זוהי השעה הסגולית שאסור להחמיץ

מפתיע לראות כמה חשובה האמירה שאנו אומרים בשמונה-עשרה ובקידוש: הגמרא (שבת קיט) אומרת: ”כל המתפלל בערב שבת – ואומר ”וַיְכֻלּוּ“, שני מלאכי השרת המלווין לו לאדם, מניחין ידיהן על ראשו ואומרים לו; 'וְסָר עֲוֹנֶךָ וְחַטָּאתְךָ תְּכוּפָּר'“.

בליל שבת הקרוב, נשים לב למה שקורה. אנחנו נאמר ”וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, וְכָל-צְבָאָם. וַיְכַל אֱלקִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה; וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה. וַיְבָרֶךְ אֱלֹקִים אֶת-יוֹם הַשְּׁבִיעִי, וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ: כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ, אֲשֶׁר-בָּרָא אֱלֹקִים לַעֲשׂות", ושני מלאכים יבואו אלינו; אינני יודע אם הם באים בשמונה-עשרה או בקידוש, אבל אין כל ספק שהם אכן יבואו, ועלינו להיות מוכנים לכך. והם יניחו את ידיהם על ראשנו ויאמרו לנו ”וְסָר עֲוֹנֶךָ וְחַטָּאתְךָ תְּכוּפָּר“. האין זאת הזדמנות פז?

חשבתם שתצטרכו לחכות עד ליום כיפור, והנה - יש לנו יום כיפור - טהרה וכפרה בכל שבוע! זוהי הגדלות של אמירת ”וַיְכֻלּוּ“, טהרה כמו יום כיפור!

חשוב לנצל את הרגע הזה שידיהם של המלאכים מונחות על ראשנו והם אומרים לנו שחטאתנו תכופר.

מה המיוחד במילות הקידוש, המכריזות על בריאת השמים והארץ על ידי אלוקים, שבעבורן מגיעה לנו טהרה וכפרה מיוחדת ע“י המלאכים?

בשלושים ואחת הפסוקים הראשונים של התורה מתואר הנס המדהים והמרהיב ביותר שהיה אי פעם, בריאת העולם ע“י הקב“ה; והכל מגיע לשיאו ולשלמותו בפסוק ”וַיְכֻלּוּ“.

המילים ”וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָֽם“, הם הצהרה מבהילה בעוצמתה. במילים אלה נאמר שה‘ ברא את העולם יש, מאין.

ו“אין“ משמעו ההעדר והאפס הגמור. כידוע, אפשר לבנות אפילו גורדי שחקים מאבק. מערבבים את האבק עם החומרים המתאימים, יוצרים ממנו אבני בניין ובונים מה שרוצים. אבל באמירת הקידוש מכריזים שלא היה שום חומר התחלתי לעולם - העולם נברא מתוך כלום, על פי רצונו של ה' יתברך.

האם אתם מבינים את העוצמה? הרעיון הזה מהמם, ממש סותר לגמרי את כל מה שחושינו מספרים לנו, וכל חיינו צריכים אנו לעמול כדי להשיג איזושהי השגה במשמעותו. זוהי השבת, זכר למעשה בראשית. הרעיון הזה הוא מעבר ליכולת הציור של שכלנו, אבל חייבים לשנן אותו שבוע אחרי שבוע, כדי שתחדור לקרבנו ההבנה שהעולם נברא מתוך כלום במאמר ה‘.

חרדות, מתח וחיפזון – עלולים לפגוע בראייה. אז מה עושים?

”הוּא אָמַר וַיֶּהִי“. וזהו תוכן ההכרזה של ”וַיְכֻלּוּ“; אנו מכריזים בזאת לעצמנו ולמשפחתנו את הנס הגדול ביותר בהיסטוריה: בריאת העולם יש – מאין.

והאמת היא שהנס העצום של הרגע הראשון של בריאת העולם, מעולם לא הסתיים. עד היום אין שום מציאות לבריאה, אלא אך ורק מה שה‘ ציווה, והעולם מתקיים בכל רגע ורגע אך ורק מכח ציוויו של הקב“ה.

חז“ל במסכת ברכות (דף מג) ”פסיעה גסה נוטלת 1 מ-500 ממאור עיניו של אדם. מאי תקנתיה? ליהדריה בקדושא דבי שימשי“. כלומר: מי שהולך בפסיעות גסות, מרוב מהירות לענייניו, לתפוס עוד ועוד אמצעים לפרנסתו, הוא לחוץ, וממילא הראייה שלו מעט נפגעת.

לא ידעתם שלחץ יכול לפגוע בראיה? תשאלו אפילו את האופטומטריסט שלכם. ידוע שחרדות, מתח, חיפזון ועוד מצבים נפשיים, יכולים להשפיע על הראייה. כמו שדוד המלך אמר ”עָשְׁשָׁה מִכַּעַס עֵינִי“ (תהלים ו ח), העין שלי נהרסה מכעס.

אז מה עושים? הרי המציאות היא שכולנו לחוצים וממהרים כל הזמן, מלאי דאגות וחרדות. צריך להתפרנס! צריך להספיק!

אומרת הגמרא, יש עצה: ”ליהדריה בקדושא דבי שמשא“. אפשר לתקן את הנזק לעיניים בקידוש של ליל שבת.

כלומר: בימות השבוע, העסק בענייני העולם שוחק את גופנו, את עינינו. הלחץ והחיפזון נותנים בגופנו את אותותם. בנוסף לזה, עסקי החולין שוחקים גם את ראייתנו הרוחנית. הגשמיות היא מחיצה המפסקת בינינו לבין האמת, בינינו לבין הקב“ה.

המירוץ אחר הפרנסה והעיסוק בענייני העולם הופכים את האדם לחומרני יותר, הוא חי וחושב שהכל תלוי בו. ההצלחה בפרנסה, שזה יסתדר, ושההוא יתייחס יפה הכל תלוי בו! האדם מתחיל לחשוב שהוא עושה את הכל, הוא בורא משהו! אז הוא רץ והוא פועל, פסיעות גסות לכל הכיוונים. הוא לחוץ ודאוג, וכל זה לא עושה לו טוב לעיניים; לא לעיניים הפיזיות ולא לעיני הדעת. כבר לא רואים מי שולט באמת בעולם, מי ה“בורא“ האמיתי.

והתרופה למצב הזה היא: קידוש בליל שבת. זוהי ההזדמנות להחזיר את המאור לעיניים, את חדות הראייה השכלית. אתה עומד בליל שבת עם כוס היין בידך, עברת שבוע מפרך, אבל הנה הכל מאחוריך - אתה ומשפחתך לבושים בבגדי שבת. נפלא!

ברגע זה אתה עומד ומכריז, שיהיה ברור: כל השבוע הזה היה סתם בזבוז של דאגות, בזבוז של לחץ. ”וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָֽם“ - הכל נעשה בידי ה‘, והוא עדיין ממשיך ושולט בכל.

שבת - תרופת ההרגעה היעילה ביותר, למי שמתבונן

שבת היא הנחמה הגדולה, תרופת ההרגעה היעילה ביותר, למי שמתבונן. העיקר הגדול - שהכל אינו אלא דבר ה‘ - משפיע רוגע ושלווה על העצבים המתוחים.

תודעה חדשה קונה שביתה במחשבה: ה‘ הוא הכל! הוא אחראי! אפשר להישען לאחור ולהירגע. שבת היא נחמת החיים!

כשאומרים ”וַיְכֻלּוּ“, הקב“ה אומר, ”אל תדאג. אני אסדר את הכל. אתה רק עשה את המוטל עליך בלי להתעצל, והשאר לי את הדאגות. כל העולם כולו אינו אלא מחשבה שלי, אז אתה יכול לסמוך עלי“. כך מגיעים לביטחון ולרוגע, ועיני השכל והגוף מתרפים ומתרפאים.

מי שמנצל את השבת באופן הזה, להתבונן ביכולתו הבלתי מוגבלת של ה‘, כל חייו יהיו חיים של ביטחון בקב“ה; וכל הלחץ ייעלם מהם. הכל בשליטה, אין מה להילחץ. כל אטום בבריאה ממשיך להתקיים רק בגלל דבר ה‘. אין מה לדאוג. הכל בשליטה מלאה.

זוהי הסיבה שאמירת הקידוש מכפרת על האדם על כל עוונותיו – כי אמירת ”וַיְכֻלּוּ“ היא התשובה הגדולה ביותר שיש!

לצום עשרים וחמש שעות, להיות כל היום בבית הכנסת, אפילו לקבל על עצמנו באמת לא לשוב ולחטוא – כל זה אפילו לא מתקרב לעוצמת הטהרה שבאמירת ”וַיְכֻלּוּ“.

אמירת ”וַיְכֻלּוּ“ היא חזרה ליסוד היסודות שהכל בנוי עליו: שאין עוד מלבד ה' יתברך.

אמירת המילים הללו היא כה חשובה, כי היא פועלת שינוי במחשבה. הרושם שהאמירה עושה הוא כה גדול, שהוא משנה את כל הטבע של האדם; את כל המבט על העולם. אין דבר כזה טבע, הכל הוא דבר ה‘.

כ“כ גדול ועמוק הוא השינוי, שהרגע הזה נהיה יום-כיפור בשבילו! התשובה הגדולה ביותר היא הכרה במקומו של ה‘ בעולם.

במהלך השבת הקרובה, ננסה כמה שיותר לשנן ולזכור: כל מה שאנו רואים אנו אלא רצון ה‘ שהתממש ונהיה ממשי, וקיומו נמשך בכל רגע רק בגלל שה‘ ממשיך לחפוץ בהימצאותם.

בכל מקום שנלך, בדרך לבית הכנסת או בבית, נזכור שכל מה שעינינו רואות – שולחן השבת, הילדים, הכוס והיין – אינם אלא פרי מחשבתו של ה‘.

זוהי חשיבותן של המילים הראשונות בתורה, מילות הקידוש, היסוד של בריאת העולם יש מאין.

אמירת ”וַיְכֻלּוּ“  עם מחשבה, הפנמת עניין הבריאה יש-מאין, היסוד לכל מחשבותינו. וחשיבותה היא כה גדולה, עד שראויה לגרום למעין יום כיפור בכל שבת ושבת.

מה כדאי לעשות בשבת? הרב שניר גואטה בעצות נפלאות לכל המתלבטים:

לנוסח הקידוש, לחצו כאן.