עדית מואפרה מפנמה: "יש לנו הכל, אבל שום דבר לא דומה לארץ ישראל"

מהי פנמה בשבילך?

"מדינה קטנטונת עם כשלושה מיליון בני אדם, ושטח כפול פי שלושה מארץ ישראל כולה. בתוכה קהילה מאוחדת ומיוחדת ב'ואהבת לרעך כמוך', עם הרבה חסד ונתינה שופעת". 

האם יש סיבה מיוחדת למגורים שלך במקום זה?

"בעלי ואני ארגנטינאים, ושם גם נולדו התאומות הגדולות שלנו. לפני עשרים ושלוש שנים, כאשר היינו עדיין זוג צעיר, הציעה לי מורה שלי מהעבר לנסוע לפנמה בשליחות. שליחות? אני? דבר ראשון אמרתי 'לא'. אבל היא הפצירה בנו עוד, ובעלי חשב שזה יכול להתאים לנו לזמן קצר. אפילו לא ידענו היכן מצויה פנמה, ופשוט פתחנו מפה כדי לאתר את המדינה הבלתי מוכרת. ביררנו קצת על הקהילה, והחלטנו לנסות לשנה-שנתיים. מי חשב שנישאר כאן עד היום?   

"ההתחלה הייתה קשה: להתרגל למקום חדש, אנשים לא מוכרים ומנטליות אחרת. הקהילה הייתה קטנה יותר, אך נפלאה. האנשים התחזקו והתקדמו כל הזמן, ואנו אהבנו את עבודתנו כמורים - אני בבית הספר לבנות, ובעלי בבית הספר לבנים ובמקביל בישיבה. ילדינו נולדו כאן בפנמה בזה אחר זה, ולא רצינו לעקור אותם ממקום גידולם. כך, בלי תכנון, נותרנו כאן עד היום, אוהבים את המקום ומודים לה' שהביא אותנו לקהילה המיוחדת הזו".

הנוף הנשקף מחלון ביתם של משפחת מואפרה: ובאופק - אוקיינום Pacifico

האם יש קהילה יהודית במקום?

"יש קהילה יפה, שמכונה 'קהילת שבת אחים', עם שלושה בתי כנסת בשלוש שכונות שונות. שמה של הקהילה נאה לה, כאשר שלושת בתי הכנסת שייכים לאותה קהילה, ללא מחלוקות. מייסד הקהילה הוא הרב ציון לוי זצ"ל, אשר למד בחברותא עם הרב עובדיה יוסף זצ"ל. בצעירותו הזמינו אותו יהודי פנמה לכהן כרבם, ולאחר הפצרות רבות הסכים הרב ונסע לכאן לייסד את הקהילה. באותו שלב ביקש הרב לוי בקשה חשובה: שתמיד תהיה כאן רק קהילה אחת. ואכן, כך היה. יש גם בית כנסת אשכנזי במקום, וברוך ה' הקהילה בפנמה סיטי מאוחדת ובעלת חסד. מגיעים לכאן הרבה משולחים ומתקבלים בסבר פנים יפות ובלב רחב, יש גמ"חים לכלות מארץ ישראל.

"בשמחות כולם עוזרים לכולם, וכן, גם בנסיבות עצובות, כפי שחווינו על בשרנו באופן אישי: עברנו ניסיון קשה כאשר החזרנו לקב"ה פיקדון יקר, ילד אהוב בן שלוש שנים. באותם ימים עצובים, הבית שלנו הפך למוקד עליה לרגל. כל בני הקהילה הגיעו להיות אתנו. מי שהכיר ומי שלא הכיר, סבתות, הורים, ילדים, מבית הכנסת שלנו ומבתי הכנסת האחרים, כולם התפללו, עזרו ותמכו. שאר הילדים שלנו טופלו במסירות, כולל התינוקת הקטנה, ולא הייתי צריכה לדאוג להם לרגע קל. כמה תפילות ופרקי תהלים נאמרו עבורנו, לא יכולנו לספור. כולם היו עמנו בצרתנו כמו משפחה אחת גדולה ומחובקת. כשאבא שלי ראה את זה, הוא אמר בהתרגשות: 'המשיח יתחיל את הדרך לגאולה מכאן...'. באותם רגעים הבנתי למה הקב"ה הביא אותי לפנמה סיטי, לזכות להכיר יהודים חמים וטובים כל כך".

אלו מוסדות חינוך יש אצלכם? והיכן הילדים שלך לומדים?

"הגדולים שלי למדו בבית הספר הדתי 'אקדמיה' שבו אני מלמדת, ויש בו לימודים נפרדים לבנים ובנות. בנוסף לו היו עוד שני בתי ספר דתיים בפנמה סיטי. לפני עשר שנים פתחו כאן גם תלמוד תורה ובית יעקב לבנות, ישיבה קטנה וישיבה גדולה, וילדיי הצעירים כבר זכו ללמוד במוסדות החדשים. בני הגדול סיים את לימודיו בישיבה כאן והמשיך בישיבה גדולה בבני ברק. בני השני מסיים השנה ישיבה קטנה, ונרשם כבר לישיבה בארץ ישראל. אני תפילה כי עד חודש אלול תיעלם הקורונה ממחוזותינו, והוא יוכל לנסוע לישיבה הקדושה בארץ. שתיים מבנותיי הגדולות נסעו אף הן להמשך לימודיהן לסמינר אופקים בארץ. אחת מהן כבר נישאה ב"ה, לבחור פנמי מהקהילה, וזוכה להתגורר עם בעלה האברך בארץ ישראל. אחותה למדה באופקים ועובדת כאן בבית הספר בית יעקב של הקהילה. כעת, אגב, בימי הקורונה, כל ילדינו נקבצו ובאו הנה, ויש לנו 'חלקים מארץ ישראל' בבית. כששמענו שעומדים לסגור את שדה התעופה בישראל, מיהרנו להקדים את כרטיסי הטיסה שלהם וכולם הספיקו לחזור ולחגוג עמנו את ליל הסדר. פסח כבר עבר, אך הם עדיין כאן ולא יכולים לנסוע בחזרה מאימת הקורונה".

מהו סדר היום שלך?

"כעת, עם משבר הקורונה, כולנו בבית וסדר היום התהפך, אבל אנחנו מקווים לחזור בעז"ה בקרוב לסדרי היום השגרתיים. בדרך כלל בבוקר הילדים יוצאים ללימודיהם בסביבות השעה שבע. יש להם הסעות פרטיות מטעם בתי הספר, ויחסית, הכל קרוב ואין מרחק גדול בין השכונות. לפעמים הבן שלי חוזר ברגל מהישיבה – בסך הכל מרחק של כעשרים דקות הליכה. אני יוצאת מעט אחרי הילדים לעבודה בבית הספר, כמורה למקצועות קודש בתיכון. אני מלמדת נביא, דינים ומושגים ביהדות. כן, זו אותה חוברת שלומדים גם בארץ בבית הספר. אני חוזרת הביתה באחד בצהרים, והפעולה הראשונה שאני עושה היא להתקשר לילדי שבארץ ישראל: בישיבות, בסמינר ובבית. יש שמונה שעות הפרש בינינו, ולא קל לנו לאתר זמן הגיוני לשיחות. אחר כך אני מבשלת, עורכת קניות, עושה עבודות בית ומכינה שיעורים לתלמידותיי. לפעמים אני מקשיבה לשיעורים בהידברות. תמיד יש מה לעשות... הבנות חוזרות מלימודיהן בארבע וחצי, אוכלות ומכינות שיעורי בית. הבנים חוזרים מאוחר יותר - בסביבות שבע וחצי. בעלי גם כן חוזר בערב, לאחר שלימד בבוקר בבית הספר, ואחר כך ישב ולימד תלמידים פרטיים בבית המדרש – יש בבית הכנסת שלנו אולם מיוחד שהוקדש ללומדים, ובו גם יש ארונות גדושים בספרי קודש.

"אנו אוכלים יחד ארוחת ערב מבושלת – זו הארוחה המרכזית והמשותפת שלנו במשך היום, ומהר מאד היום נגמר. כאן בפנמה, היום מתחיל מוקדם ונגמר מוקדם – התפילה בבית הספר מתחילה כבר ברבע לשמונה בבוקר, ובערב, בערך בתשע הרחוב כבר מתרוקן וכולם הולכים לבתיהם לישון מוקדם.

"ביום ראשון יש חופש בבתי הספר לבנות, והבנים לומדים את מקצועות הקודש בלבד במשך חצי יום. זהו יום משפחתי וקליל. לפעמים אנו יוצאים יחד לטיול קצר, לפעמים אנו יושבים בחצר ועושים ברביקיו על האש, ולפעמים יורדים לבריכה הממוקמת בחצר הבניין שלנו. בכל בניין יש בריכה, וצריך רק לוודא שהשכנים האחרים לא יורדים גם הם באותו זמן. אנו יכולים גם לנסוע לחוף הים. העיר כולה בנויה לאורך רצועת החוף, ותוך שעת נסיעה אנו מגיעים לים ונהנים מהגלים. יש אפילו בית כנסת ממש על חוף הים".

איך נראית אצלכם השבת?

"את ההכנות לשבת אני מתחילה ביום רביעי, אז אני עורכת את הקניות לשבת. ביום חמישי  אני מכינה סלטים, וביום שישי מבשלת את כל שאר המאכלים ועורכת שולחן שבת. בדרך כלל יש לי עוזרת צמודה, זול מאד להעסיק כאן עוזרות בית. העוזרת מגיעה אלינו בכל יום משמונה בבוקר ועד חמש אחר הצהריים, ומנקה את כל הבית לפי הוראותיי. הבתים כאן גדולים, ברוך ה', וכשהילדים שלי היו קטנים יותר, זו הייתה הקלה משמעותית. עכשיו, בתקופת הקורונה, העוזרת לא מגיעה כבר חודשיים. בתחילה חששתי מאד, איך אסתדר ואנקה את כל הבית, במיוחד שהיה זה ערב פסח ולא ידעתי אם אצליח לנקות בכוחות עצמי. אבל למרבה הפלא, אני ממש לא מתגעגעת לעוזרת, ואנו מסתדרים נהדר - כל ילדיי בבית והם עוזרים במרץ וביעילות. יחד ניקינו לפסח, ויחד אנו מנקים לכבוד שבת, והבית נקי ומאורגן גם בלי העוזרת. התרגלתי.

"כשמגיעה שבת, האווירה נעשית חגיגית ויפה. אני מדליקה נרות, יושבת להתפלל קבלת שבת ורואה מבעד לחלון את יהודי הקהילה - דתיים, חזקים ומתחזקים, באים להתפלל באחדות ובאהבה. בית הכנסת סמוך מאד לביתנו, והמראה הזה מרגש אותי בכל שבוע מחדש. בתקופה הזאת, לצערנו הרב, בית הכנסת שמם, וכואב מאד לראות את הרחוב הריק, החף ממתפללים.

נוף מחלון אחר בבית משפחת מואפרה. שימו לב: אין אף אחד ברחוב...

"בשבת בבוקר, לפני תפילת שחרית, בעלי לומד עם ילדי הקהילה בבית הכנסת. גם במנייני התפילות הוא משגיח עליהם. בסעודה שלישית מגיעים אנשי הקהילה לבית הכנסת, ויחד אוכלים את הסעודה. הרב מדבר דברי תורה, ובעלי יושב עם ילדי הקהילה ומשגיח עליהם. באותה שעה נערכת גם סעודה שלישית עבור נשות הקהילה, בעזרת הנשים. בדרך כלל אני נשארת בבית עם בנותיי ולא הולכת, אך לפעמים אני באה לבית הכנסת לתפילות. ברוך ה', רוב בני הקהילה שומרים שבת כהלכתה, והשבת כאן יפה ושמחה מאד".

מה מזג האוויר עכשיו אצלכם?

"כל השנה שורר כאן קיץ. הטמפרטורות נעות משלושים מעלות ומעלה, עם הבדל של כחמש מעלות בין קיץ לחורף. בקיץ נושבת רוח נעימה, ובחורף יורדים גשמים. לא קר כאן ולא חם מדי אף פעם.

"עכשיו מתחיל אצלנו החורף, אולם אין צורך ללבוש מעיל, וגם אם יורד גשם - לא קורה כלום. פותחים מטריה, וממשיכים כרגיל. הילדים יכולים ללבוש חולצות עם שרוולים קצרים כל השנה, ואין כאן מושג של 'להעלות בגדי חורף/קיץ לארון למעלה'. כל הזמן הולכים כאן עם אותם בגדים ואותן נעליים. אפילו לבריכה אפשר ללכת בכל חודשי השנה".

האם היהודים מעורבים במדיניות הממשלתית?

"היהודים מקורבים לממשלה. הם לא שולטים בממשלה, אבל אם הממשלה צריכה עזרה – יהודי הקהילה עוזרים לה, בעיקר כספית. הנשיא מכבד את היהודים ושומר על קשרים טובים עם הקהילה. אנו יודעים כי יש לו שורשים יהודיים, לצערנו הרב, סבא שלו היה יהודי כהן שהתבולל. עכשיו, בימי הקורונה הנשיא ביקש מהיהודים להתפלל לבורא העולם שיעצור את המגפה, והיה זה מרגש לראות כי גם הגויים יודעים מיהו היחיד שיכול לעזור".

האם אתם חשים באנטישמיות?

"תושבי פנמה הם אנשים טובים, ונותנים לנו לקיים מצוות. אין כאן אנטישמיות, ברוך ה'. בשנים האחרונות הגיעו לפנמה הרבה ערבים מוסלמים, אך בשכונה היהודית שלנו הם לא נראים כלל".

כיצד מתכוננים אצלכם לל"ג בעומר?

"בשנים כתיקונן הילדים מתארגנים למדורת ל"ג בעומר בשמחה. כמובן, אצלנו לא מדליקים מדורות ברחוב, אבל בישיבה עורכים הדלקה שמחה מאוד בחצר. ההורים מגיעים יחד עם הילדים וכולם רוקדים סביב למדורה ושרים בהתלהבות לכבוד רבי שמעון בר יוחאי. בבוקר ישנה הדלקה נוספת בבית הספר, במגרש רחב ידיים, לכל התלמידים והמורים. השנה אינני יודעת מה יהיה והיכן נדליק, נקווה שעד אז יהיו ניסים והמגפה תיעצר.

"גם בחג השבועות מתאספים כל בני הקהילה יחד. הגברים לומדים בבית הכנסת בכל שעות הלילה, כנהוג. יש אישה צדיקה שאחראית על קניית עוגות חלביות והכנת כיבוד עשיר במימון הקהילה, ובמהלך הלילה היא דואגת להעביר לבית הכנסת את העוגות והממתקים לכבוד הלומדים. היא גם מעמידה את הבית שלה לרשות נשות הקהילה, ונשים רבות מגיעות אל ביתה בליל שבועות, כדי ללמוד ולקרוא יחד תהילים. בשנים האחרונות מארגנות המורות של בית יעקב שיעורים מיוחדים בחדר המדרגות שלנו – באולם קטן, ושם הבנות מתאספות בליל החג ומאזינות לשיעורים. מי יודע אם יוכלו השנה ללמוד כך, ביחד? רק הקב"ה יודע אם נזכה לכך. ישועת ה' כהרף עין".

בשמחת הנישואין של בתה של עדית: האב, הבת הכלה והחתן המאושרים

האם ביקרת בארץ, ומתי? כיצד התרשמת?

"כבר עבר זמן רב מאז שביקרתי בארץ. אחרי הניסיון הקשה של פטירת ילדנו, הייתה לנו הזכות לנסוע שנתיים רצופות לארץ הקודש. הנסיעה הזו החייתה אותנו מחדש, לאחר הצער הגדול שחווינו. הרגשתי שהביקור בארץ ממש עורר אותי לחיים, ועשה לי רק טוב. בשנת תשע"ג שכרנו דירה בשכונת הר נוף בירושלים, ברחוב הקבלן, בדיוק בבניין של הרב עובדיה יוסף זצ"ל. בעלי והילדים זכו להתפלל יחד איתו במניין.

"היינו מאושרים לראות את הנוף היפה של ירושלים, מבעד לחלון הבית. נסענו להתפלל בכותל המערבי ובקבר רחל, במערת המכפלה, בקבר האריז"ל ובעוד קברי צדיקים רבים. הרגשנו קרובים יותר לבורא העולם, וזו הייתה תחושה מרטיטה. התרגשנו מאד ללכת לכותל, וכמעט בכל יום מחדש התפללנו שם. אהבתי לרדת בזהירות בשביל המוליך אל הכותל, ולחשוב על ההיסטוריה הארוכה של עם ישראל, שארעה ממש במקום הזה. נסענו גם לטיול בעין גדי, במצדה ובים המלח. אנו מייחלים לבוא שוב ארצה, בגאולה השלמה, של הפרט והכלל, במהרה בימינו אמן".

מוצר שאין להשיג אצלכם?

"ברוך ה' יש לנו כאן כל הדרוש בכשרות מצוינת. יש בקהילה שוחטים יראי שמים, וכך יש לנו בשר ועוף כשרים ומהודרים. גם יין כשר לשבת יש לנו, ויש חלב ישראל משלנו ואפילו גבינה כשרה. עם זאת, הילדות שלי מתגעגעות דווקא לפיצה שיש בארץ... הן גם טוענות שכל האוכל שיש בארץ ישראל טעים יותר מהאוכל שלנו".

סיפור שיכול לקרות רק אצלכם

"גם כאן וירוס הקורונה מהלך אימים וכולנו מסתגרים בבתים, סופרים אנשים בכניסה לחנויות ומתנסים בלמידה מרחוק. חתני לומד בחברותא טלפונית עם חברו לכולל בארץ ישראל. רב הקהילה שלנו, הרב דוד פרץ, שלח מכתב מיוחד וביקש שלא לצאת מהבית שלא לצורך חיוני, ואם צריך לצאת לקניות – להקפיד שרק אחד מבני הבית ילך, וגם זאת – רק אחת לשבועיים.

"הנחיה יוצאת דופן קבלנו מנשיא המדינה: הוא הורה על הגבלות יציאה מיוחדות - גברים יכולים לצאת מהבית לצורך חיוני רק בימים שלישי, חמישי ושבת, ונשים יכולות לצאת מהבית לצרכים חיוניים רק בימים ראשון, שני ורביעי. אחרי כל זאת, מספר הנדבקים כאן הוא בערך שליש ממספרם בארץ ישראל, אך מספר המתים כמעט זהה, מה שאומר שאצלנו יש הרבה יותר נפטרים מהמחלה - ביחס למספר החולים. מרגש לראות את השגחת ה' המיוחדת על ארץ ישראל. כמו כן, לא שמעתי על נפטרים וחולים קשים מבין יהודי הקהילה, ברוך ה', וכולנו מצפים לישועת ה' ולרפואה שלמה במהרה לכל החולים".