הורים וילדים
איך מחנכים ילדים בצל משבר הקורונה? הדרכה להורים
קווי השיעורים משגרים הודעות על שיעורים חדשים במערכת, הורים מנסים לשדל את הילד להקשיב וללמוד, אך את הילד זה לא מעניין כ"כ. דווקא המשחק של האח הקטן מעניין יותר
- הרב יעקב יוסף בטלמן
- פורסם ט"ז אייר התש"פ |עודכן
(צילום: shutterstock)העולם כולו חווה כעת טלטלה עצומה. האנושות כולה נמצאת בסערה ובחדלון אישים, תוך אי וודאות מוחלטת כלפי העתיד הקרוב והרחוק. מסביב יהום הסער - בדיווחים על קטסטרופות, טרגדיות ואסונות. עיני כולם מופנות אל מנהיג הבירה - שהוא עשה עושה ויעשה לכל המעשים, ומייחלים לישועתו הקרובה במהרה.
טלטלה עולמית זו, ושבירת השגרה המבורכת אשר שנות דור לא נהיתה כזאת - יוצרים אתגר חינוכי עצום.
הורים רבים חווים כעת התמודדויות לא פשוטות בניהול הבית, ומתחבטים בסוגיות החינוך. המצב הנוכחי מורכב כל כך, עד כדי שהוא יוצר עבורם "הגדרה מחודשת לתפקיד ההורות".
קווי השיעורים משגרים הודעות על שיעורים חדשים במערכת, הורים מנסים לשדל את הילד להקשיב וללמוד, אך את הילד זה לא מעניין כ"כ. דווקא המשחק של האח הקטן מעניין יותר, ואפילו שווה לריב על זה פתאום...
דברים שביום יום לא שמים לב אליהם, ומתנהלים בדרך כלל באופן אוטומטי, הופכים כעת לכבדים ומייגעים עד כדי "מלחמת עולם"...
בנין הנפש
כדי להבין את הקושי העובר על התלמידים - אנו צריכים לעשות היכרות קצרה עם נפש האדם.
נפש האדם מורכבת מכמה חלקים, המהווים יחדיו מעין בניין בן ארבעה קומות.
הקומה הראשונה - בריאות הגוף והנפש.
בריאות הגוף והנפש היא קומת היסוד עליה תלוי חוסן בניין הנפש, ובלעדיה שום דבר לא יכול להתקיים. אדם שחולה במחלה ואינו בקו הבריאות בגופו או בנפשו, אינו כשיר לעמוד במטלות ובנשיאת עול החיים. אי אפשר לבוא אליו בדרישות. רק אדם הבריא בגופו ובנפשו מסוגל לעמוד ולשאת על גבו את עול החיים.
הקומה השניה - הכוחות הרגשיים.
כוחות הרגש מתבטאים בכוח של האדם להתמודד עם קשיים ולבצע את המוטל עליו. כוחות הרגש נבנים ע"י החוויות שאדם חווה. אדם שיחווה שוב ושוב תסכול ואכזבה ממשימות שניסה לבצע ללא הצלחה, יתקשה לבצע אותן משימות פעם נוספת. לעומת זאת, אדם שיחווה הצלחה, יקבל חשק וכוח לעמוד שוב מול המשימה. כמו כן, כוחות הרגש נבנים ע"י השפעת הסביבה - אדם המקבל הרגשה שאוהבים אותו, שהוא חשוב בעיני אחרים וכדו' - יוכל להתמודד יותר עם משימות הבאות לפתחו.
הקומה השלישית - קומת החינוך.
הפירוש של המילה חינוך הוא הרגל (עפ"י רש"י בראשית י"ד, י"ד). לחנך, הכוונה להרגיל את האדם, ולהובילו לצעוד בדרך הישר - בדרך ארץ ובשמירת קיום התורה והמצוות.
הקומה הרביעית - קומת השאיפות.
קומה זו כוללת את הרצונות והשאיפות של האדם לגדול ולהתפתח מעבר לבסיס המחייב. לפרוץ קדימה, ולהגיע להישגים גבוהים יותר.
"כל קומה בנויה על אדני הקומות הקודמות, ואינה יכולה להבנות בלעדיהן".
אחרי ההיכרות הקצרה הזאת עם מבנה נפש האדם, נתבונן כיצד מתהווים התהליכים הללו ומתפתחים בזמן רגיל.
בחיי היום יום ובזמן שגרה, ילד קם בבוקר, ושולחים אותו למסגרת החינוכית המותאמת עבורו. שם בונים סביבו מערכת לימודית ותוכנית מסודרת לפי גילו וצרכיו הרגשיים והנפשיים.
העיסוק בלימוד וחווית ההצלחה בלימודים, יחד עם הצבת הגבולות המעצבים את הליכות התלמיד וההווי החברתי, יוצרים מארג של סיפוק, הנאה, התעלות ואושר פנימי. תחושות אלו מעניקות את היכולת להכיל את הקשיים, להתמודד איתם ולשאת את עול החיים.
כך נבנית קומת הרגש, וכמובן גם קומות החינוך והשאיפות שמעליה.
אך לא רק המערכת החינוכית תורמת לכך. ההכלה וההרגשה הנעימה בצל קורתם של ההורים בבית, יחד עם הדאגה וההתעניינות לשלומו של הילד, מהווים השלמה ותוספת כוח משמעותית לבניין כוחותיו הרגשיים.
אך כעת, הכל שונה לחלוטין...
הפרת השגרה והתערערות היסודות
ההימצאות בבית ללא מסגרת חינוכית, יחד עם חוסר היציבות והדאגה והחשש מפני ההתרחשויות בעולם - יוצרות טלטלה וזעזוע עמוק בקומת ומבנה הרגש של הילד.
כל עולמו הרגשי חווה כעת רגשות שליליים. אין לו חוויה של הצלחה בלימודים, אין לו הסביבה המעניינת של החברה. גם ההורים כעת מותשים מכדי להעניק לו את הכוחות שהוא שואב מהם בדרך כלל. הם עצמם זקוקים כעת לחיזוק ותעצומות נפש, כדי להתמודד עם המצב הבלתי מוכר.
בבת אחת התדלדלו כוחותיו של הילד להתמודד ולשאת את עול החיים, וקומת הרגש אינה יכולה לשאת על גבה קומות נוספות.
תפקיד המחנך
ההורים מתמודדים עם תפקיד שהם לא רגילים לעשות - הם בבת אחת הופכים להיות מחנכים רב גילאיים - מה שאינו בהכרח העיסוק הרגיל והיום יומי שלהם... וכל זה בתוך שטח הבית הצפוף והמבורך בילדים רבים, בלעה"ר.
מה שנדרש כעת מההורים, זהו אתגר לא פשוט גם עבור מחנך מנוסה. הם צריכים להטיל גבולות ולספק הרגשה של יציבות ובהירות בתוך מצב מביך ולא ברור...
להורים יש קושי נוסף לשמש בתפקיד המחנך, מחמת רגש האהבה הטבעי והקרבה לילדיהם, קשה להם להטיל גבולות ומשמעת כמו מחנך זר.
(צילום: shutterstock)
הקו החינוכי
בתקופה סוערת זו, יש להיצמד היטב למתכונת ולקו החינוכי שיסד שלמה המלך ע"ה בספרו - ספר משלי: "חנוך לנער עפ"י דרכו" - היינו לנהל את הילדים, שהם כרגע גם החניכים שלנו, במתינות בהשכל ובדעת, מתוך הכלה רחבה ביותר, וכפי שמתאים לקושי העכשווי שלהם. זוהי המשמעות של "על פי דרכו" - לראות מה הדרך שהוא יכול להתמודד בה כעת.
אין מה לפתח ציפייה, ולנסות לבנות דווקא כעת את קומות החינוך והשאיפות, כי היסוד שלהם - קומת הרגש - מדולדל כעת.
הכרת אישיות הילד
צריך להבין את הקושי של הילד במצב הנוכחי. ישנם ילדים שמביעים את הקושי שלהם, אבל ישנם כאלו שנוצרים זאת עמוק בלב. הם לא מצליחים לשתף אף אחד בקושי שלהם, וחשוב שנדע לזהות מה המצב שלהם - למשש את הדופק...
הכלה ושחרור
הילד חווה כל כך הרבה קשיים יחד, ואנו צריכים להכיל את זה שאין לו הכוח לשאת בעול. עצם ה"שגרה" הלא שגרתית כבר מרוקנת את מצברי הכוחות הרגשיים שלו. הוא אינו מסוגל להוסיף על עצמו מידי הרבה הגבלות - "תקשיב לטלפון", "תהיה בשקט", "אל תפריע", "תישאר בחדר" וכו' וכו'...
אנו צריכים להבין את הקושי של הילדים, ולנסות שלא להכביד עליהם מידי.
לנהל את האירוע, ולא להיות חלק ממנו
לאף אחד לא נעים המצב, בפרט לאנשים שרגילים להיות בעשיה אינטנסיבית. התסכולים והמשברים הנוצרים מכך אצל הילדים הם לא משהו אישי נגדנו, נגד ההורים. כשהם עייפים ומותשים פנימית וקשה להם לשאת בעול ולבצע את הנדרש מהם, אין כאן כוונה למרד וכדו'.
כשנוצר סוג של משבר כלשהו - הילד לא ציית, הילד דיבר בחוסר דרך ארץ, הטונים עלו, יש מריבות בין האחים והאחיות - כל זה ועוד דוגמאות למיניהן הם תוצאה של קשיי ההתמודדות עם המצב.
צריך להבין זאת ולקבל את המציאות הלא נעימה בהבנה, ולראות זאת כסוג של אירוע שצריך לנהל אותו בדרך של כבוד. לקבל החלטה, שאנו כעת מנהלים איזה שהוא אירוע שבכלל לא קשור אלינו באופן אישי, זה הכול מחמת הנסיבות והמציאות העובדתית.
עם הילדים הבוגרים יותר, רצוי לנהל שיח על המצב ועל הקושי שלהם, וכשיש משבר ומערבולות, לעצור את הסחף, ולהעמיד על המקום, אך בצורה מכבדת.
גם כאשר נגררנו לתוך מערבולת ואי עמידה בתוכנית הרצויה, לא להיבהל, זה טבעי וצפוי. צריך לקחת נשימה עמוקה, למלאות את המצברים ולהתחיל מחדש.
ידיעה עמוקה שאין פתרון
טבע האדם הוא לצפות לפתרון לקשיים שלו, וכשיש תקווה וציפייה בלב, מתוך מחשבה שעוד מעט יבוא הפתרון, זה יוצר אכזבה עמוקה בעת כישלון... ואז מתחיל מעגל של תסכול מתגבר.
לכן, הפתרון הכי יעיל והכי נכון הוא לדעת שאין פתרונות קסם! הקושי העכשווי הולך ללוות אותנו כנראה עוד תקופה לא קצרה, ואין לנו דרך להעלים את זה.
כיהודים מאמינים, אנו מקבלים את המצב הזה באמונה ובאהבה, מתוך ידיעה שכך נגזר מלמעלה. אנחנו לא מנסים לשנות את המציאות, אלא מתנהלים בצורה המתאימה למציאות העכשווית.
עצם ההכרה בכך שכוחות הנפש של הילדים מדוללים כעת, ואין לנו מה לפתח ציפיות גבוהות מידי, תתרום לנו בכך שלא נגיע למעגל האכזבות והתסכולים. אנו יודעים מלכתחילה שהעסק לא הולך לזרום ללא חריקות, ובכך נוכל להתנהל ברגיעות מסוימת.
עשה ולא תעשה
בזמן כזה, חשוב מאד שלא להחריף את המצב ולדלל עוד יותר את כוחות הנפש של הילדים. אם לילד יש קושי להקשיב לשיעורים, אין מה ללחוץ עליו, אף על פי שזה עלול להביא אותו לשעמום ולריקנות, שזה ממש לא טוב... אבל הסבלנות והנינוחות חשובים עוד יותר במצב הנוכחי, ולכן כדאי להעלים עין. יכול להיות שאם נרפה ממנו, הוא כבר ירצה את הדברים מעצמו. גם אם זה לא יקרה, לפחות לא נגרום להרס מוחלט של כוחות הנפש שלו.
גם אם הילד לא לומד עכשיו, ולא מנצל את הזמן להתעלות כמצופה ממנו, אין זו הדרדרות רוחנית, חלילה. זה בסך הכל ביטוי למצב העכשווי והנוכחי, ובעז"ה, אם לא נלחם בזה, הגל יחלוף בסופו של דבר כלא היה.
(צילום: shutterstock)
התאווררות
כדאי ורצוי לתת לילד זמן של התאווררות מחוץ לכותלי הבית - כמובן תחת השגחה וזהירות על שמירת כללי הבריאות.
גם להורים חשוב מאוד לייצר לעצמם זמן של התאווררות ושחרור, שיתן להם כוח להתמודד עם המצב.
סדר יום
במידת האפשר, כדאי למלא את סדר היום בחוויות – הן בחוויות לימודיות המעניקות לילד הנאה שכלית והרגשת סיפוק, הן בחוויות של הנאה כמשחק ויצירה הממלאות את החלל הריק ודוחות את השעמום והתסכול.
הושע נא נפש מבהלה
יש כאלו שחווים כעת, גם ברקע, צל של פחדים וחרדות, מי יותר ומי פחות. כדי לשמור על בריאותם וחוסן נפשם של הילדים, צריך לשמור את נפשם מבהלה.
עיקר העניין של הבהלה נובע מחוסר בהירות וחוסר ידע על מה שמתרחש. עולם הדמיון של הילד פורה ומתפתח, וכיוון שבתחושה הפנימית הוא חש חוסר נוחות - הוא מרגיש את הדאגה והמתח השוררים באוויר, וזה מתפרש אצלו כמשהו עמוק, שיכול להפליג בלי גבול ומעצור. תקופה כזו מנציחה, חלילה, בחוויית הילדות שלו, תחושת חוסר בטחון וערעור, השם ירחם. דבר זה משפיע עוד יותר על כוחות נפשו של הילד, כי זה נוגע ליסוד הבסיסי ביותר - בריאות הגוף והנפש, וממילא נוצר חוסר יכולת נורמטיבי לתפקד.
לכן, בתקופה שכזו, חשובים מאוד רוגע ובהירות לפי הרמה שהילד יכול להשיג.
בהירות ואמונה
צריך להסביר לילדים שכל המצב של המתח והלחץ שעושים ע"י ההגבלות השונות, אינם מחמת איזה שהוא מצב נוראי, אלא כדי לשמור עלינו שלא נגיע לשם. כלומר, המטרה בכך שעושים לחץ ומתריעים ומבודדים וכו', כל זה הוא רק כדי לגרום שלא תהיה חלילה הדבקה המונית, ובפרט לאנשים שהם בסיכון גבוה, שיכולים להסתבך ולהתדרדר עד כדי שלא יוכלו חלילה לטפל בהם. לכן עושים לחץ ומתריעים בשער, הכל כדי להקדים רפואה למכה. על כך נאמר "החכם עיניו בראשו", כי צריך לעשות את כל ההשתדלות כדי שלא יגיעו למצב גרוע יותר ולסכנת נפשות, כפי שקרה במדינות אחרות. אבל אחרי שאנו עושים את ההשתדלות המוטלת עלינו מצד מצוות "ונשמרתם", אנו יכולים להיות רגועים ושלווים, שהרי הקב"ה הוא שומרנו ומצילנו, והוא ישמור עלינו ויצילנו מפך יקוש ויסוכך עלינו מכל רע.
מומלץ להסביר זאת היטב ולסבר את אוזן הילדים, ועל ידי כך לייצר להם בהירות במצב, ולא שיהיה חלילה כאוס והרגשה של דברים נעלמים. אסור להשאיר להם דברים בבלבול ובחוסר מענה.
בד בבד, יש חשיבות גדולה להתחזקות באמונת אומן ובחוסן ביטחוננו בהשי"ת, לצד השתדלות בתפילות ובמעשים טובים. מתפקידינו כהורים, לנסוך בהם חיזוק באמונת אומן שכימי צאתנו מארץ מצרים יראנו נפלאות, וכמו שבמצרים היה הסתר גדול, ומתוך ההסתר באה הישועה לעם ישראל, כך גם מקווים אנו שכל מה שעובר עלינו הוא תהליך של חבלי משיח, תהליך המקרב את הגאולה המצופה. דיבורים אלו נוסכים בילדים את הרגיעות והחוסן, ונותנים בהם הרגשה שכל הנראה לעין כמלחיץ ומפחיד הינו שלב משלבי הגאולה המקווה במהרה.
וכמובן להתפלל יחד עם הילדים - שנזכה לראות בקרוב את הגאולה השלימה מתוך נחת, "ומחבלי משיח יוצלו לרווחה". אמן.
הרב יעקב יוסף בטלמן עוסק באבחון וייעוץ חינוכי, הכשרה והדרכה, הרצאות ופאנלים וייעוץ זוגי ומשפחתי.