הורים במחלקה האונקולוגית, פרק י"ח: גיטרה. הוברבורד. וו תליה. קפה. לונה פארק

א - אל תגיע בידיים ריקות. הגעת, התאמצת, השארת את המשפחה בבית, נסחבת באוטובוסים, ברכבות, בגשם, בסופה, נשברה לך המטריה, עף לך הכובע או נרטבה לך הפאה/מטפחת, עשית את כל המאמץ. אל תגרום למאושפז לשים עיניים על השקית של המסמכים, או התרופות האישיות שלך, כי דע לך, במבט ראשון, העיניים שלו יהיו שם.

תחשוב רגע, הוא נמצא בבית חולים לפעמים כבר כמה ימים, מטפס על הקירות, לא פעם הוא כמעט מתחנן לילדו החולה שיבכה, או יעסיק אותו קצת, אבל כלום, שעמום טוטאלי, וללמוד אי אפשר, לקרוא תהילים, אחרי סיום שני ספרים ביום זה פרויקט בפני עצמו, אז כל מה שהוא מחפש עכשיו זה לעשות את מה שכולנו עושים כשמשעמם - הולכים למקרר, פותחים אותו, רואים שאין כלום, פותחים את המקפיא, סוגרים אותו, פותחים שוב את המקרר, אולי בכל זאת מתחבאת איזה עוגה מתחת לירקות, מתאכזבים, ואז עוברים לארון ומשם למגירות, עד שבסוף מוצאים משהו. אבל בבית חולים אין ארון, אין מגירות, אין מקרר, וגם אין אוכל. האוכל של עזר מציון נגמר כבר באחת עשרה בבוקר, ובאוכל של הילד הוא לא ייגע, גם אם עכשיו אין לילד תיאבון וגם כל השבוע לא היה לו, ותמיד האוכל נשאר - הוא לא לוקח סיכונים, כי הרי יום אחד יהיה לו תיאבון, ואולי היום הזה הוא עכשיו? אז לפני שאתה עולה למעלה, גש לקפיטריה, תקנה כוס קפה, בנוסף לסנדוויץ' עשיר (לקפה של חדר ההורים בבית החולים, או של המכשירים, צריך נס גדול בשביל לקרוא לו קפה). אני יכול להבטיח לך, כי חצי שעה אחרי שתעזוב את הביקור בבית החולים, לא יישאר פירור.

ב - בית חולים זה לא קייטנה, לא מגיעים לשם עם כל החמולה. קודם כל מטעמי בריאות, חיידקים וכל מיני מרעין בישין, ושנית בגלל האנדרלמוסיה שזה יכול ליצור, כאשר בלי כוונה, מישהו מטעמי סקרנות, ילחץ על הכפתור הלא נכון, ויזעיק את צוות ההחייאה, שיעצור את נשימתו מול הקייטנה שנפתחה לו בחדר. פעמים זה צינור האינפוזיה או הכימותרפיה, שיימשך ברגל של איזה שובבון, שמתלהב כרגע מהלונה-פארק הידני, שזמין לו ללא עמידה בתורות מפרכים, וללא דחיפות. גם אל תשכח את המטופל שבמיטה ליד, שלא נרדם כל הלילה, כי היה בהתקף הקאות, והוא לא אשם שלא מצאת סידור לילדים. זהו מינימום של בין אדם לחברו.

ג – גם אם החלטת להגיע ממטולה שבצפון לביקור בבית החולים סורוקה בבאר שבע שבדרום, אני בטוח שצריך להעריך את המאמץ שלך, אבל זה לא אומר שעכשיו קנית את בית החולים לחצי היממה הקרובה. המאושפז או ההורה אינם פנויים רגשית להעריך את המאמץ, ולפעמים הם לא פנויים כלל.ייתכן והגעת דקה אחרי שהזמינו אותם לשיחת רופאים נוקבת, כשהחיים של הילד תלויים מנגד, ועכשיו אתה רוצה שהוא יידע שבכלל הגעת? אז לפני שאתהיוצא מהבית, תזכור שיש כזו אופציה ואל תתאכזב או תפגע. אתה לא אשם.

הדתיים לא שולטים על המדינה

ד – דרך ארץ קדמה לתורה. הגעת לבית החולים עם סיר אוכל חם, או גיטרה, ואז השומר בכניסה שם עליך עין, והודיע לך חד משמעית, "אתה לא נכנס עם הציוד הנלווה". נכון, מה כבר רצית? רק לשמח, אבל אלו ההנחיות, אל תנסה לשנות אותן, כי גם אם תצליח, תהיה זו הצלחה רגעית למול חילול השם, ש"הדתיים האלו שולטים לנו על המדינה". אז נכוןשלא ידעת את ההנחיות של הכניסה לבית חולים, אבל אי ידיעת החוק אינה פוטרת אותך.

ה – הוברבורד. אני לא יודע אם פעם ניסית לרכב על המכשיר הזה, אבל בשביל שתבין איפה חברך נמצא כרגע, אתה חייב לעשות בו סיבוב, או לפחות לנסות, כשמשני צדי המכשיר יתמכו בך שני אנשים, וגם אז אתה בוודאי תיפול. אחרי הניסוי שתעשה, עם קסדה כמובן, תבין רק אחוז קטן מהמצב בו חברך שרוי כעת: הוא כרגע על ההוברבורד של החיים, כשמתחת תהום פעורה, ומצדו אין אף אחד שמחזיק, והוא גם ללא קסדה. עכשיו כל תגובה שלו, כל מילה שלו, כל כעס תסכול, אכזבה, תלונה -הכל מובן. ושלא תבין באמת.

ו – וו תליה. אולי זאת נראית נקודה שולית, אבל הצוות של האחיות וכוח העזר, לא יודע איך להתמודד עם הכובע שלך, המונח על עמוד האינפוזיה ובפרט אם זה הכובע המיוחס שלך. אני לא יודע למה, לא הייתי נגרר לפן האנטי דתי שבעניין, אבל זאת עובדה שחזרה על עצמה פעם אחר פעם, ולא הסתיימה אף פעם. את הכוחות שלך למאבקים מול הצוות הרפואי תשמור לדברים עקרוניים באמת, את הכובע תניח בשלוש הפינות הנוספות, שאני בטוח שתמצא, ואם התעקשת ולא מצאת, יש לי פתרון אדיר בשבילך, כתבתי אותו בספר שלי החדש, שיצא עתה לאור, "והיא רק ילדה", בפרק "למה לרדוף אם אפשר לברוח?", במעשייה על יהודי קשה יום, שעבד לפרנסתו מבוקר עד ערב. מה שנקרא - קח את זה בראש טוב.

מי שרוצה מנה כפולה

ז – "זכור את אשר עשה לך..." מיועד למאושפז, להורה, או כל מי שכרגע בצד המקבל. קיבלת משלוח של משהו טעים מאחד הארגונים, או מאדם פרטי? אני יודע בדיוק כמה זמן חיכית לאיזה משהו, שיגוון לך את הביצה קשה של ארוחת בוקר שתקועה לך בגרון, וזאת על אף שאמרת ושיננת עשרות פעמים "לא צריך" או "צריך לא" במנגינת "תיפול עליהם אימתה ופחד וכו', כאבן ידמו זרועך בגדול וכו'" של ברכת הלבנה. בינינו, אחרי כמה דקות, זה כבר נהיה דבר האבד מן העולם.אכלת ושבעת? עכשיו אתה אחרי, רגוע ושבע, אף אחד אינו דורש ממך תשלום על זה, אבל תן לנותן הרגשה שהטרחה הרבה שלו מרגע האריזה עד לרגע שהוא נחת אצלך בחדר, הכל היה משתלם ולא מיותר. כדאי גם שתספר לו עד כמה זה הועיל לך, ועד כמה זה היה חשוב. מבטיח לך, מחר תקבל מנה כפולה, וגם אם אתה בטוח שלא תקבל, תהיה מענטש, תהיה בן אדם, רק תאמר מילת תודה, מישהו חשב עליך ורצה טובתך.

ח – חברים. נהוג לומר שהתקופה בה אתה עובר משבר בחייך, זאת התקופה שאתה מגלה מי בדיוק החבר האמתי שלך העומד לצדך, ומי חבר רק בשביל להעביר את הזמן, או גרוע מכך - חבר שמצא בך אינטרס רגעי.

באופן אישי אני חולק על הנחה זו. בספר שהוצאתי, בפרק "מצקת של זכות" הסברתי למה ייתכן שלחבר שלך יש כוחות אחרים משלך. אתה יכול ליישר עיניים מול האתגר שקיבלת, אתה גיבור, ולא לחינם אלוקים בחר בך לעמוד בניסיון, הוא ידע במי לבחור. אבל החבר שלך קיבל כוחות אחרים. הוא יודע למשל לחייך טוב, לספר בדיחות ולהיות שנון.נכון שהוא מרגרינה מול הניסיון הקטן ביותר שניצב מולו, אך זה לא אומר שהוא לא חבר טוב.

קיבלתם טעימה קלה ממה שנכתב בספר, המרכז בתוכו, אמונה הומור שנינות וסערת רגשות.

לרכישת הספר "והיא רק ילדה" בהידברות שופס, לחצו כאן.

לתגובות: shalom8410966@gmail.com