מירי מוזס מלונדון: "בעלי לא הצליח לנשום, היה ברור לי שאני נפרדת ממנו"

כשבישראל מדברים על חזרה לשגרה, יש מדינות שנמצאות בשיא ההתפרצות של נגיף הקורונה. אחת מהן היא אנגליה, שבכותרות אף עוקפת את איטליה, שלא זכורה לטוב. רק שבשונה מאיטליה, שם הנגיף לא פגע מאוד בקהילה היהודית, באנגליה התמונה עגומה למדי. "אין כאן קהילה שלא אבלה בעקבות הנגיף", מספרת מירי מוזס מלונדון. "אנחנו זלזלנו בהוראות, כי הן פשוט לא היו, ועכשיו אנו מבכים", היא מוסיפה בכאב.

חתונת הקורונה

מוזס (42) היא תושבת שכונת גולדרס-גרין, ברובע בארנט שבצפון-מערב לונדון. בשכונה מתגוררת אוכלוסייה יהודית גדולה, והיא נחשבת כמרכזה היהודי של לונדון. מעבר להתמודדות של כל האזרחים במצב הנוכחי, היא מספרת על ההתמודדות האישית שהייתה לה, כאשר היא וכל משפחתה חלו בקורונה, והיה ברור לה שהקרונה הולכת, חס ושלום, לגבות מהמשפחה מחיר כבד מאוד. "בעלי שכב בבית עם קורונה, ולא הצליח לנשום", היא מספרת, כולה נסערת.

ידוע לכם מאיפה קיבלתם את הקורונה?

"הסיפור שלנו התחיל בחתונה שהייתה ביום ראשון, ה-8 למרץ", מספרת מוזס, "הרבה לפני שכולם הבינו שקורונה זאת לא בדיחה ששולחים בוואטסאפ. ביום רביעי של אותו שבוע התחילה דודה של בעלי להרגיש לא טוב. ניחשנו שזה קורונה. היא ביקשה שיפנו אותה לבית חולים, אבל כולם פחדו להתקרב לבית החולים, מחשש להידבקות. יום למחרת, אחד מבני הדודים התנדב בכל זאת להסיעה לבית החולים. עשרה ימים לאחר מכן הדודה נפטרה", מספרת מוזס בצער גדול.

אבל הסיפור לא נגמר כאן. "כפי שציינתי, מדובר בתקופה בה חגגנו חתונה משפחתית, ובאותו השבוע התברר שכמעט כל מי שהשתתף בחתונה נדבק בקורונה. האולם שבו התקיימה החתונה היה כמו אוהל גדול, ללא חלונות וללא אוורור, והרי לך התוצאות".

לפי הדיווחים והנתונים של הקהילות, בלונדון נספו מעל 350 יהודים מהנגיף. זה נתון מדאיג מאוד, בדגש על כך שלא נראה שהקורונה מתכוונת לצאת לחופשה. לשם השוואה, במדינת ישראל, מתוך כ-9 מיליון איש, נפטרו כ-240. שם, כאמור, רק בקהילה היהודית המונה כ-200 אלף בני אדם, נפטרו אנשים רבים בהרבה. מוזס אומרת שהיא לא מופתעת מאוד מהנתונים, אף על פי שזה עצוב מאוד. "אתם בישראל כנראה לא מעריכים מספיק את שירותי הבריאות שאתם מקבלים", היא מסבירה

כל המשפחות חלו בנגיף

מוזס ממשיכה בתיאוריה הקשים: "לאחר החתונה שהשתתפנו בה, כולנו חלינו. הדודה, לצערי, נפטרה, והבן שלה, שהגיע מאמריקה, מאושפז במצב קשה. גם בעלי ואני וכל ילדינו חלינו בקורונה. הסתגרנו בבית, ואז בעלי, ארן, החל לחוש כאבים עזים בחזה ולפתח קשיי נשימה. הזעקתי אמבולנס וביקשתי שיבואו לבדוק אותו. לבסוף הם הגיעו, כשהם ללא כפפות וללא מסכות. אמרתי להם: 'אל תיכנסו בצורה כזו לא מאובטחת, יש לו קורונה'. הם שאלו אותי אם הוא עשה בדיקה שיצאה חיובית, והשבתי להם שלא. אחר כך הם שאלו אם יש לו חום והוא משתעל, השבתי שוב בשלילה, אך הראיתי להם שהוא בקושי נושם, וגם אמרתי שידוע לנו על חשיפה לדודה שחלתה בנגיף. לבסוף הם עשו לי טובה, עטו מסיכות וכפפות ובדקו את בעלי. הם החליטו לפנות אותו לבית חולים, שם עשו לו בדיקת קורונה שנמצאה חיובית".

מוזס מציינת שבבית החולים ביקשו לאשפז את בעלה, אך הוא סירב, בעקבות כך הוא שוחרר לבית עם אנטיביוטיקה. "כאן התחילה הדרמה הגדולה", היא מתארת, "כי מאז שהוא חזר לבית ביום חמישי, התגברו אצלו קשיי הנשימה מאוד והוא פשוט לא הצליח לנשום. גיסי דאג להביא במהרה מחולל חמצן. זה הועיל מעט מאוד, ולא הספיק. במוצאי שבת הזעקתי שוב אמבולנס, ואמרתי שהמצב של בעלי החמיר מאוד. אבל לאחר כמה שעות של המתנה, הבנתי שהם לא מגיעים. בינתיים בעלי שכב ולא הצליח לנשום, חשתי שאני מאבדת אותו".

מה את עושה במצב כזה של חוסר אונים?

"חוץ מלשבת עם ספר תהילים אין הרבה מה לעשות. בנוסף לכל, הילדים שלי בבית היו עדים למחזה האיום הזה, לכן שלחתי את ילדתי הקטנה לבית של אחותה הנשואה, שממילא חלתה גם כן בקורונה, כדי שתשהה שם בתקופה הקשה הזו. כל בני הבית האחרים היו עסוקים כל הזמן בלדפוק בחוזקה על החזה של בעלי, כי הוא אמר שזה מקל מעליו קצת את הכאבים. התחלפנו בתורנויות של הדפיקות, כי זה מה שנותר בידינו לעשות. ואז, אחרי שתים עשרה שעות, שמעתי פתאום דפיקות בדלת. חשבתי שאני מדמיינת, לא הבנתי, מה זה יכול להיות. הרי אין ביקורים, כולם סגורים וחוששים מהקורונה, אז מי זה יכול להיות? כשראיתי שהדפיקות לא מפסיקות, ירדתי לפתוח את הדלת, ואז באמת הופתעתי. בפתח עמד צוות האמבולנס שהתקשרתי להזמין ביום האתמול. מרוב הדרמה, הזמן והתסכול, כבר שכחתי שהזמנתי אותם".

הישראלים שקוראים את דבריה של מוזס, יכולים לחשוב שהיא גרה במדינת עולם שלישית, שם שירותי הרפואה דלים מאוד. אבל לא. מוזס גרה בטבורה של שכונה שנחשבת לשכונת העשירים היהודים של לונדון, ולמרות כל הקידמה השוררת שם, המצב עגום מאוד. מוזס מדגישה שוב ושוב: "אני ערה גם לתקשורת בישראל, ואני לא מבינה את הביקורת של הישראלים. המצב אצלכם הוא מצוין, יש אצלכם ערך לחיי אדם ויש היענות מידית לכל אדם שבמצוקה. אני רק מנסה לדמיין, שמישהו מבת ים היה מתקשר בלילה למד"א, מספר להם שהוא לא מצליח לנשום, והם היו מגיעים רק למחרת בצהריים. האדמה של מנכ"ל מד"א הייתה רועדת. אז באמת תגידו תודה על מצב שירותי הרפואה שלכם, שבזכותם ובעזרת ה' הגעתם להיות בין המדינות הבודדות בעולם, שיוצאות מהמשבר בראש מורם".

היינו רגע לפני הסוף

נחזור לצוות האמבולנס שהגיע אליכם. הם פינו את בעלך?

"כמובן שגם הפעם הגיע הצוות הרפואי ללא מסכות וללא כפפות, למרות שהיה ברור שבעלי כבר מאובחן בקורונה. הסברתי להם שוב, שהם לא יכולים להיכנס לבית ללא מיגון נדרש. קודם כל בשביל לשמור על בריאותם, ושנית - לשמור על בריאותם של מטופלים אחרים, שמקבלים מהם טיפול לאחר מכן. הם קיבלו את דבריי, ואמרו שיגיעו מאוחר יותר, ממוגנים יותר. לאחר כמה דקות, הם חזרו עם מסכות וכפפות, ועוד משהו כמו סינר. בטח לא משהו שמזכיר את הציוד של הצוות הרפואי אצלכם. הם בדקו את בעלי, ואמרו שהוא במצב 7 מתוך 10 - דהיינו שב-10 כבר מתים. לכן אם תהיה החמרה נוספת, שאתקשר אליהם. שאלתי אותם מה זה יעזור שתגיעו, אם אתם מגיעים יום אחרי שמזמינים אתכם, הם אמרו לי שבמקרה של החמרה קלה, אגיד שבעלי לא נושם בכלל, ואז הם יגיעו מיד. ברוך השם לא הגענו למצב הזה, אבל היינו רגע לפני".

מוזס מוסיפה את התובנה שלה: "כדי שתבין את הפערים של המציאות שנקלענו אליה - באותה השבת עוד הייתי אמורה לעשות בביתי את סעודת ה'שבע ברכות' לזוג שהתחתן בתחילת השבוע. ולפתע הכל מבוטל, כולם חולים בקורונה, וחלקם אף במצב קשה מאוד, כשאחד מהם זה בעלי".

במצב כזה, שבעלך בבית וצוותי הרפואה לא נותנים מענה, יש שכנים או בני משפחה שכן מסייעים?

"ממש לא. כולם מפחדים. כשבעלי השתעל כל הבית רעד, כאילו זו רעידת אדמה. אלו שיעולים מפחידים, שהריאות בקושי מתפקדות. הבת שלי הקטנה עד עכשיו בטראומה אמתית. העזרה היחידה שקיבלתי באותו זמן היא מגיסתי, שגמרה בכל יום את ספר התהילים. תבין, בשביל יהודי אנגליה לגמור את ספר התהילים, זה מורכב הרבה יותר מאשר לישראלים, כי אנו לא יודעים לבטא את המילים בצורה טובה וזו לא השפה שלנו. כדי לגמור ספר שלם יש צורך לפעמים בעשר שעות".

מוזס מספרת לי כי הם היו בטוחים שהסוף של בעלה קרב, רח"ל. "לא היה לי ספק בכך, ולא רק לי, גם לשאר בני המשפחה". כשהעזתי לשאול אותה מה היא עשתה במצב כזה, היא עונה לי: "ישבתי לכתוב צוואה".

אבל מה זה יעזור שאת כותבת צוואה? הרי לא את זו שבמצב קשה.

"אתה כנראה לא מבין", היא עונה לי את התשובה המצמררת, "לא כתבתי את הצוואה שלו, אלא את הצוואה שלי. היה ברור לכולם שבעלי לא יוצא מזה, ועל פי החוק כל נכסיו עוברים אליי, אבל ידעתי שגם אני חולה בקורונה, ויש סיכוי להידרדרות אצלי, לכן כתבתי את הצוואה שלי".

מירי מוזס ובעלה

מעבר להתמודדות הפרטית של מוזס, קיימת גם ההתמודדות של הקהילה הקרובה אליה, בה פגע הנגיף בצורה קשה מאוד. "אנשים שהיינו רגילים לראותם הולכים על הרגליים, נעלמו פתאום, ביום אחד. רובם מבוגרים, אבל הם היו בריאים, שיכלו לחיות בשלווה עוד הרבה שנים", מוזס מתאבלת. "אבל יש גם אזורים בהם המצב חמור מאשר אצלנו. בשכונת סטמפורד היל שנחשבת גם כן לשכונה של יהודים, שוררת קטסטרופה אמתית. שם נפטרו גם אנשים צעירים וללא מחלות רקע בכלל. רק בשבוע שעבר, נפטר יהודי בן שלושים ותשע, אב לשנים עשר ילדים. המצב שם קשה ממש", היא מוסיפה בקול חנוק.

אני משער שאתם אפילו לא משתתפים בהלוויות של המכרים שלכם  

"תופתע לשמוע, אבל אנחנו דווקא כן משתתפים בהלוויות. כל ההלוויות כאן משודרות בזום, וכולנו משתתפים בהן, גם בשביל לחלוק כבוד אחרון למכרים שלנו, וגם כי אנו כל היום מסוגרים בבית בחוסר מעש, וזה הדבר היחיד שיש לנו לעשות".

הכלכלה קורסת

במעבר חד אני מבקש את רשותה לדבר על מצב התעסוקה בלונדון, שכן גם שם, כמו ברוב ערי העולם, אסרה הממשלה את פתיחת העסקים. אמנם מאוחר מדי, אבל הכרחי. מירי מוזס היא הבעלים של המותג המוכר flowersbymiri העוסק בעיצוב חתונות יוקרה. כמעט שאין לונדוני שעשה פעם חתונה או כל אירוע ולא שמע על flowersbymiri - ועכשיו הכל קרס.

איך את מתמודדת עם המצב הכלכלי?

"המצב קשה מאוד. אין חתונות, אין אירועים, בר מצוות, בריתות. כלום. אני מעסיקה ביום רגיל עשרות עובדים, וכשפרץ המשבר כולם נשלחו לבתיהם. אני משלמת בכל חודש הון של כסף על השכירות של מקום העסק, וגם עכשיו אני צריכה לשלם את זה, אף על פי שאין הכנסות".

מוזס מוסיפה: "אבל תדע שהכל משמיים. כל מי שמגיע לו, יקבל עד הלירה האחרונה, ומי שלא - אז לא". היא גם מספרת על מה שקרה לה עם העסק: "הממשלה בלונדון החליטה לסייע כלכלית לכל העובדים, וגם לעצמאים. אחד הקריטריונים של הממשלה, זה עסק שמשלם ארנונת עסקים עד 51 לירות שטרלינג. מי שעומד בקריטריון הזה, מקבל מהמדינה הנחה על כל התשלום, ובנוסף מקבל מענק של 25 אלף לירות שטרלינג. אבל כמו שאמרתי, לכל לירה יש כתובת, ואני משלמת ארנונת עסקים בסך 52 לירות שטרלינג, שזה רק 1500 לירות יותר מהזכאות, כך שגם הפסדתי את ההנחה, וגם הפסדתי את המענק. בסך הכל זה הפסד של 76 אלף לירות שטרלינג, השוות כ-330 אלף שקל. אבל זה מה שהקב"ה רצה, ואני מקבלת את זה באהבה".

לסיום, ארן מוזס, בעלה של מירי, מתערב בשיחה בנימוס אנגלי אופייני. "תדע לך שהיו לי כאבים בלתי נסבלים. הרגשתי כל היום כמו שמרגישים את הנשימות אחרי ריצה של שעה,  ולא רק בריאות אלא גם ברגליים. הקב"ה הציל אותי. אבל בנוסף כואב לי מאוד על הימים בהם שכבתי ולא הנחתי תפילין, ועל התפילות במניין שהופסקו. כאן אין מנייני חצרות, כי יש שכנים גויים, ואנו לא רוצים להפריע. ולישראלים אני רוצה לומר, כל הכבוד על המצב שהגעתם אליו. הבנתם מהר את חומרת המצב וסגרתם את הגבולות. אצלנו עד עכשיו עדיין לא סגרו את הגבולות, ולכן הגענו לאן שהגענו".