ספירת העומר - לא מה שהכרתם. 10 עובדות על ספירת העומר

1. תוהים מה מקור השם 'ספירת העומר'? ובכן, כשבית המקדש היה קיים היו בני ישראל מקריבים ביום השני של פסח קורבן שעורים מיוחד בשם 'קורבן העומר'. רק אחרי הקרבת אותו קורבן הותר לעם השימוש בתבואה החדשה של אותה שנה. 'ספירת העומר' מתחילה ביום השני של פסח, בו הוקרב קורבן העומר, ולכן קרויה בשם זה.

2. ספירת העומר היא מצווה מהתורה. "וספרתם לכם ממחרת השבת, מיום הביאכם את עומר התנופה, שבע שבתות תמימות תהיינה...תספרו חמישים יום".

3. הסיבה לספירת העומר היא ההתכוננות לקראת מתן תורה בחג השבועות. כשעם ישראל יצאו ממצרים, הם היו שקועים ב-49 שערים של טומאה. לכן הספירה היא מ-1 ל-50: בכל יום עלו עוד שלב ונחלצו מעוד רמה של טומאה, עד שהגיעו לטהרה ביום החמישים, וקיבלו את התורה.

4. מובן מאליו שספירת העומר מתחילה ביום השני של פסח ומסתיימת בשבועות? לא תמיד זה היה מובן מאליו. בבית שני ניהלו חכמי ישראל מאבק קשה בצדוקים, שפירשו את הציווי על העומר: "וספרתם לכם ממחרת השבת", כאילו פירושו שיש לספור ממחרת השבת הראשונה שאחרי פסח ולא ממחרת הפסח, כפי שמלמדת התורה שבעל פה. המאבק הזה כלל ניסיונות רבים של הצדוקים לשבש את קצירת העומר והקרבתו.

5. ספירת העומר נעשית מידי ערב אחרי צאת הכוכבים – החל מכשלושים דקות אחרי השקיעה.

6. לפני ספירת העומר מברכים 'על ספירת העומר', אבל מותר לברך רק אם סופרים בזמן (כלומר אחרי צאת הכוכבים עד היום שלמחרת בבוקר), ואם לא החמצנו את ספירת העומר באף אחד מהימים הקודמים.

7. ספירת העומר נעשית בעמידה. על הפסוק "מהחל חרמש בקמה תחל לספור שבעה שבועות" דרשו חז"ל: "אל תקרי בקמה אלא בקומה" – כלומר, בעמידה.

8. אם מישהו שואל אותך כמה היום לעומר, אל תענה לגבי היום אם טרם ספרת את העומר, כי התשובה תהיה בבחינת 'ספירה בלי ברכה'. במקום זאת, ההלכה ממליצה לענות כמה היה לעומר אתמול, והשואל יוכל לחשב כך מה עליו לומר היום.

9. ספירת העומר ידועה כתקופה של אבל – אבל אין כל קשר בין האבל הזה לספירת העומר. מנהגי האבלות הנהוגים (לא מתחתנים, לא מסתפרים או מתגלחים, ולא מאזינים למוזיקה) נתקנו בגלל האבל על 24,000 תלמידי חכמים, תלמידי התנא רבי עקיבא, שנפטרו במגיפה בתקופה הזו. תקופת האבלות הזו נמשכת 33 ימים ולרוב הדעות חלה בין פסח לל"ג בעומר.

10. על אף שכתוב 'תספרו חמישים יום' את היום החמישים – חג השבועות – לא מונים, שכן כוונת הפסוק היא 'עד חמישים' ולא עד בכלל.