סיון רהב מאיר: מזל טוב מאוסטרליה לארצות הברית

"שלום סיון, נראה לי שהסיפור הזה צריך להתפרסם: שמי דרור פרוכטר, שליח של 'תורה מציון' בעיר פרת' באוסטרליה. המצב של הקורונה פה ממש טוב, ברוך השם, כך שאנחנו מתפללים במניין רגיל, בבית הספר 'כרמל'. לפני כמה ימים נולדה בבולטימור שבארצות הברית תינוקת, למשפחה שאנחנו בכלל לא מכירים. ההורים, ארי ושרה שטרן, לא יכלו לתת לה שם בבית כנסת, כי אצלם הכול סגור. הם חיפשו מקום בעולם שבו יש מניין רגיל, והגיעו אלינו. זה היה מדהים. ההורים היו איתנו בשיחת וידאו במשך התפילה, והכריזו על השם הטרי. ארבעים תלמידי בית ספר, מקצה אחד של העולם, דואגים ומתפללים ושמחים עבור תינוקת שזה עתה נולדה בקצה השני של העולם, והם אלה ששומעים ראשונים מה יהיה שמה.
זה היה רגע שכולנו לא נשכח. אפשר לדבר על סולידריות, על כך שאנחנו רקמה אנושית אחת, על הקשר העמוק שלנו עם כל יהודי – אבל האירוע הזה לא הצריך מילים והסברים. פשוט הרגשנו את זה".

מה לומדים מרבי שמעון בר יוחאי

מה אפשר ללמוד השנה מרבי שמעון בר יוחאי? השבוע חל ל"ג בעומר, יום פטירתו, אבל הפעם לא עולים למירון ולא מדליקים מדורות. הפעם הכול פנימי יותר. שימו לב כיצד מתאר הפיוט המפורסם את רבי שמעון בר יוחאי:

בַּר יוֹחָאי, מוֹשַׁב טוֹב יָשַׁבְתָּ,

יוֹם נַסְתָּ, יוֹם אֲשֶׁר בָרַחְתָּ,

בִּמְעָרַת צוּרִים שֶׁעָמַדְתָּ,

שָׁם קָנִיתָ הוֹדְךָ וַהֲדָרֶךָ.

רבי שמעון נאלץ לברוח מהרומאים אל המערה, אבל מה קורה לו שם? "שָׁם קָנִיתָ הוֹדְךָ וַהֲדָרֶךָ". את כל ההוד וההדר – רבי שמעון מקבל מתקופת הבידוד וההסגר שלו. אין לו בית כנסת, אין לו קהילה, אבל הוא לא מתמרמר וכועס אלא מפיק את המיטב. דווקא שם הוא לומד, מתעמק, משתפר ומתפתח, והופך לאישיות דגולה כל כך. במשך שנים הוא לא יוצא החוצה, ומנצל את התקופה הזו כדי לצמוח. הלוואי שגם אנחנו נדע לנצל את התקופה שבה נגזר עלינו להיות ב"מערה" ולקבל הוד והדר לכל החיים.

יש סוד

למה הוא אהוב כל כך? איך זה שבכל שנה, כשאין קורונה, כחצי מיליון איש עולים לקברו? היו הרבה חכמים בדורו, מה הסוד של רבי שמעון בר יוחאי?

הסוד הוא – שהוא גילה לנו שיש סוד. אנחנו טועים לחשוב שרק המכנה המשותף הכי נמוך מביא רייטינג ופופולאריות, אבל בסוף מתברר שההמונים מתחברים לדמות שמייצגת את תורת הסוד, את הקבלה, את העומק. רובנו לא מבינים כלל את רוב תורתו של רבי שמעון בר יוחאי, אבל אנחנו מבינים שיש שם משהו, שיש בחיים עוד עומקים, ואנחנו רוצים לנסות להתחבר, או לפחות להוקיר את מי שכן מצליח להגיע לרמות כאלה.

(צילום: shutterstock)

זה מה שאפשר לקחת מל"ג בעומר, גם בלי מדורות ועלייה למירון: יש דברים נסתרים. יש סוד בכל דבר. התורה עמוקה יותר ממה שנדמה, וגם כל האנשים שסביבנו, וגם אנחנו והנפש שלנו. עולמות אינסופיים מסתתרים מתחת לקליפה החיצונית והשטחית שרואים במבט ראשון.

לא לאלימות, כן לכבוד

"שלום סיון. שמי דוד סלה, אח של מיכל סלה שנרצחה על ידי בן זוגה. אני מרגיש שהטרגדיה הזו לא רק זעזעה את המדינה, אלא יכולה לחולל שינוי. אנחנו משקיעים כעת רבות בחינוך, בשינוי תפיסה, בהצלת נשים שסובלות מאלימות ושותקות.
יום אחרי ל"ג בעומר, הוא יום הולדתה של מיכל. יום הולדת ל"ג. היום אחותי הייתה אמורה להיות בת 33. בספירת העומר מזכירים שוב ושוב שתלמידי רבי עקיבא נפטרו כי לא נהגו בכבוד זה כלפי זה. הרי הכי חשוב לראות את האדם, לכבד אותו. בזמן השבעה, שמענו סיפורים מופלאים רבים על מיכל ועל הכבוד שרחשה לזולת, הנה אחד מהם: עובד סוציאלי סיפר שלמד איתה בקורס טיפולי שהיה קשה מבחינה נפשית. היו שתי קבוצות לימוד, עם שני מרצים, ובשיעור השלישי של הקורס – מיכל עברה לקבוצה אחרת. כשהוא שאל אותה למה, היא ענתה: 'אני לא מסוגלת ללמוד מהמרצה של הקורס שם, כי היא מביאה דוגמאות מהמטופלים שלה, ויש בה קצת ציניות. אני לא מסוגלת לשמוע אשת טיפול מדברת כך על מטופלים שלה'. זו הייתה אחותי. רק לנהוג כבוד זה בזה. סותר כל כך את הדרך שבה חייה הסתיימו".

לשים לב לסדקים

המצב הכלכלי, הבריאותי והנפשי של רבים - אינו טוב כעת. זה אומר שעלינו להיות רגישים וערניים במיוחד. לטפל, לחזק, לא להזניח מצוקות.

בפרשת השבוע מסופר על אדם שמצבו הכלכלי מתחיל להתדרדר. מה צריך לעשות? "וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ", נכתב בפרשה, ורש"י מסביר: אסור להניח לו ליפול ולהתרסק. צריך לחזק אותו כבר מההתחלה. הוא ממשיל זאת לחמור שסוחב משא כבד. אם המשא מתנדנד כשהוא על גב החמור – אדם אחד יכול לייצב אותו. אבל אם הכול נפל לארץ והתפזר – גם חמישה אנשים לא יכולים להחזיר את המצב לקדמותו. מה המסקנה? להתאמץ ולאתר סדקים ראשונים של מצוקה, לפני שהדברים מתדרדרים.

פרשנים רבים כותבים שההוראה הזו נכונה לא רק לגבי מצב כלכלי, אלא גם ביחס לנפש, למצוקות בין בני זוג, בחינוך ילדים ועוד – רצוי לטפל במשברים כשהם מתחילים, באיתור מוקדם, ולא לחכות לפיצוץ. לפקוח עיניים ביחס לעצמנו וביחס לאחרים, ולנסות לראות דברים מבעוד מועד.