"ריסטארט לכל המערכת"; מעצב האופנה ובמאית הטלוויזיה שעשו את דרכם אל היהדות

"התחלתי לעסוק באופנה בגיל צעיר, ויש לכך חלק גדול בכך שחזרתי בתשובה", מספר ערן בללי (50) בעלי מותג הבגדים הוותיק 'בנקוזי' במרכז תל אביב. את ערן ורביטל אשתו, במאית טלוויזיה ומשפטנית, המגדלים יחד שלושה ילדים בביתם הכה-נעים ביד בנימין, אני פוגש כמובן בשיאה של מגפת הקורונה כשאנחנו ישובים במרחק ביטחון בחצר המוריקה של ביתם.

ככל הנראה, הנזק הגדול ביותר שהביאה איתה התפשטות הנגיף הוא הנזק הכלכלי, ומרתק בהקשר זה לראות כיצד אנשים הופכים להיות יצירתיים ומנסים בכל כוחם לשמור על פרנסתם. בנוסף לכך, המבט על ניסיונם של בני הזוג בללי מעניין כפליים, מכיוון שהוא פותח צוהר לסיפור חזרתם בתשובה.

"במשך שנים חיפשתי תשובות"

"נולדתי בצפון תל אביב", מספר ערן, "למשפחה חילונית בלי שום זיקה למסורת. אפילו ביום כיפור לא צמנו. למדתי בגימנסיה הרצליה, שירתי בבסיס של השריון, ואחרי השחרור טסתי לאוסטרליה, שם פתחתי עסק לעיצוב טי-שרטים. אחרי שנגמרה לי אשרת השהייה חזרתי לארץ והמשכתי כאן את העסק שהלך וגדל והחל לצבור תאוצה והכרה. התחלתי לשווק לחנויות, פתחתי שתי חנויות וסטודיו, והתחלתי לייצר אופנת גברים.

"אחד מהשיאים אליהם הגעתי כמעצב הייתה בתצוגת אופנה גדולה מאוד שעשיתי בהאנגר 11 בנמל תל אביב עם עשרות דוגמנים. זו הייתה תצוגה מאוד מוצלחת, וחזרתי הביתה בהתרוממות נפש. הלכתי לישון בעננים, אבל קמתי בדיכאון. ואני זוכר שממש שאלתי את עצמי איך יכול להיות שבהפרש של כמה שעות אני עובר מההיי הכי גבוה שאי פעם הרגשתי לדאון הכי נמוך שיש. במשך הרבה שנים שאלתי את עצמי שאלות על הנפש, והשאלות האלה לא עזבו אותי. השאלות האלה היו עסקו בין היתר במשמעות החיים, וזה העצים את הכל".

היכן חיפשת את התשובות לשאלות שכה העסיקו אותך?

"במשך שנים הגדרתי את התחושות שלי כמועקות, וחיפשתי להן פתרונות ומרפא מבחינה נפשית. באותם ימים חייתי כאמן תל אביבי, עם כל המשתמע מכך, ולא מצאתי את האדם הנכון שינחה אותי. תודה לאל, זמן קצר אחרי אותה תצוגה ה' זימן לי רב מקסים, הרב פרוספר מלכה - שהוא בעצמו בעל תשובה, ונכנסתי איתו לשיח עמוק שבסופו יצאתי עם לא מעט תשובות.

"הרב מלכה האיר לי נקודות שגירו אותי ללמוד ולחקור עוד, וזה מה שאכן קרה. בנוסף, הוא הכניס אותי בשער של לימוד פנימיות התורה, וכידוע יש בה עומקים בלתי נגמרים. היום אני מנסה להיות מה שהרב שלי היה בשבילי בתחילת התשובה. אני מנסה להעביר את הידע הזה לאחרים. מעבר לכך, החנות שלי נמצאת במרכז תל אביב, והרבה מפורסמים באים לקנות אצלי בגדים, כך שאני משתדל לעשות 'קירוב' גם באפיק הזה.

"יחד עם זאת, מאז שהמגיפה התחילה החנות סגורה, הפרנסה הקבועה שלי נעצרה, ואשתי הציעה לי להעביר חלק מהייצור הביתה, על ידי כך שאתחיל לייצר מסיכות בד. זה היה רעיון שהגיע בן רגע. אשתי זיהתה צורך שקיים בציבור, ותוך זמן קצר פיתחתי קו ייצור למסכות ייחודיות שהן גם נוחות, גם יפות וגם שומרות על איכות הסביבה.

"יחד עם זאת, בזכות זה שהאינטנסיביות של החיים פחתה והמוח יותר רגוע ופנוי עכשיו, אני מצליח לחשוב על דברים חדשים שיכינו אותי להתפתחות עתידית, ובמקביל אני מבצע פעולות שיכינו אותי ליום שאחרי הקורונה. הבנתי שיהיה פה שינוי גדול, ואני מתכוון להפעיל את העסק שלי גם במכירה און ליין. אנשים חושבים שהמצב החדש שנכפה עלינו  תכף יגמר, אבל נראה לי שהולך להיות שינוי משמעותי בצורת החיים שלנו, ועדיין אין לנו מושג באיזה אופן".  

לקבל ברקס מאלוקים

אפרופו המצב החדש שנכפה עלינו, רביטל, אשר בימים כתיקונם עובדת כבמאית בערוץ הידברות ותחת ידיה יצאו לאוויר העולם כמה וכמה תוכניות איכותיות – וידה עוד נטויה, אומרת שיחד עם הנזקים שהביאה איתה הקורונה הגיעה גם ברכה רבה. "אחרי שלוש שנים של עשייה מאוד משמעותית בערוץ הידברות, תקופה שיש לי הכרת הטוב עליה ושאני ממש מברכת עליה, פתאום חזר לי השקט לחיים.

"בשנים האלה יצרנו מגוון תוכניות: 'מאחורי המיקרוסקופ' בהנחיית עמנואל שילה בנושאי מדע ואמונה, 'אהבת עולם' - תוכנית קסומה המשלבת שיחות עומק אישיות ומוסיקה יהודית של צבי יחזקאלי והרב דניאל כהן, ולמעלה מ-50 פרקים של תוכנית הילדים האהובה 'התחנה שלנו'. בנוסף לזאת, בעיצומה של הפקת התוכנית החדשה 'להיות מלכה' בהנחיית הרבנית חדוה לוי, פרצה מגיפת הקורונה. מצאנו את עצמנו בשיא הלחץ, יום לפני צילומים עם הזמרת דין דין אביב, והבנו שנאלץ לדחות את הצילומים. כרגע כולנו ממתינים לחזור לאולפן ולהמשיך עם התוכנית.

"במקביל לכל אלה – התחלתי וסיימתי בהצטיינות תואר במשפטים שהוא למעשה הגשמת חלום ישן. בטקס הענקת תעודות ההצטיינות של שנה א', אותה סיימתי בתור המצטיינת של הפקולטה, עליתי לבמה לקבל את התעודה ועיקר הנחת שהייתה לי הייתה מכך שידעתי שגם עם היותי אמא פולניה משקיענית ודואגת, והיותי אשת קריירה, הצלחתי לסיים תואר בהצטיינות".

יחד עם זאת, כך לדבריה של בללי, הייתה תקופה זו תובענית ביותר עבורה. "לקום בחמש בבוקר על מנת ללמוד למבחן, ואחר כך לשלוח ילדים לבית הספר ומיד לנסוע להתחיל יום צילום באולפני הידברות - אלה חיים מלאי עשייה וסיפוק מקצועי ואישי, אבל הם מאוד לא פשוטים. בכל הטירוף הזה, הקדוש ברוך הוא שם פה ברקס שממש עשה לי ריסטארט לכל המערכת. גיליתי מחדש את הקשר עם בעלי, את הילדים שלי, את הבית שלנו, את הגינה. לא שכל זה לא היה חשוב לי לפני כן, אבל בשטף החיים ובמרוץ התמידי משבת לשבת לא תמיד היה זמן לשים לב לכל הדקויות והפרטים הקטנים".

אילו תובנות עוררו בך העצירה הפתאומית הזו?

"ברגע שאמרו לנו להסתגר בבתים, זה מאוד הזכיר לי את פסח. זה גם היה די סמוך לחג. לפני מכת בכורות בני ישראל הצטוו להסתגר בבתים ולהיות יחד עד הבוקר, כולל האיסור לעבור בין חבורה לחבורה, עד שבסוף הלילה ההוא הם באמת זכו לאור גדול. אחד מהאורות שזכינו להם בעקבות הקורונה, הוא שהנגיף גרם לנו להבין מה באמת יש לנו בחיים, ולעשות חשבון נפש אמיתי עם עצמנו. מה אנחנו עושים, ואיך מתפקדים הדברים הכי חשובים בחיים שלנו. איך התקשורת עם הילדים, איך השלום בית. בן אדם יוצר לעצמו את המשפחה שלו, וזה הדבר הכי מהותי של חייו.

"יש לי חברות שמבחינת קריירה הן מאוד מצליחות, אבל בחודשים האחרונים הן נכנסו לדיכאון. רווקות בנות 35 ויותר שכמעט לא יוצאות מהבית, והן פשוט לבד. בכלל, העניין הזה של המשפחה מאוד מתחבר לי עם היהדות, כי מי שמחובר ליהדות מבין שהוא צריך לחיות את התכלית ולהקים משפחה. בין אם הוא רווק כרגע מבחירה ובין אם לא, הוא יודע שהוא בדרך לתכלית".

שובו של החיידק

אפרופו חיפוש התכלית, גם רביטל עשתה דרך ארוכה עד שמצאה אותה. "נולדתי ברמת השרון", היא מספרת, "למשפחה חילונית אשכנזית. לא היה קידוש בבית, לא צמנו בכיפור. היינו צוחקים על זה שסבתא צמה בשביל כולנו. למדתי קולנוע בתיכון 'אלון', שירתי כצלמת צבאית, ואחרי השחרור גרתי באמסטרדם. כשחזרתי לארץ, התחלתי ללמוד משחק. למדתי שלוש שנים, עבדתי בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה  תוך כדי הלימודים, ואחרי הלימודים המשכתי בתעשיית הקולנוע בתור מלהקת, במאית, ובין השאר גם כבמאית הבית של ערוץ הילדים, ועוד.

"אבל אף פעם לא היה לי סיפוק אמתי. כבר מגיל עשר שאלתי את ההורים שלי מה התכלית ולמה אני בעולם הזה. לא היו להם תשובות. בכלל, במהלך השנים הרגשתי ריקנות מאוד גדולה, וגם ההצלחה בעולם הטלוויזיה לא מילאה את החלל. בשלב מסוים נחשפתי לשיעורים של משנתה של ימימה אביטל ז"ל, 'חשיבה הכרתית', ושם נפתחה לי בפעם הראשונה ההבנה מה זה יהודי, מה זו נשמה, מה זו רוחניות יהודית, וכו'. במקביל הכרתי כמה ברסלברים שהתחילו לדבר איתי על יהדות, וכל הדברים האלה פתאום נתנו לי משמעות".

ומה הביא אותך אל הצעד הבא – שמירת המצוות?

"אחרי שלמדתי יותר ויותר רציתי לקבל עליי עול מצוות, ובאמת בשלב מסוים התחלתי לשמור שבת. זמן קצר יחסית לאחר מכן הציעו לי להכיר את ערן, והחלטנו להתחתן אחרי מספר פגישות. אחרי התשובה חשבתי שלא שייך שאמשיך בעולם הטלוויזיה, אז עשיתי הסבה לטיפול במים ועבדתי כהידרותרפיסטית בבריכה הטיפולית במרכז ספיבק לנכים, מרכז איל"ן ברמת גן, ובבריכה הטיפולית של 'עזר מציון' בבני ברק.

"אחרי כמה שנים התגעגעתי לחיידק הטלוויזיוני, ובעקבות שיחה עם הרב עופר גיסין החלטתי לחזור. התחלתי לכתוב עם מאיה אוחנה מורנו (אלמנתו של עמנואל מורנו, א"ש) תסריט על סיפור החיים שלה, ואז הגעתי לערוץ של  הידברות. עשיתי סיבוב גדול, ובסוף חזרתי למקצוע בקדושה. ועם כל הכרת הטוב למה שהגיע בזכות הקורונה, יש לי גם רעב גדול לחזור לעבודה ולתהליכי היצירה. הדברים שקורים בערוץ הם מדהימים, וההנגשה של עולם היהדות בשפה טלוויזיונית עכשווית היא פשוט חדשנית ומעולה. זה שאנחנו מגיעים לכל כך הרבה אנשים שצמאים ליהדות, זה עוד סימן לדרך המבורכת של ארגון הידברות".