הנער חגג בר מצווה. לא תאמינו איך הגיבו השכנים

"הקורונה מחזירה אותנו לעצמנו. מחזירה אותנו הביתה, מחזירה אותנו לילדינו, מחזירה אותנו לשכנינו. אנחנו מסתגרים אמנם בבתים, אך ממתינים בקוצר רוח לשעות התפילה, הנהדרות, במרפסות. כמה מרגש להתפלל בנוסח כל העדות והחוגים. כל בוקר חזן בסגנון אחר; שונה, אבל כל כך דומה. כל כך מאחד. מתי כבר יגיע אותו גואל ויאחד את כולנו, את תפילותינו, לפני אותו אב יחיד ומיוחד. כולנו תקוה שניקח אתנו משהו מהימים הללו גם להבא, וימי הקורונה האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם", במילים אלו פותח אברהם גרובייס, תושב אשדוד, את דבריו שפורסמו בעיתון 'המודיע'.

"במהלך ימי הקורונה, השכנים מלמעלה היו אמורים לחגוג את שמחת בר המצוה של הבן במסגרת המשפחה הגרעינית, ותו לא. ההורים והילדים – זהו...

"אחד מחברי מנין המרפסות החליט שחייבים לעשות משהו. ביוזמה עצמית הוא החליט להביא 'שרשרת תאורה צבעונית', כפי שמשתמשים בה בהכנסת ספר תורה, ותלה אותה במרפסת הבניין שממול; שכן נוסף הדפיס שלט ענק אל מול חלונו של הנער הנרגש; גבאי המנין אירגן 'בוקסה' לשירת מרפסות וואקלית (בימי הספירה) ובחורי הבנין הכינו רשימת שירים מופלאה, הכוללת שירי נשמה, שירי שמחה, שירי הלל והודאה. כדי שהכל יתנהל במדויק, עם תוכנית מוגדרת מראש. עם קצב אחיד. לפי קולמוס הלב והנשמה.

"והנה, הגיע היום המיוחד, יום בר המצווה. כבר בשעות הצהריים, החלו להיפרס המנורות הצבעוניות בין המרפסות. אחד מילדי השכנים שרצה גם הוא להיות שותף, הוציא את הנורות הצבעוניות מקישוטי הסוכה. וכך מרפסת, ועוד מרפסת, נורות צבעוניות מרצדות. זה אל מול זה, עד שנראית כל הגולה כמדורת אש. מרפסות ססגוניות, והילדים במרץ מתאמצים ותולים. משננים את הניגונים. וכולם רק מחכים לשעה היעודה.

"התוכניה הודפסה, כולל עם לוגו של מנין המרפסות החדש, שזכה לשם 'אהבת שכנים – בתקופת הקורונה'. הלוגו מתנוסס למעלה, כולל רשימת השירים שהכינו הבחורים, ביניהם שירי הכנה לתפילת מעריב, כאשר החזן הוא חתן הבר מצוה; שירי סעודה; דרשה; שירי ריקודים.

"הרקדן הידוע ר' יענקל׳ה צוקר התנדב לבצע ריקודי רחוב עם שלל בובות, ברחבת הרחוב הריק; בקבוקי ה׳לחיים׳ חולקו בין השכנים; הפנסים מהבהבים מכל עבר; כל שכן התארגן עם מתנה לחתן הבר מצווה, וכולם ניצבים בהתרגשות גדולה לשעת פתיחת הטקס.

"ואז פוצחים בתפילת מעריב – ממש 'בבית אלוקים נהלך ברגש'. ההתלהבות בקעה מכל המרפסות. השמחה מילאה את הכל. כולם הרגישו כל כך קרובים, כאילו הם חתני השמחה. 'בר מצוה' אישית של כל אחד מחברי המניין, כל אחד הרגיש כאילו מדובר בשמחה האישית שלו. השירה נשמעה למרחוק, בכל הרובע החרדי. שוטרים ממשטרת אשדוד הגיעו לשמור על הרחוב שלא יתקהלו, אך לא עצרו את השמחה, המרגשת בכל קנה מידה.

"חתן בר המצוה פתח לומר את הדרשה ברמקול הביתי במרפסת שלו, אך כולם קטעו אותו בשירי התלהבות ושמחה, כמנהג המקובל. ואז… מהמרפסות מלמעלה החלו להשתלשל מתנות. ספרים הורדו מלמעלה. השכן מלמטה טיפס בסולם, פירק את קרשי הפרגולה והושיט סט ספרים נוסף – מתנת השכנים. וכך השמחה נמשכה עוד שעות ארוכות – והותירה בליבות כולם הרגשה עילאית.

"לא להאמין עד כמה הריחוק החברתי יכול לקרב", מסיים השכן את דבריו מעוררי ההשראה.