הוד שבנצח: עד כמה עמוק את לוקחת את הכישלונות שלך?

יש רגעים שהאנרגיה צונחת לרצפה, מצב הרוח ירוד פתאום, את מרגישה חוסר חיוניות, דברים עומדים במקום.

האם אתמול כשהרגשת אנרגיה מדהימה של כוח ועוז שעטפו אותך, זכרת להנציח את הרגעים האלה ולומר "תודה"?!

נמצא שההוד שבנצח הוא תודעת הכרת הטוב שעלינו להטמיע בתוכנו.

ההוד שבנצח הוא היכולת לקום אחרי כישלונות ולהבין שהם רק מדרגות המובילות אל ההצלחות.

ולכן טועים הם בני אדם במשוואה שמייצר בתוכם היצר הרע, שהיא:

כשלון = מוות,

הצלחה = חיים.

זו משוואת שקר, והיא טעות יסודית.

בחני את עצמך, עד כמה עמוק את לוקחת את הכישלון, והאם הוא מפיל אותך עד כדי תחושה של רפיון ידיים (האם אחרי כישלון תאמרי לעצמך: "אם לא הצלחתי אני לא שווה", או "כנראה אחפש מסלול אחר, וזה לא בשבילי?", או האם תמשיכי לנסות להגיע את המטרה, אך בדרכים אחרות?).

דעי שהיום הזה הוא נקודת ריפוי בשבילך לרפא את כל תחושת הפספוס והאכזבות על ידי כוח ההודיה, להודות גם עם הטעויות והתהיות. תחושת השלמות שתיווצר בתוכך תיצור בסיס טוב להמשיך הלאה עם כח מנצח.

הרב גינזבורג מתאר את הדברים נפלא: "בל נשכח שאחרי הכל, העולם שלנו מלא כישלונות ואכזבות. תמיד יש בנו חלקים שהולכים לאיבוד, לפעמים אף בלא שנהיה מודעים לכך. יש חוויות אבודות, רצונות שלא התממשו, התחלות שלא הסתיימו, תקוות שהתבדו... למעשה, אלו 'ניצוצות' מהנפש שלנו, רסיסים מהאישיות שמתו ונשכחו, נפלו לתהום הנשייה. יש גם דברים שטוב לשכוח ואף להדחיק, כמו חוויה טראומתית חונקת, אך סוף-סוף החוויה הזו היתה חלק מאתנו והפרידה ממנה היא כעץ המשיר את עליו בשלכת".

בעוד ספירת הנצח קשורה לחיים, נצחיות והצלחה, מושגי האובדן, המוות, השכחה וההפסד קשורים לספירת ההוד. הוד - בהיפוך אותיות "דוה".

כעת, השילוב של ההוד שבנצח עושה את הבלתי יאמן: במסגרת הנצחיות הבוטחת של הנצח, הוא מחולל תחיית מתים. כפי שאנו מאמינים שהמתים יקומו לתחיה, כך עלינו לשאוף לכך שכל חלקי הנשמה האבודים שלנו יתעוררו ויחזרו אלינו, הפעם באופן משמח ומצמיח. אכן, זהו המסר הפנימי של האמונה בתחיית המתים: דבר אינו אבוד, "לא ידח ממנו נדח".

על מצבת קברו של הצדיק הנודע רבי אריה לוין כתוב: "אני מבקש מכל מי שיבוא להשתטח על קברי שיאמר בפה מלא, אני מאמין באמונה שלמה שתהיה תחיית המתים...". פעם הגיע לקברו של רבי אריה יהודי שבור ורצוץ ומדוכא, וכשראה את הכתוב ואמר את המלים שוב ושוב, התעודד והתחזק עד שכל הייאוש נעלם – תחיית המתים באמצע החיים.

כוח החיים חזק מהמוות, ולכן נאמר בישעיה כ"ה: "בִּלַּע הַמָּוֶת לְנֶצַח, וּמָחָה ה' אֱלֹקִים דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים".

העבודה: לומר תודה באופן המרפא את הנפש: תודה על ההמתנות, על חוסר הבהירות, על התקופה הלא פשוטה שאנחנו עוברים.

להפסיק להתנתק ולברוח ממי שאנחנו לא מסתדרים איתו, וליצור חיבור של הודיה לאלוקים – שהאדם הזה נמצא בחיים שלי, כדי שאשתפר, שאעשה חשבון נפש, שיהפוך מאויב לאוהב.

כשיש מיחוש, כמו כאב ראש, צריך לעשות חושבים מאיפה זה הגיע, ולא לברוח ל"אופטלגין". לטפל בשורש, אולי להחליף תזונה, לישון טוב וכו'.

לתת כבוד למלך הכבוד - שזה הכבוד הנצחי. מי שנותן כבוד למלך הכבוד הופך להיות כלול בכבוד הנצחי שלא תלוי בפעולות חיצוניות, וכך ההערכה הפנימית מתחזקת בשורשה ומובילה את ההודיה גם על ה"טוב הנסתר והנעלם".

לחזק יראת שמים! אם התרופפו להם הגדרות, נחזק אותם!

הנצח טומן בחובו אוצר של יראת שמים המגיע מתוך הכנעה והתבטלות לכוח המנצח האינסופי של בורא העולם.

התרגיל היומי: להתמקד בפסוק: "וזכרת את ה' אלקיך כי הוא הנֹתן לך כֹח לעשות חיל", ולהודות על כל רגע ורגע.