"דימוי בזינוק"- כיצד להעלות את הדימוי העצמי של ילדייך (ושלך), פרק ה': ילד לוקח אחריות

יום שישי. כל המלמדים אינם באים היום ללמד בת"ת, הם נסעו לשבת גיבוש. המפקח נכנס לכיתה ח' ואומר: "חסר לי מלמד בכיתה ב', מי רוצה להיות היום המלמד של כיתה ב'?".

שלושים ראשים של ילדים (בחורים) חושבים לעצמם: "אני יכול לעשות את זה? כדאי לי? זה יהיה כיף או שהילדים ישתוללו וזה יהיה קשה נורא?". האמת היא שלא כל שלושים הילדים מחשבנים את החשבונות האלה. חלקם התחילו להצביע גבוה מאוד, בתוספת הסברים בעל פה, ברגע שהמפקח פתח את הפה. לא היה להם ספק לרגע אם הם מסוגלים להיות ממלאי מקום בכיתה ב', זה פשוט ברור להם שהם מסוגלים. ולהווי ידוע לכם, הקוראים הנאמנים, שאף אחד מהילדים מעולם לא התנסה בכך לפני כן. אף על פי כן, הם יודעים שהם מסוגלים. נוף באמת, יום אחד ממלא מקום בכיתה ב', ביום שישי, זה סיפור? ברור שאני הכי מתאים.

מנין תחושת המסוגלות הזו?

מנין הביטחון בכך?

איך הוא יודע שהוא מסוגל? הוא לא יודע, הוא פשוט מרגיש שהוא מסוגל. זה מתחיל מזה שהוא רוצה לעשות את זה, זה אתגר חשוב, זה מאפשר לו להיות מלך בעיני ילדי כיתה ב' ליום שלם! והדבר העיקרי הוא: תמיד הצלחתי לעמוד בכל האתגרים (פחות או יותר, כן), ותמיד החמיאו לי שאני מוצלח ומתאים לתפקידים כאלה. מה, ברור שאני מתאים!

אחת הדרכים להקנות לילדים שלנו תחושת מסוגלות עצמית, היא ללמד אותם לקיחת אחריות בצורה תואמת גיל. נרחיב היום על אחד התחומים הבונים תחושת מסוגלות עצמית, שנקרא: ללמד ילד איך  לקבל החלטות בעצמו.

בתהליך בניית הדימוי העצמי של הילד וחיזוק תחושת המסוגלות שלו, חלק נכבד תופס: מתן אפשרות לילד לקבל החלטות בעצמו בעניינים הנוגעים אליו. הוא מקבל עצמאות לבחור בין שתי אופציות, וזה נותן לו ביטחון בכושר השיפוט שלו. אמנם ילדים היו רוצים להחליט לבד בכל נושא, וודאי לא נשאל לדעתם בכל דבר. לא נשאל בן 3: "מה אתה רוצה לאכול לארוחת צהריים?" (שזוהי שאלה פתוחה), אך כן נוכל לתת לו לבחור בין פסטה לאורז.

אפשרויות בחירה נוספות המתאימות לגיל צעיר: איזו שמיכה את אוהבת?

באיזה ספר את רוצה לקרוא? את רוצה צבעים או לורדים?

נאפשר רק בחירות שאנחנו מסכימים להן.

בגיל הצעיר, ילדים נוטים לקבל החלטות שהן אימפולסיביות ומבוססות על סיפוק מידי. ננסה לעזור להם לחשוב רגע לפני שהם קופצים להחלטה. למשל: נרגיל אותם לשאול את עצמם: למה אני רוצה את זה? הם בדרך כלל יודעים את הסיבה לבחירה שהם בחרו לאחר מעשה, ואף יודעים לומר אם הבחירה היתה נכונה או לא. הם יכולים לדעת שמעשה מסוים הוא טיפשי, ולהרגיש לחץ חברתי לעשות אותו בכל זאת.

השאלה הבאה שנלמד אותם היא: מה תהיינה התוצאות של מעשי? עליהם להעריך את הסיכונים והשכר בטווח הקצר והארוך. מעצם היותם ילדים, הם נוטים להמעיט בערך המחיר ולהפריז בערך הרווחים.

השאלה האחרונה היא: האם בחירה זו היא הטובה ביותר עבורי?

אנחנו עוזרים לילד לזהות נקודות חשובות שכדאי לו לקחת בחשבון לפני שהוא מקבל החלטה. נקיים יחד איתו סיעור מוחות כדי להגיע לאופציות נוספות, גם כאשר הילד חושב שקיימת רק אופציה אחת. לאחר מעשה, נתבונן יחד איתו ונבחן אם ההחלטה היתה טובה או לא, ונלמד אותו להחכים מהניסיון של עצמו.

אחרון חביב, עלינו לקחת מספר צעדים אחורנית, לעמוד מהצד ולראות כיצד בננו טועה לפעמים, נופל או נכשל. זה אולי החלק הקשה ביותר להורים, אך הכרחי על מנת לגדלם כילדים אחראים. כאשר הילד יידרש לשלם את המחיר של הטעויות שלו, נראה את זה כשכר לימוד שעליו לשלם על מנת לרכוש מיומנות בקבלת החלטות.

בת-שבע אדלר היא מטפלת רגשית CBT מטעם מחלקת "נפשי בשאלתי".

סובלים מדיכאון, חרדות ומצב נפשי ירוד? פנו אל מחלקת "נפשי בשאלתי" בהידברות. לקבלת ייעוץ חייגו 073-3333331 או במייל sarap@htv.co.il