כשם שכך היה לאבות – כך יהיה לבנים. גם עם ישראל ידע עליות ומורדות

בסוף דברי התוכחה המוזכרים בפרשתנו, אלוקים מבטיח לזכור את בריתו עם אבות האומה – אברהם, יצחק ויעקב, ולהושיע את עם ישראל בהגיע העת:  "וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב, וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק, וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר, וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר" (ויקרא כ"ו, מ"ב).

כשרואים את הפסוק מתעוררת שאלה. מדוע מזכיר הפסוק את האבות בסדר הפוך – יעקב, יצחק ואברהם, ולא לפי הסדר המתבקש – אברהם, יצחק ויעקב?

רש"י עונה בפשטות, כיוון שיעקב הוא האחרון והכי קרוב אלינו מבחינה כרונולוגית, אנו נהנים מזכותו, ואף על פי שהוא האחרון שבאבות, עדיין זכותו מספיקה כדי לגאול אותנו. ואם חלילה זכותו לא תספיק, כדאי הוא יצחק, ואם זכות שניהם יחד לא תספיק – כדאי הוא אברהם.

רבי שמשון רפאל הירש מעניק זווית ראיה אחרת. ברית יעקב, יצחק ואברהם, הם שלבים בדרך אל גאולת ישראל העתידה. נבאר.

ידועים דברי התלמוד (ברכות כו ע"ב), שאברהם אבינו תיקן את תפילת שחרית, יצחק את תפילת מנחה ויעקב את תפילת ערבית, והתלמוד מוכיח זאת מפסוקים. מעבר לפשט הדברים, טמון כאן רעיון עמוק.

התפילות אותן תקנו אבות בהתאם לעונות היום, מגלמות את מצב חייו של כל אחד מהאבות. אברהם תיקן את תפילת שחרית. מדוע? אברהם אבינו חי את חייו באור עולה, כאותה שמש הזורחת ומתקדמת למרכז השמים. אברהם התנסה בעשרה ניסיונות ועמד בכולם, הוא היה כל הזמן במגמה של הצלחה, התקדמות וזריחה. גם אומות העולם ומלכי הארצות באותה תקופה הכריזו ואמרו לו "נשיא אלוקים אתה בתוכנו". על אף שאברהם התחיל את דרכו כבודד מול העולם כולו, עדיין כולם כבדוהו ורכשו לו כבוד. אורו של אברהם זרח.

יצחק תיקן את תפילת מנחה. את תפילת המנחה מתפללים כאשר השמש נוטה מערבה, לקראת שקיעה. "אורו" של יצחק אבינו נראה באור שוקע, כלומר, בספר בראשית (פרק כ"ו) מתואר, שהצלחתו של יצחק עוררה את קנאתם של הפלשתים, הם התנכלו לו קשות וגירשו אותו מסביבתם. יצחק נדד למקומות אחרים וגם שם אנשי המקום גרשו אותו מחמת קנאתם. אמנם יצחק שמר על עוצמתו הרוחנית הבלתי נתפסת, אבל הוא נאלץ להתמודד עם אויבים.

יעקב תיקן את תפילת ערבית. ליעקב "שקעה השמש" ממש. כל חייו של יעקב היו שרשרת ניסיונות וקשיים. הוא היה נתון תחת איומים על חייו, ורק לעתים רחוקות זכה לשבת בשלווה, אולם רוב חייו היו קשים ומלאי ניסיונות.

על כל אחד מהאבות כתובה המילה "ברית", משום ששלושת האבות נושאים את ברית השם, ומעמדו המאתגר של יעקב בעולם, מגלה את קרבת השם לאדם, לא פחות מהתמונה המאירה של אברהם.

כשם שכך היה לאבות – כך יהיה לבנים. גם עם ישראל ידע עליות ומורדות. יהיו זמנים ששמשם של ישראל תזרח, ויהיו זמנים ששמשם של ישראל תשקע. אולם בכל הזמנים, לפחות חלקים מעם ישראל  ישמרו על ייחודיותו, וכפי שמבטיח הבורא בפרשתנו: "וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם, לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם, לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם" (ויקרא כ"ו, מ"ד).

הפסוק שהזכרנו מדבר על הגאולה העתידה. הגאולה והישועה יבואו בשלבים – קודם יבוא שלב "יעקב", אחר כך שלב "יצחק", ובסוף - שלב "אברהם". יותר מכך, הברית המרכזית היא: "וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב", זוהי ההבטחה הראשית, ואילו ברית יצחק ואברהם רק מצטרפות אליה על ידי תיבת "אף" – "וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק, וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר".

ביאורם של דברים.

לקראת סיום הגלות, הבורא מבטיח שעם ישראל יתעורר וישוב בתשובה מחמת סאת ייסורי הגלות. כך כותבת התורה פסוק אחד קודם: "אוֹ אָז יִכָּנַע לְבָבָם הֶעָרֵל, וְאָז יִרְצוּ אֶת עֲו‍ֹנָם". כשבני ישראל יתחילו לשוב בתשובה, מבטיח הבורא: "וזכרתי את בריתי יעקב", כלומר, גם בתוך חשכת ליל הגלות הארוכה, הקדוש ברוך הוא יהיה איתם כפי שיעקב היה שלם באמונתו לבורא גם בתוך "חשכת" חייו. גם מבני ישראל נדרש לאחוז בבורא בתוך החשכה.

אם בני ישראל יעשו זאת, אט אט, שחר הגאולה יתחיל להפציע וקרני גאולה ראשונות יבליחו את החשכה. האור והחושך ישמשו עדיין בערבוביא, המצב של עם ישראל יתחיל להשתפר. אולם גם אז, זו תהיה נקודת מבחן האם גם כשקצת רווח להם, הם עדיין מתקרבים לבורא או חלילה קורה ההיפך. ניתן לבדוק זאת מבחינה היסטורית. ההיסטוריה הכאובה של עם ישראל חוותה הכול – זריחות, שקיעות ותקופות בין ערביים. כשהיו תקופות ממש קשות, עם ישראל התכנס בתוך עצמו ושמר על זהותו בכל תוקף, ולוּ בעל כורחו. אולם היו זמנים שעם ישראל "חי טוב" בין האומות, הם הצליחו להשפיע על הכלכלה בארץ גלותם ולהיות דמויות מפתח בארץ לא להם, ודווקא בתקופות הללו, שיחס העמים היה פחות או יותר בסדר כלפי עם ישראל – עם ישראל "חש בנוח" והפר את בריתו עם הבורא.

כשנעמוד בניסיון השני – בתקופת "יצחק" – או אז יזכור אלוקים את "ברית אברהם" ותתחיל תקופה של זריחה מלאה, ואלוקים יזכור את הארץ ויבנה את ירושלים.

ברית יעקב, יצחק אברהם, אלו שלושה שלבים האמורים לעבור עלינו בגלות. כשנמלא את ייעודנו בכל שלב, או אז יזכור הבורא את הארץ ויבנה את ירושלים.