אתי אנקרי: "הבורא מוליך אותנו כמו מטפל אין סופי"

נעים להכיר

"אתי אנקרי, 57, זמרת יוצרת".

סיפור מעניין שקרה לך/היית שותפה בו?

"כשהייתי קטנה התחפשתי בפורים להודית. להודים יש בגד כזה שנקרא 'סארי', זה מעין בד ארוך שמתלפף על הגוף, וכשחזרתי הביתה קלטתי שהבד משתחרר ממני והולך ליפול. בכיתי והחזקתי את הבד  כך שלא ייפול, ופתאום הופיעו מולי שלוש נשים עולות חדשות מהודו לבושות בסארי. הן קלטו מה עובר עלי, ובלי לומר מילה פשוט עזרו לי, התקינו את הבגד והמשיכו לדרכן".

שתפי במשהו מעניין ו/או מרגש הקשור למשפחתך.

"לפני כמה שבועות הוצאתי אלבום חדש, אלבום שירי ילדים, קראתי לו 'שׁוֹלֶם לְעוֹלָם', והוא מאוד קשור למשפחה שלי. את האלבום כתבתי כשהבת שלי הייתה קטנה, והוא היה מוכן כשהיא הייתה בת שמונה. היום היא בת שמונה עשרה. ניסיתי להעביר באלבום מסר של שקט ורוגע, רעיונות מתוקים, ואני מקווה שזה עבר. למשל, יש באלבום שיר שמדבר על איך אפשר להביא את הילדים למצב של ריכוז, ואיך לגרום לכך שיסדרו את החדר באווירה טובה.

"ניסיתי בשירים האלה להיכנס לעולם הפנימי של הילדים, ולהביא להם מחשבות על סדר ושקט. מעבר לכך, יש באלבום גם שירים פשוטים וחמודים. למשל, יש שיר שמתאר ילד שלא רוצה שום דבר ממה שמציעים לו, ורוצה רק את אמא. יש באלבום שיר על ילד שאתמול חלם על כך שמחר יבוא משהו טוב והיום  הטוב הגיע. היה לי חשוב שהאווירה של האלבום תהיה נעימה, ולכן השירים מלווים בכלים נעימים של גיטרה שארז לב ארי ועדי הלל מנגנים, צ'לו שקרני פוסטל מנגנת, וחלילים שאייל סלע מנגן".

עטיפת האלבום החדש

לאור האלבום החדש, כיצד את רואה את הקשר בין הורים לילדים?

"אני רואה את הילדים כמורי דרך. הילדים מראים לנו איפה אנחנו צריכים להשתפר ולהשתלם. ילד מגיע לעולם, ומביא איתו עולם שלם. זה מחייב את ההורה לצאת מעצמו ולראות את הילד ואת מה שהוא צריך. לא רק מבחינה חומרית, אלא גם מבחינה נפשית, ובעזרת הדבר הזה ההורה משלים את עצמו. נניח שילד צריך קשב, צריך שמישהו יקשיב לו, וההורה רואה שקשה לו להקשיב לילד שלו, כי הקשב שלו לא פנוי, אז הילד שלו יעמיד אותו מול החיסרון הזה ויגרום לו להבין שהוא צריך לשפר את הקשב שלו.

"אני רואה ילדים כאנשים. ככל שהם קטנים ורכים יותר, המבט שלהם נקי. מבחינה מסוימת העולם שייך לילדים, כי הם הדבר הבא. הם העתיד של העולם. יש להם דברים ללמד אותנו. כמובן שיש לנו גם מה ללמד אותם, אבל בהחלט גם ללמוד מהם. למשל על גמישות, על יכולת לעבור בפשטות ובקלות ממצב למצב".

באיזה אופן משפיע על עשייתך השינוי שמתרחש כעת בעולם?

"באופן כללי, אני בבית כמו כולם. תכננו לחגוג במופע 30 שנות יצירה, עשינו חזרות, ואז הכל נעצר. בעזרת השם הכל לטובה. הרבה ממה שמתווה את דרכי בחיים הם הלימודים שלמדתי אצל מורתי ימימה אביטל זצ"ל. הלימוד עצמו הוא לימוד שמלמד להתרכז בדברים שמחזקים, ולהרחיק ממחשבותינו את הדברים שמחלישים. זה טבעי שעולות תחושות לא נעימות, אבל זה כמו בלידה שאומרים לאישה שיולדת שאמנם הציר כואב אבל אם היא תחשוב שהכאב של הציר מקדם את הלידה, אז יהיה לה יותר כוח לשאת את הכאב, ולהתחזק בשמחה ובציפייה למפגש עם התינוק".

מהו עולם התשובה בעינייך

"אני רואה את תהליך התשובה כתהליך שהבורא מוליך אותנו בו כמו מטפל אין סופי. מסע ארוך ולא נודע שכל יום מתחדשים בו דברים. בשבילי זו עבודה חשובה לכלול כל תחום בחיים לעבודת השם. זוגיות, משפחה, חברות, כתיבה, ניגון, עבודות הבית וכו'".

ספרי על חוויה משמעותית שחווית בעקבות קיום מצווה שזכית לקיים.

"כשגרנו בנוה צדק בנינו סוכה. איך שהוא הסוכה התמלאה באורחים. אני זוכרת שכשהתבוננתי על החבורה שנאספה בצל הסוכה היה שם משהו נוסף. יכולנו לשבת באותה צורה גם מתחת לפרגולה, אבל בסוכה היה משהו מיוחד, חדש ונוסף. הסוכה הייתה בעיניי כמו שער שהזמין לתוכו עוד חגים ושבתות".

ספרי על תפילה שהייתה משמעותית במיוחד עבורך

"בראש חודש אלול לפני כשנה וחצי הזמינו אותי לתפילה בבית חולים בירושלים, בו האחיות חנכו תפילת נשים, ושרו את ההלל. האחיות ניגנו שרו והנחו את התפילה, בקהל ישבו צוות העובדים, רופאות, אחיות והנשים המאושפזות. זאת הייתה תפילה מרגשת ומלמדת. בסוף התפילה באופן טבעי היה צורך למחוא כפיים ולהודות לנשים שעמדו על הבמה ושרו. כיוון שהיה מדובר בשירת ההלל זה המחיש לי בצורה חזקה יותר למי שייך ההלל השבח וההודיה".

ומה הדבר שהכי מרגש אותך שקשור ליהדות?

"יש הרבה דברים כמובן, ברגעים של התעוררות לחיבור פנימי אני שמחה להשתייך. כתוב בספר בראשית בבריאת העולם: 'להבדיל בין היום ובין הלילה והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים'. להלך בתוך הימים בהתייחסות למועדים שהשם קבע עוד מימי בראשית מבריאת העולם, ללכת עם לוח השנה העברי והמשמעות שבכל זמן וזמן, זה כמו להתלבש ברצון של השם. כשאני מצליחה לתפוס את זה, זה מרגש אותי".