הלוויות מצומצמות, ל"ג בעומר בבית: על כל אלו ועוד מבט חדש ומעמיק

התקופה האחרונה מעמידה אותנו בפני מצבים שלא הכרנו ולא חשבנו שנכיר. בין היתר חתונות מצומצמות עד מאד, ולהבדיל הלוויות מצומצמות. בעוד שביחס לחתונות יש גם צדדים יפים בצמצום שהחזיר קצת פרופורציה למערכת זו שאיבדה את יופיה ואיכותה לטובת המוניותה (טוב, אינני מתכוון לחתונות של 20 איש, אבל ערכתי כמה חופות בתקופת המאה איש, והן היו חתונות מיוחדות מאד ושמחות מאד).

לעומת זאת הלוויות מצומצמות נראות לנו בלתי מתקבלות על הדעת... איך זה אפשרי שגדולי תורה כמו הראשון לציון הרב בקשי דורון זצ"ל וכמו האדמו"ר מנובומינסק זצ"ל, ראש מועצת גדולי התורה בארה"ב, לא זכו להלוויה לפי כבודם, ולא עוד אלא שגם לא לפי כבוד אדם מן השורה?

איך ניתן לקלוט שאיש החסד המופלא, הרב הבר זצ"ל, שקיים שמונה מאות עולמות מלאים, והרבה חסד ואהבת ישראל ללא גבול, בנוסף על היותו תלמיד חכם ומחנך דגול – נקבר באישון ליל (ועדיין כעשרת אלפים איש צפו בהלווייתו כביטוי ומחוה של אהבה והוקרה) כשאנו יכולים לשער שאילו זה היה בימים שבשיגרה היו מלוים אותו עשרות אלפים מכל המגזרים.

(אגב, קשה לקלוט את מידת הדין, ואין אנו יודעים דרכי שמים, אבל אין ספק שהוא הגיע למנוחת עדן במקום גבוה מאד, והוא מתענג מזיו השכינה. למשפחתו המסורה ולכל אוהביו וידידיו זה קשה עד מאד, גם למעריציו זה קשה ואנוכי הכותב ביניהם. רק המשך מפעלו המדהים יכול לתת מעט נחמה... ורק בדרך זו ניתן להשתתף עם צער המשפחה האצילית הזו).

בהחלט נראה לנו שזה אחד מהדברים הבלתי נורמליים שחווינו – לוויות מוזרות שלכאורה ממעטות בכבוד אנשים גדולים..

מסע הלוויתו של הרב ישעיהו הבר זצ"ל:

יתרה מזאת, המשפחה שמעבר למעגל הראשוני אינה יכולה להשתתף ולהביע את צערה וכאבה, להיפרד.

היו דברים מעולם. משפחת כהנים, מאצולת בני ישראל, האב כהן גדול, אחד מבני המשפחה נפטר בדמי ימיו. ההשתתפות של בני המשפחה ובני השבט מוגבלת ביותר, כמעט אפסית.

כך מצוה התורה בפרשתנו: "אֱמֹר אֶל-הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן; וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, לְנֶפֶשׁ לֹא-יִטַּמָּא בְּעַמָּיו.כִּי, אִם-לִשְׁאֵרוֹ, הַקָּרֹב, אֵלָיו: לְאִמּוֹ וּלְאָבִיו, וְלִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ וּלְאָחִיו וְלַאֲחֹתוֹ הַבְּתוּלָה הַקְּרוֹבָה אֵלָיו, אֲשֶׁר לֹא-הָיְתָה לְאִישׁ--לָהּ, יִטַּמָּא". הקירבה אל המת ותחום שהותו, הכניסה לבית הלוויות ובית הקברות אסורה לכל כהן פרט למשפחה בקירבה ראשונה – שבעת הקרובים היסודיים, הורים, אח אחות בנים ורעיה.

לא זו בלבד הכהן הגדול מצווה אף יותר מכך: "הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו אֲשֶׁר-יוּצַק עַל-רֹאשׁוֹ שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, וּמִלֵּא אֶת-יָדוֹ, לִלְבֹּשׁ, אֶת-הַבְּגָדִים--אֶת-רֹאשׁוֹ לֹא יִפְרָע, וּבְגָדָיו לֹא יִפְרֹם.יא וְעַל כָּל-נַפְשֹׁת מֵת, לֹא יָבֹא: לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ, לֹא יִטַּמָּא וּמִן-הַמִּקְדָּשׁ, לֹא יֵצֵא, וְלֹא יְחַלֵּל".

איננו מתכוונים לעסוק בטעמי האיסור. אבל ניתן ללמוד שיש בנפש האדם את היכולת לכבד ולהוקיר גם מרחוק. להשתתף בצער ובכאב וגם להיפרד ולהמשיך – ללא מעמד הלוויה בנוכחות אישית.

איך ייראה ל"ג בעומר תש"פ?

העובדה שככל שמדרגתו של הכהן יותר גבוהה, הוא מוגבל יותר בהשתתפותו, מלמדת משהו. נראה כי היכולת לגשר על המרחק הפיזי ולהשתתף רגשית גם בריחוק מקום על ידי קרבת הלב, היא נחלתם של אנשים בעלי רמה גבוהה. הם גם מסוגלים יותר לחיות ולחוות את רגשותיהם גם כשהם עם עצמם.

רובנו מתרגשים משמחה כאשר אנו עם החברים או הקרובים החווים איתנו. כך גם לעיתים קרובות בעצב ובאבל, הכאב מתפרץ כשפוגשים את הקרובים והחברים. זה מגיע מהמוחצנות שלנו, אנשים עם עולם יותר פנימי מסוגלים לחוות רגשות באותה מידה או כמעט, גם כשהם לבדם.

קשה לומר שאנחנו אלו שנבחרנו משום היכולת הגבוהה שלנו, אולי להיפך, אבל יש לשים לב ולהעמיק בתופעה שבורא עולם כיוון אותנו בחודש – חודשיים האחרונים, ללמוד לחוות חוויות במעגל מצומצם ופנימי. יהודים רבים ישבו בליל הסדר לבד, ברור שלרבים ורבות מהם היה זה סבל, זה מובן ומעורר השתתפות. אבל היו אנשים מבוגרים מאד או לחילופין צעירים מאד שגילו לפתע שליל סדר עם בת הזוג, או אפילו עם עצמם, יכול להיות חוויה מרוממת!

שמעתי אישית על יהודי תלמיד חכם שישב שני סדרים בחו"ל השעה 3:00 לפנות בוקר, והרגיש רוממות וטעם גן עדן! זו כמובן רמה של עומק נפשי וגם דורש עושר תורני, אבל בכללות רבים מאיתנו גילו שיש גם עולם במעגל המצומצם, ללא הרעש והקולניות, ממש בחדרי החדרים שם נמצא העומק, שם נמצאים גילויים נפשיים!

ומכאן גם לעומד לפנינו. עוד לפני שהתחילה העליה ההמונית האדירה למירון בל"ג בעומר, היו חסידים ואנשי מעשה לצד 'עמך' שבכל הון לא היו מוותרים על העליה לרבי שמעון ביומא דהילולא.

והנה השנה ככל הנראה לא תתקיים העליה הזו (ואין הצדקה לעורר שערורייה על כך) אין ספק שזה מצער הרבה אנשים, אבל המצב המסוכן שאנו נמצאים בו כבר עורר לא מעט צער, וביטל לא מעט אירועים חשובים רגשית.

גם כאן אנו נקראים להיכנס יותר 'פנימה', רבי שמעון נמצא במירון וגם במרום, וההילולא שלו מתקיימת בכל אתר. לימוד קטע זוהר או ענין מפנימיות התורה היונקת ממקורותיו, לימוד קטע גמרא של רבי שמעון בר יוחאי, ואם רוצים כמובן גם הדלקת נר, יהוו הצטרפות יותר מעמיקה ופנימית לקדושתו של רבי שמעון ובלי למעט מערך העליה בכל שנה לנוהגים בכך, רצון ה' מאיתנו לעת הזאת הוא שהאירועים המשמחים והמעציבים יקבלו את יניקתם מהרובד הפנימי שלנו ויעצימו אותנו מבפנים!