’איני רוצה לקבל כסף, אלא קחו סכין ותפרסו פרוסה מהבניין הענק!...’

מעשה בבעלי מגרש גדול, שהקימו על מגרשם בניין רב קומות, שישמש למשרדים ובתי עסק. עבודת בניית הבניין העצום הושלמה בהצלחה, וכעת בעוד ההכנות לחנוכת-הבניין היו בעיצומן, מגלה ראובן, בעל חצר גדולה הסמוכה לבניין המשרדים החדש, שקיימת חריגה קטנה בבנייה... ניגש אפוא ראובן אל בעלי הבניין ומודיעם: 'ידוע לכם שחרגתם ופלשתם לגבולי?!...'

העניין נבדק, ואכן התברר שקיימת חריגה קטנה של כ-30 סנטימטרים לכל אורך חצרו של ראובן.

בעלי הבניין התנצלו: 'הדבר לא נעשה חלילה בזדון, אלא מחוסר שימת לב. נפצה אותך בע"ה בתשלום המגיע לך, על פי שמאי שיקבע כמה שווה חלקת האדמה שהבניין הוקם עליה'.

תגובת ראובן היתה מפתיעה: 'לא לא, איני מעוניין כלל בכסף! אני רוצה בחזרה את חלקת האדמה שלי. תיקחו אפוא סכין, וכשם שפורסים פרוסת עוגה, כך תפרסו את חתיכת הבניין שנכנסה לשטחי!... אם אינכם מוכנים להשיב לי את הקרקע, איני דורש הרבה, תתנו לי רק - - - קומה אחת בבניין!'

בעלי הבניין הרימו גבות עיניהם בתמיהה. 'זו סחיטה מאוד לא יפה', התרעמו, 'קח נא רק את הכסף ששווה הקרקע שלך...'. אך ראובן נותר בשלו - 'או שתפרסו פרוסה, או קומה שלימה!'

עם מי הדין?

תקנת השבים

ראשית כל נקדים: מדין תורה, חייב הגזלן להשיב את הגזילה שגזל, שנאמר (ויקרא ה', כ"ג) 'והשיב את הגזילה אשר גזל'. אולם, יש והגזילה נעשית חלק ממבנה מורכב, כגון: אדם שגזל קורה, ובנה אותה בתוך ביתו (באופן שהקורה נעשתה לחלק מבית), אזי מדין תורה חייב הגזלן להרוס את ביתו ולהשיב את הגזילה. אולם, חכמים, ברצותם להקל על בעלי תשובה, כדי שלא ימנעו מחזרה בתשובה מתוך קשיים בהשבת הגזילה, תיקנו, כי במקרים כגון אלו, לא יצטרך הגזלן להרוס את ביתו כדי להשיב את הגזילה לבעליה, אלא די שישיב לנגזל את דמי הגזילה. תקנה זו נקראת 'תקנת השבים'. (וקרויה גם 'תקנת מריש').

האם קיימת התקנה בקרקעות

אולם, כל תקנת השבים נאמרה דוקא בנוגע לגזילת מטלטלין, אך לא בנוגע לגזילת קרקעות, כמבואר בבית יוסף (חו"מ סי' שע"ו), שהביא כי נשאל הרשב"א, אודות מסיג גבול שבנה כאמה בחצר חבירו, ועכשיו בא בעל החצר להרוס כל בניינו - האם נדון בזה כדין מריש או לא? והשיב הרשב"א: לא עשו תקנת השבים רק במטלטלין, אבל בקרקע לא אמרו שימכור זה את שלו 'וישחית את נחלתו'! וכן נפסק ברמ"א (חו"מ סי' ש"ס ס"א): "גזל קרקע ובנה עליה בניינים גדולים - צריך לסתור הכל ולהשיב את הקרקע לבעלים, שלא עשו תקנת השבים בקרקע".

לאור זאת, היה מקום לומר, שבמקרה דנן נצטרך לקבל את תביעת ראובן, והוא יכול לומר לבעלי הבניין לסתור את בניינם כדי להשיב לו את קרקעו.

השגת גבול בשוגג

אולם, בתשובת המבי"ט (ח"ג סי' קמ"ג, הובא בפתחי תשובה שם סק"א) מבואר, שאם לא נעשתה ההשגת גבול מדעתו, רק שהבנאים הכניסו חצי אמה מקרקע חבירו שלא מדעתו, אפשר שקיימת בזה תקנת השבים, ובונה הבניין אינו צריך לסתור בניינו, אלא יפרע לבעל הקרקע מה ששווה החצי אמה, כי לא החמירו אלא מפני מה שעבר על 'לא תסיג גבול רעך' (דברים י"ט, י"ד), וכאן הרי לא עבר, כיון שלא ידע מהשגת הגבול.

אך במשנה למלך (בהל' גניבה ז'-י"א) הביא את דברי המבי"ט וכתב עליו: 'ואין נראים לי דבריו כלל!' (וע"ע בשער משפט סי' ש"ס סק"א, בערך ש"י סי' ש"ס, ובפתחי חושן גניבה פ"ב הערה ל"ה).  

נמצאנו למידים, שלכאורה נידון דנן תלוי במחלוקת הפוסקים, שיש הסוברים שהבונה בקרקע חבירו מחוסר ידיעה חייב לסתור את בניינו, ויש הסוברים שאינו חייב. ויעויין בשו"ת 'מעשה בית דין' (סי' ה'), שהביא את השיטות הנ"ל וכתב שניתן לומר במקרה זה 'קים לי' כהשיטות שאין חייב לסתור את הבניין. ובפרט בשאלתנו שההיזק של בעל החצר כמעט אינו משמעותי (רוחב של 30 ס"מ בלבד, ואין כאן כל כך 'השחתת נחלה'), ולכן נראה לכאורה שיוכל להסתפק בפיצוי הוגן על פי הערכת שמאי.

לסיכום: נראה שבעלי הבניין אינם חייבים לקעקע את הבניין שלהם (כשאכן הסיגו את הגבול שלא בכוונה), וישלמו לראובן את דמי הקרקע שלו. וצריך עיון.

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס, הקלק כאן.