדינה, לצה"ל, לתרבות שלנו. וכל אלה נובעים מהיהדות, לא משום דבר אחר. אז איך אתה מנתק בין השניים?

אין לי ספק שאתה יהודי מאמין. גם אין לי ספק שאתה אדם רגיש בעל מידות טובות. ראיינתי אותך כמה פעמים בעבר היותר רחוק, התרשמתי לעומק מהפשטות ומהישירות, וגם רואים את זה בשירים המיוחדים שלך. רואים את זה בדבריך המרגשים בטקס הדלקת המשואות. רואים את זה דרך הוריך היקרים. אין ספק שאתה מחובר לעם היהודי בעמקי נשמתך. אז איך, למען השם, דווקא אתה מנתק את השרשרת?

אני מבין שיש פרטים שאיני מכיר, ושיש לך שיקולים משלך. אבל עידן, יש כמה דברים שגדולים מאיתנו – אלוהים, עם ישראל והיהדות. ובעיקר – ההמשכיות.

אין לי שורה תחתונה. אני רק מקווה שהנקודה הזו תלווה אותך מדי יום, עד שתגיע להחלטה הנכונה (בעיניי) – את שרשרת הדורות לא מפסיקים בשום מצב. ואולי דווקא הדלקת המשואה ביום העצמאות הכי מוזר שהיה לנו מאז ומעולם, תגרום לך להתחבר הרבה יותר – לא רק לישראליות, אלא גם ליהדות הדורות המתמשכת, שלא תיפסק לעולם.

אתה נטוע עמוק בישראליות, אבל אי אפשר במקביל לנטוש את היהדות, כאילו אין קשר ביניהן. וכמובן, תמיד אפשר לחזור הביתה. כל עוד הנר דולק, ברור שאפשר לתקן.

הכותב בדמע,

דודו כהן