מכתב לכבוד התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי

ל"ג בעומר - תשע"ח.

גם השנה, כבכל שנה - לא וויתרתי.

בעודי עולה במעלה ההר, חש בנשמתי הבוערת- ורוצה, לא רק לטעום.

לחוש, להיות חלק מהקדושים הבאים הנה, לר' שמעון ביום ההילולא.

התמקמתי. אני פה - חזקה עלי כבכל שנה לשאת תפילה ולחזות במראות המפעימים מאותו המקום,

מעלה ההר. בדיוק מעל מערת קודשו.

ואז, מין תחושה מבזיקה בי, פלש מהבהב, מרים עיני מעלה, ורואה צלם טיפוסי, כיפה זעירה על

קודקודו, ושם של חב' חדשות מוכרת על חולצתו.

ו..כן, זה ברור. מה שהביאו הנה, זו מצלמתו שאוחז בידו.

אני מרים עיני, ואומר לו- "אני זכיתי? שהנצחת אותי פה?"

חייך אלי באומרו, "זכית? נו שיהיה" ומראה לי בגאווה תוצרת ידו הברוכה.

ביקשתי ממנו, "אנא, שלח לי את התמונה" והלה הסכים בשמחה.

החלפנו את כתובות המייל, ובטרם נפרדנו לשלום, אני קורץ לו: "ניפגש בשנה הבאה אי"ה"

הוא מסתכל עלי במבט מזוגג ואומר: "לא, לא ניפגש", "וכך, מדוע?" אני שואל בתמיהה.

"אני חולה במחלה סופנית, נותרו לי עוד שבועות מס' לחיות, כאן על פני האדמה.. שנה הבאה אהיה

במקום מסוג אחר..."

אני תוהה רגע, ומיד מתעשת: " חבר, אתה פה, ביום המסוגל במקום הקדוש, אצל ר' שמעון. בוא

נאמר יחד פרק תהילים, ר' שמעון, יכול הכל!"

הוא מניף ידו בביטול ואומר: "עזוב, אני לא מאמין, באתי לכאן מתוקף תפקידי בתחום בו אני עוסק

במקצועי, ותו לא. אין לי סיכוי"

אך אני לא מרפה: " פרק תהילים, אחד! אתה כבר פה..."

נראה שאין לבן שיחי מה להפסיד והוא מניד ראשו: "נו, טוב"

עצמתי עיניים, ידי אוחזות בידיו, והחילותי לקרוא את פרק ק"כ שבתהילים:

".שיר המעלות..."

אני פוקח עיניים, רואה כי עיניו גם הן לחות, מחייך אליו חיוך מעודד ואומר: "חבר, עוד ניפגש..."

ולוחץ את ידיו בחום.

חלפו הימים, וכמו עוד מאורעות, גם אירוע זה חלף, וכמעט שנשכח מזיכרוני.

אני מגיב, בהתרגשות: "חבר, מה שלומך? איך אתה מרגיש?"

אך לצערי, אין תגובה.

וכך, כמו לא מעט, מיילים ומכתבים, גם הוא חלף וכמעט שנשכח מזיכרוני.

ערב ל"ג בעומר תשע"ט

אני עולה במעלה ההר, כך כמו כל שנה.

הרגש לא כהה.

ובפינתי הקבועה עם ספר התהילים, נעמד ומתפלל.

ואז, משום מקום, מחייך אלי, בחור חביב.

אני מביט בו, במבט תמוה, מנסה לזהות את פניו, כנראה שחתימת הזקן- הקשתה על המשימה.

כאשר רואה הוא את מבטי התמוה, הוא שולף מצלמה ביתית פשוטה, ומבזיק פלש - בקריצה.

אני מחייך ואומר: "לאותו המייל, כן..?"

הוא מחזיר לי מבט מרוגש ואומר: "אני פה, והתמונות?! הם כבר פחות החלק החזק שבי"

כדאי הוא ר' שמעון לסמוך עליו