מסירות נפש: כתר תורה או כתר מזהב?

​לכל הטורים של ענת בן ארי

במסע החיים האישי שלנו, בורא עולם מזמן לנו אנשים מצדו השני של הגלובוס, בכדי שנגיע לתובנות על החיים, וניקח עליהם אחריות. כילדים, כולנו למדנו שהאושר והעושר הם המפתחות לחיים טובים וארוכים. חשבנו שאנשים עשירים הם אנשים מאושרים, ואוטומטית למדנו לשייך את שני הפרמטרים אחד לשני – עושר עם אושר.

רובנו שמענו משפטים כמו: 'הכסף לא צומח על העצים', 'בעל המאה הוא בעל הדעה', 'כסף מנהל את העולם', 'שמור שקל לבן ליום שחור', ועוד ועוד. השפע שקיים סביבנו בדור הזה לעומת דורות אחרים או אפילו לעומת שניים-שלושה עשורים – הוא בגדר חלום. יש לנו כמעט כל מה שאנחנו רוצים, הכל זמין ונגיש, ובכל זאת – אנחנו לא מאושרים. מדוע?

אני בטוחה שאם נקיים סקר אקראי ונשאל אנשים ברחוב מהו לדעתם הגורם העיקרי לאושר, התשובה תהיה כסף. וכמה שיותר – יותר טוב. הורגלנו להאמין כי מי שיש לו בית מפואר, מכוניות חדישות, מעמד יוקרתי, מקצוע מכניס ובגדים מהודרים – הוא הוא האדם המאושר. אותו אדם שיכול לרכוש כל מה שיחפוץ ליבו. אך הסיפור הבא שיש באמתחתי, ימחיש לכולנו שלא כך הדבר.

באחת ההרצאות שהעברתי אשתקד בניו יורק, קיימנו ערב ב'קפה מוסקט' שבקווינס. ערב זה הוקדש לעילוי נשמת חנן שושני בן ה-53, שנהרג בהתרסקות מטוסו הפרטי בלונג איילנד, בתאריך 18.6.14. חנן איבד שליטה וידע שהוא עומד להתרסק, אך במסירות נפש אמיתית – גם ברגעיו האחרונים עלי אדמות, עשה כל מה שניתן כדי שלא להתרסק על בנייני מגורים. החלטתו הרת הגורל לשנות מסלול ברגע האחרון, גרמה למניעת אובדן נפשות רבות אחרות. הערב היה מרגש ורווי דמעות, נשים הגיעו מכל קצוות העיר כדי להיות שותפות למצווה האדירה של צבירת הזכויות לעילוי נשמתו של חנן, וכל אחת מן הנוכחות הרגישה בהתעלות רוחנית יוצאת דופן. חנן היה דמות בולטת בקהילה היהודית בניו יורק, ורבות שמעתי מהמשתתפות על פעליו וחסדיו עבור נזקקים שאין ידם משגת, ולו את הנצרך ביותר.

גורלו של חנן שושני שפר עליו והוא ניחן בשפע כלכלי, אך הוא לא שכח לרגע שלא העושר עושה את האדם – כי אם האדם בוחר מה לעשות עם העושר. חנן בחר לחלוק את השפע שבו התברך עם עניי עמך שהתדפקו לא אחת על דלת ביתו.

באותו ערב פגשתי את אלמנתו של חנן – ירדנה. מיד התחברנו. הרגשתי את הנשמה שלה, את העצבות הניבטת מעיניה, את הנשמה הכואבת שנמצאת מתחת ללבוש היוקרתי ולאיפור הזוהר שעל פניה המיוחדות. ראיתי נשמה שמתייסרת מצער האובדן לאהוב ליבה וידיד נפשה – הבעל עמו חייתה 30 שנה מחייה, ואיתו חלקה באהבה את מלאכת גידול חמשת ילדיהם.

לפני כשבוע הגיעה ירדנה לישראל, ובערב ראש חודש - ביקשה לקדש את היום ולעלות לביקור בקברו של חנן בהר המנוחות וכן לביקור בציוני צדיקים. שמחתי להתלוות אליה, ליום שכולו תפילה וקדושה. בירושלים נפגשנו עם בנה אבירם בן ה-23, בחור הלומד בישיבת 'אש התלמוד'. אז התחוור לי כי למרות שנולד בניו יורק, גדל והתחנך בה – בחר אבירם לעלות לבדו לארץ הקודש. הוא ויתר על חיי התפנוקים, העושר והפאר שנכונו לו בניו יורק, שינה את שמו לאברהם, ותחת זאת - בחר להיות ספון באוהלה של תורה.

ירדנה צוחקת ואומרת: 'הוא ויתר על מצעים יוקרתיים של רלף לורן על המיטה, כדי לישון עם שישה בחורים בחדר', אך בעיניי נקוות דמעות של התרגשות. הבטתי בו וחשבתי בליבי כמה מאות בחורים היו מוכנים, ברגע זה ועוד מאתמול, להתחלף עם המעמד שאליו נולד אברהם. נפשם של כמה בחורים כמהה וכוספת לעושר הזה שנפל בחלקו – אך הוא מצדו, מוותר על הכל. מוותר על כתר מזהב, על כתר מלכות, על כתר כסף – ובוחר בכיסופים שלו לה', למען כתרה של תורה.

והאין על בחור זה בדיוק נאמר הפסוק בפרקי אבות: "כך היא דרכה של תורה – פת במלח תאכל, ומים במשורה תשתה, ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה, ובתורה אתה עמל. אם אתה עושה כן אשריך וטוב לך. אשריך בעולם הזה, וטוב לך לעולם הבא".

אבירם אברהם הצדיק חי בפשטות גמורה וממלא אל חייו, ליבו ונשמתו, בעושר הרוחני - שהוא העושר האמיתי. עושר שלא ניתן להחליפו או לאבדו - זה אושרה של נשמה שמוארת באור היקרות של התורה הקדושה.  

הביאה לדפוס: שירה כהן