קידוש ה’ עשרות פעמים ביום: הטיפ המפתיע של הרב פינקוס זצ"ל

"האומנם יכולה גם אני, בביתי הקטן, לקדש שם שמים?", תוהה מרים אפללו בטורה הקבוע במגזין הדיגיטאלי "הפסקת קפה", ומצטטת את דברי הרב פינקוס, המסביר כי אחד החלקים בהלכות קידוש ה' הוא כאשר אדם עושה מצווה, כשאין לו סיבה או משיכה לעשותה – והוא עושה אותה רק לכבודו של הקדוש ברוך הוא. כה דברי הרב פינקוס: "חלק השלישי בהלכות קידוש ה' הוא כל מצווה שאין לאדם שום סיבה או משיכה כלשהיא לעשותה – אף אחד לא רואה אותו, ולא תצא לו מכך שום תועלת גשמית והוא עושה אותה רק לשם קודשא בריך הוא – קיים בזה מצוות קידוש ה'".

אפללו ממשיכה ומתארת את המתרחש בעת החופשה הגדולה. "מיד כשאני קמה בבוקר, תמיד ילדים שקופצים עלי: איפה חוברת המספרים שלי? את מרשה ביסקוויטים? בואי תראי מה בניתי בקפלה... בבת אחת אני נופלת לתוך הבית שלי, הילדים שלי והחיים שלי.

"אחר כך אני משתדלת מאוד לדחוק את הכול לקצה הספה, לשבת ולהתפלל שחרית של ממש. בכוונה רבה ובלי דילוגים. איש לא משגיח עלי מן החלונות ואיש לא יתבע לדעת האם התפללתי היום אם לאו. ובכל זאת, אני רוצה מאוד להתפלל, רק בגלל שאני רוצה להתפלל.

"ועכשיו, אני רואה שהרב פינקוס כותב שזהו קידוש השם. זה בדיוק", כותבת אפללו, וממשיכה לצטט את דברי הרב פינקוס: "וכך מפורש ברמב"ם: "וכן כל הפורש מעבירה או עשה מצווה לא מפני דבר בעולם, לא פחד ולא יראה ולא לבקש כבוד, אלא מפני הבורא ברוך הוא כמניעת יוסף הצדיק עצמו מאשת אדונו - הרי זה מקדש את ה'".

"המצב הזה שבו אני בבית, לבד, עם הילדים, כולם על הקצה, מטפסים על הקירות, ואני פה, אוספת התסכולים הראשית. 'משעמם לי', 'היא לקחה לי'. אין הפוגה.

"ובכל זאת אני משתדלת שהבנים ילמדו תורה, שבעלי יוכל לשבת עם ספר בנחת. לא כי אני חייבת, לא כי יש פיקוח. רק כי אני באמת מאמינה בתוך ליבי שתלמוד תורה כנגד כולם.

"בשבת שתבוא לא יהיו אורחים, וגם לא בשבת שהייתה. לאיש לא אכפת אם אני משקיעה או מחפפת. אם תהיה הפרשת חלה או שנקנה חלות, אם נאמר תהילים בשבת בצהריים או סתם נקרא עיתונים. אבל אני משתדלת. רוצה שבת אמיתית, רוחנית, מושקעת. למה? שואל אותי איזה קול, מי ידע? אף אחד", ממשיכה אפללו ומתארת כיצד מקדשים שם שמים בתוך הבית.

הרב פינקוס עצמו, כאשר הוא מסביר את היכולת של האדם לקדש שם שמים בתוך ביתו הוא, מביא את הדוגמה הזאת: אישה הנמצאת במטבח לבד ביום השבת, והנה היא צריכה לנגב את השולחן. לידה מונח גליל של נייר חד פעמי. היא כבר פושטת את ידה לחתוך ו-נעצרת! מה קרה? שבת היום! והרי אף אחד אינו רואה אותה. אישה זו, מלבד מה שקיימה מצוות 'זכור את יום השבת לקדשו', קיימה גם את מצוות 'ונקדשתי בתוך בני ישראל', וכך בכל מצווה שאדם עושה רק לשם שמים – הריהו מקדש את ה'. וה'חובות הלבבות' כתב שעניין זה שייך בכל המצוות שבלב'.

"עכשיו בבית, בשקט שלנו, במקום שאין קהל ואין יציע. אף אחד לא רואה ולא יודע. במקום הזה אני עושה מעשים קטנים: מברכת ברכת המזון עם ילד, מסדרת עוד קצת את המטפחת, רוצה לצרוח על הילד אבל שותקת. רוצה לברוח לתוך הפוך, ובמקום זה יושבת עם בעלי לכוס קפה של ביחד.

(צילום: shutterstock)

"אילו מעשים רגילים. כולנו עושות אותם בלי הפסקה. מעשים של פשטות וצנעה, מעשים שאין בהם קורטוב של יומרה או פחד מהעונש. מעשים קטנים מאוד שכל מטרתם היא אחת בלבד – לעשות נחת רוח לריבונו של עולם.

"בעומק המעשים אין רצון להרשים או לרצות. יש בהם רק אהבה לבורא עולם. וברגע הזה שבו אני והוא נמצאים לבד, אין רעשי רקע מיותרים ואף אחד לעולם לא ידע. ברגע הזה קידוש השם חופף עלי, מכריז בקול עצום וגדול עד כמה אוהבת אני את ריבונו של עולם", מסיימת אפללו את דבריה, שמעניקים לכולנו כוח להמשיך ולהתמודד, לעשות נחת רוח לבורא עולם ולקדש את שמו, בתוככי הבית פנימה.