להוכיח שיש אלוקים - אפילו מקרקפת!

מה קדם למה, הביצה או התרנגולת? שאלה זו נוגעת לאינספור מנגנונים בבריאה הבנויים מפרטים שונים, שאם יעדר אפילו פרט אחד מהם, לא יפעל המנגנון כלל, והיצור לא יוכל לשרוד בטבע.

שאלת "הביצה והתרנגולת" יכולה להישאל גם לגבי הולדת האדם.

נפח מוחו של האדם גדול מנפח מוחם של בעלי חיים אחרים - יחסית לגופו. תינוק האדם נולד עם ראש גדול יותר מזה של ולד הקוף. אולם צוואר הרחם קטן מדי להובלת ראש גדול כל כך. כיצד יצליח התינוק לצאת אל החוץ מבלי לפגוע באם?

שימו לב לגודל הבעיה:

1. ללא גולגולת לא יוכל הוולד לשרוד ברחם ומחוצה לו, אך אם הגולגולת לא תהיה גדולה דיה, היא לא תוכל להכיל את מוחו.

2. אך אם הגולגולת תהיה שלמה, התינוק לא יוכל לצאת.

3. צוואר הרחם מוגבל בגודלו, ולא יכול לאפשר תינוק גדול יותר.

מכל כיוון שבו נביט על המצב, קיומו של האדם נראה בלתי אפשרי.

אך המציאות גדולה מכל דמיון. כדי לפתור בעיה זו, קיים באדם מנגנון ארכיטקטורי מרשים ביצירתיות שבו - התינוק נולד עם גולגולת בקועה!

גולגולתו הרכה של התינוק בקועה כפאזל, בזויות מדויקות המאפשרות לו "להמרח" ביציאתו כבצק גמיש - מבלי להישבר או להינזק. הגולגולת מתארכת בדרכה, וחוזרת לצורתה הטבעית לאחר שיצא לאויר העולם. חלקי הגולגולת דבוקים בתפרים אשר מתאחים עם הזמן, ומותירים קרקפת כמעט בלתי מורגשת תחת השיער - זו בעצם הסיבה לכך שיש לנו קרקפת!

אילולא מערכת זו, לא היו בני אדם בעולם. אך מתי הוא החל? עוד בוולד האדם הראשון ובאשה הראשונה - נדרש המנגנון לפעול על כל פרטיו ללא שגיאה ודופי, כדי שיוולדו ילדים לעולם. התקלה הקטנה ביותר לא היתה מאפשרת פרייה ורבייה.

מדובר במנגנון גאוני, שאפילו שוני מזערי בו היה מוביל למות התינוק והאם. לא די בכך שיהיו בקעים, עליהם להיות במיקום הנכון ובאורך הנכון, ולא די בבקע אחד. ארכיטקטורה זו דורשת ארבעה בקעים מדויקים הנקראים בשם "מרפסים" (Fontanelle), הם נמצאים מקדימה, מאחור ובצדדים. ישנו מרפס אחורי ומרפס קדמי. כל החלקים הללו פועלים בתיאום כדי שהמוח לא ינזק על ידי חלקי הגולגולת.

די בכך שצד אחד של הבקע לא היה פועל בתיאום עם הצד השני, כדי שהגולגולת תיתקע והתינוק לא יוכל לצאת. די בכך שהבקע היה שונה בצורתו, והמוח היה נפגע באופן קריטי.

המרפס האחורי נסגר כעבור ארבעה חודשים, והמרפס הקדמי (הגדול יותר) נסגר לחלוטין עד גיל שנה וחצי. מה ימנע מראשו הרך של התינוק להימחץ במגע יד עד שיסגרו אותם בקעים?

לשם כך, כל מרפס מכוסה בקרומים נוקשים שמגינים על מוחו של התינוק - כך נוכל ללטף את ראשו מעל המרפס, ומוחו לא יפגע ממגע. רמת הדיוק של המנגנון מדהימה ממש, כל פרט בה מחושב.

כיצד ייתכן הדבר, אם לא כך נברא האדם מתחילתו? מנגנון מורכב כל כך דורש תכנון מוקדם, ואינו מאפשר מזל, הגרלה או שלבים ביצירה. חזרנו אפוא למשפט: זה או הכול, או לא כלום!

אך כאן לא מתסיימת שאלת הביצה והתרנגולת, שכן, התינוק צריך חלב אם כדי לשרוד.

במשך אלפי שנים לא היה תחליף לחלב אם, ואף בימינו, אין החיקוי דומה למקור. חלב האם מספק לתינוק לא רק את מזונו, אלא גם ויטמינים ונוגדנים עבור מערכת החיסון שלו. בחלב אם למעלה ממאתיים מרכיבים שונים. ההרכב משתנה באופן טבעי לפי צרכיו, כך לדוגמה במהלך הקיץ זוכה התינוק ליותר נוזלים בחלב. בהתבגרותו זוכה ליותר שומן. אך מה שמרתק הוא שתזונתה של האם כמעט ואינו משפיע על הרכבו (אלא אם מצויה בתת-תזונה), מה שמבטיח את תזונתו של התינוק בכל מצב.

שאלה זו נשאלת על כל היונקים:

מתי החל הוולד לצרוך חלב? מאחר שזהו מזונו היחיד, ובלעדיו לא ישרוד, על היונק לקבל חלב מאמו מרגע הבריאה.

1. מנגנון זה מחייב יצירת מזון מיוחד המותאם לתינוק.

2. בכמות הנצרכת לו. אם תהיה מעטה מדי, ירעב התינוק, ואם תהיה רבה מדי, קיימת סכנה לדלקות וזיהומים.

3. דרך מנגנון מיוחד, המאפשר את האכילה.

4. בתזמון הנכון מן ההריון ועד התבגרותו של התינוק.

5. במקום הנוח ביותר לכך, שלא כבהמות.

6. אך גם לאחר כל אלה, נשאלת השאלה מנין יודע התינוק לינוק?

האדם הנו יצור חסר אונים מלידתו, כמעט עיוור, אפילו אינו מסוגל לסובב את גופו בכוחות עצמו. חרף מצבו הוא יודע בדיוק מה מקור המזון שלו וכיצד להשיגו. מה היה קורה חלילה, אם התינוק לא היה יודע לינוק וללגום חלב? זהו כמובן אינסטינקט מיוחד שקיבל התינוק, המחקר גילה שהתינוק מְתַרְגֵּל פעולה זו עוד בבטן אמו כעובר.

אף תיאוריה ודמיון לא יכולים להתמודד עם שאלת הביצה והתרנגולת - מנגנון הבנוי ממרכיבים רבים ושונים זה מזה הפועלים בתיאום בו-זמנית, אשר בהעדר כל אחד מהם, המערכת לא תפעל ולא תאפשר הישרדות. ברירה טבעית אינה מסוגלת להסביר כל כך הרבה מוטציות מתאימות בו-זמנית הנדרשות לקיומנו. הופעת כל כך הרבה מרכיבים שונים בעת ובעונה אחת - מעידה על בריאה פתאומית ומכוונת של הדנ"א, שלא בדרך התפתחות ושלבים.

לכן מנגנונים אלה מוכיחים את מציאות הבורא.

הביוכימאי המפורסם פרופ' מייקל ביהי תיאר מנגנונים דומים בתאים מיקרוסקופיים וחיידקים, וכינה זאת בשם "מורכבות בלתי פריקה", כלומר מנגנון שכל חלק בו קריטי לפעולתו, ולפיכך מוכיח בריאה.

עובדה מדעית זו סותרת תיאוריות דמיוניות מיסודן, כפי שאפילו דרווין הודה בספרו: ”אילו אפשר היה להוכיח, שקיים אבר מסובך, שהתהוותו על־ידי שינויים קלים ומרובים, הבאים זה אחר זה, היא מן־הנמנע, הרי שהיתה שיטתי מבוטלת לחלוטין”. לכן פרופ' ביהי כינה את ספרו בשם "הקופסה השחורה של דרווין" (Darwin’s Black Box), שם הציג ראיות מדעיות לבריאה, במורכבות שלא יכולה להתפתח בשלבים.

אמנם יש להבהיר, אפילו אם אבולוציה היתה אפשרית בטבע, מספר צירופי המקרים הנדרש למנגנונים אלה - חוזר ומוכיח התערבות אלוקית ביצירתם.

זאת חשוב להבין: הברירה הטבעית נטענת "לברור" מוטציות מוצלחות כמו מסננת, אך אינה מבטיחה כלל את בואן של המוטציות המתאימות. מדוע יגיעו לעולמנו כל אותן מיליוני שורות הקוד הנכונות בדנ"א? העובדה שאדם עני זקוק לכסף לשם הישרדותו, אינה מבטיחה כי יפול לידו שק של זהב מן השמים... כך הצורך של בעל חי במוטציות המתאימות להישרדותו - אינה מבטיחה שיקבל אותן. אם החיים היו דומים להגרלה בלוטו, מספר הזכיות הבלתי נתפס מוכיח התערבות אלוקית בהופעתם.

במילים אחרות, אפילו אם התהליך האבולוציוני היה אפשרי - לא היה בכך כדי לסתור את מציאות הבורא (שהיה עשוי ליצור את בעלי החיים בדרך של אבולוציה, כלומר, לתזמן את כל המוטציות המוצלחות בצורתן בכמותן ובזמנן, לשם בניית כל המנגנונים המדהימים שאנו רואים בטבע). רמת התכנון הבלתי נתפסת שנצפתה בבריאה מעידה על מציאות הבורא אפילו בתוך "אבולוציה" - מאחר שכאוס מקרי לא יכול להסביר צירופי מקרים רבים כל כך ביצירת הדנ"א.

המסקנה על מציאות הבורא מבעלי החיים, מגיעה אפוא משתי צורות של ראיות:

1. מורכבות בלתי פריקה - "הביצה או התרנגולת" (ובשפה מדעית: גנים רבים הפועלים בתיאום לשם הישרדות, כך שלא יכלו להופיע בשלבים שונים והדרגתיים של התפתחות. מנגנון מעיד על בריאה מיידית).

2. כמות הגנים המוצלחים מבחינה סטטיסטית (המעידה בכך על יד אלוקית בבריאה, ולא על צירוף מקרים אקראי).

במאמרים אלה עסקנו בעיקר בהוכחה הראשונה, הסותרת אפשרות הדרגתית לאבולוציה בטבע.