הידברות לנוער: אני חושש מהיום שאחרי הקורונה

לא יודע מה אתכם, ויסלחו לי כל אלה שלא ימצא חן בעיניהם מה שיש לי לומר עכשיו, הנה זה בא: אני חושש שעוד מעט כנראה תקופת הקורונה תהיה מאחורינו!
בטח אתם חושבים לעצמכם שאני משוגע – "מה טוב בזה שיש אנשים חולים, או בזה שנשארים בבית? זה הרי שגעון! אתה חי בסרט", מהדהד בתוככם משפט זה או דומה לו.
אז אל תבינו אותי לא נכון, ממש לא נעים לי לראות אנשים עם מסכות המסתירים את החיוך שלהם, ולשמוע בכל פעם על הקשיים בחיי הפרנסה של יהודים רבים סביבנו.

אני מדבר על דבר אחר, שאולי קצת נעלם מחלקנו נוכח בהלת התקשורת והשיחות סביב האיום הקטן והעולמי שנקרא קורונה. למדנו להבין שאנחנו פשוט לא יכולים לעשות שום דבר בלי הקב"ה, אין לנו שום כוח מצד עצמנו. גם אנשים חזקים פיזית עם שרירים וגם אנשים רגילים נדבקו והוכו בייסורים קשים. כל בעלי התרבות המערבית שאמונה בעיניהם היא דבר נוסטלגי או חשוך - פשוט קבלו סטירת לחי, והבינו שהם לא יכולים לעשות שום דבר בלי שמישהו בשמיים משגיח שהכל עובד כשורה. מה לעשות? הם לא מנהלים את העולם כפי שדמיינו. התרבות המערבית גורמת לנו לחשוב שאנחנו יכולים לסמוך על עצמנו, על השכל שלנו, שכבר מובטחת לנו פרנסה בסוף החודש, ומי יכול עלינו, הרי יש לנו צ'ק פתוח מפה ועד סוף החיים לכל מה שנרצה להבטיח לעצמנו.

יום אחד, כשמשבר הקורונה כבר יהיה מאחורינו, יהיו כאלה שיזכרו שהם כלום ושום דבר בלי הקב"ה, ויתחזקו בביטחון במי שאמר והיה העולם, ויהיו כאלו שישכחו את המשבר, ויחזרו לחשוב שבשר ודם מוגבל כמוהם באמת יכול לפעול משהו. הם ישכחו שאפילו דבר קטן, שהם לא יכולים לראות בעין שלהם, גרם לקריסה של כל החיים שלהם.

בעצם, אם לומר ברור, אני חושש שיום יבוא ונרגיש איך אנחנו לאט-לאט שוב חוזרים לימים רגילים, ונשכח לבטוח בקב"ה כמו ש(חלקנו) זכינו לו בימים האלה.
מזה אני חושש. כי אם חשבתי שאני בוטח בקב"ה, היום אני מבין שיש לי עוד הרבה עבודה לעשות, והמשבר הזה גרם לי להיות חזק יותר. לפעמים, רק במצבים כאלה יש החסד הגדול ביותר לפרוח ולגדול. בימים רגילים, השגרה שוחקת את היכולת לשנות, להוכיח לעצמנו את האמונה והחוזק הפנימי שהקב"ה נתן לנו כדי לדבוק בו. צריך באמת לרצות את זה.

אני באמת ובתמים מתפלל בשביל כולנו, שנזכה באמת לבטוח רק בקב"ה. שלא ניתן לעצמנו את היכולת להוציא אנחת רווחה נוכח תחזיות ואמרות של אנשים שנקראים "דוקטורים" או "מומחים". כי זה בדיוק מה שיצר הרע רוצה, שנסמוך עליהם ונשכח מהקב"ה. אינני אומר שאין טעם בדבריהם, אבל יש לנו טבע מקטנות לסמוך על בשר ודם, את זה צריך לשנות, כי זו אשליה גדולה.

אבל בואו לא נסיים ככה. אמנם המשבר עדיין לא הסתיים, אבל האם שמתם לב שקרו במשך התקופה האחרונה דברים מדהימים, שלא קרו כבר הרבה מאוד זמן?
מי שניצל את הזמן היטב, יכל לעשות חשבון נפש ולחזור חזק יותר לשגרה. הראנו לעצמנו שכעם, צד החסד שבתוכנו לא מפחד מבעיות קטנות וגדולות כמו קורונה, ואפילו בזמן המשבר הכלכלי הגדול, אנשים פתחו את כיסם ותרמו לאלו שאין להם. יהודים חרפו נפשם בסכנת הידבקות ללכת אל בתים של אלפי נזקקים כדי לעשות חסד ולהביא אליהם, מתוך חשש יומיומי שיכול להיות שזה היום שבו הקורונה תתפוס גם אותם. זכינו לנצח את התקשורת האומללה, המיוסרת והאנטישמית שמופצצת משנאה ועצבות, נוכח יהודים שטעו על לא עוול בכפם, בסך הכל לא היו מחוברים כמו שאר אנשי העולם. למדנו להבין שאין לנו על מי להישען, תרתי משמע, לא על משרד הבריאות ולא על משרד האוצר ששיגעו את המדינה מחילוקי דעות והחלטות משתנות, אלא על אבינו שבשמים. בחסדי ה' זכינו לראות מס' חולים ונפטרים מועט מזה ששיערו ה"חוזים בכוכבים" במשרד הבריאות, כנגד כל מה שאמרו. זכינו להתחבר שוב למשפחה שלנו ולהתאחד.

אז זהו זה, עכשיו אני מקווה שאתם מבינים למה התכוונתי. שתהיה לכולנו רק רפואה שלמה, הרבה ביטחון בה' ולזכור שהכל לטובה.