דברי תורה
מה קורה לנשמה, כשהגוף נטמן באדמה?
"כשהגוף מובל לקבר, והנפש מתבוננת כי בזבזה את ימיה – כמה צרה ויגון יש לה. על כן על האדם להתבונן בכל יום מימי חייו שלא ילך לבטלה". קראו את דברי ה"חפץ חיים" במלואם
- יונתן הלוי
- פורסם כ"ד אייר התש"פ |עודכן
(צילום: shutterstock)
ה"חפץ חיים" בספרו "תורת הבית" (פרק י"ד) מבאר כי כאשר האדם שומר את התורה והמצוות – הוא מזכה את בניו ואת כל הדורות הבאים אחריו.
"כתוב: 'על משכבי בלילות ביקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו', מצטט ה"חפץ חיים" את דברי שלמה המלך ב"שיר השירים", ומסביר את הפסוק: "'לילה' - הוא מרמז על הקבר. והנה בעת שהאדם חי בעולם הזה, כל תשוקתו ואהבתו הוא למלא כל חפצי הגוף, ועל ענייני הנפש אינו חושב כלל.
"אבל בעת שייפרד מן הגוף ומתבונן כי כל ימיו עלה בתוהו, ובקרוב יובא לפני כסא הכבוד ליתן דין וחשבון על כל ימי חייו - כמה צרה ויגון יש לו, ומתחיל להתבונן לבקש תחבולה להציל עצמו מכוחות הדין במה שיבקש כעת אחר הדברים שאהבה נפשו, דהיינו תורה ומצוות. אבל לא ימצא אז, שכיוון שמת אדם - נעשה חופשי מן התורה ומן המצוות (דהיינו אפילו מן המצוות שהם תלויים במחשבה)", כותב ה"חפץ חיים,, וממשיך: "ומי יוכל לשער גודל הצער והיגון שיש לנפש אז".
מה יותר טוב: יום המוות או יום ההולדת? הרב זמיר כהן משיב:
"וזהו שאמר הכתוב במשלי: 'ונהמת באחריתך בכלות בשרך ושארך, ואמרת איך שנאתי מוסר',. בשל הצער הגדול שמתרחש לנשמה, כאשר היא מסתלקת מן העולם ואין בידה תורה ומצוות, על האדם להתבונן בכל יום מימי חייו שלא ילך זמן חייו לבטלה".
ממשיך ה"חפץ חיים" ומציין כי אדם שהוא "בן תורה" צריך להקפיד ביותר "לשמור עיתותיו שלא יהיה לבטלה, מפני כמה טעמים":
ה"חפץ חיים" מונה את 3 הסיבות לכך שעל בן תורה להקפיד יותר לנצל את זמנו:
1. "ידוע שיש עבד עושה מעשה מחט, ויש עבד נוקב מרגליות, שהוא יכול להשתכר ביום אחד כנגד 100 ימים של חברו העבד. וכשיבטל יום אחד - יתבע ממנו האדון הסך לפי מה שראוי לו להשתכר.
"כן בענייני העולם הבא: ידוע שבן תורה יכול לתקן ביום אחד ע"י תורתו ומצוותיו הרבה מאוד, הן בכמות הן באיכות. וממילא מובן ההיפוך, חס וחלילה, אם יבטל איזה יום או איזה שעות ביום בעת שהוא פנוי מעסקו, יהיה נתבע על זה", כותב ה"חפץ חיים".
2. "הנה ידוע מאמר הגמרא: 'אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה בלבד'", מציין ה"חפץ חיים" סיבה נוספת, "ואם כן, כיום, שנתרבו מאוד כיתות מכיתות שונות, וגם נתמעט מאוד, בעוונותינו הרבים, יודעי התורה, וכמעט בכמה עיירות בתי המדרש סגורים כל היום, וממילא נתמעט מאוד מאוד לימוד התורה בעוונותינו הרבים, ואין לו להקב"ה נחת מעולמו כלל. ולא נשאר לפניו כי אם השרידים הנותרים, אשר עדיין זיק אהבת התורה תקוע בליבם".
כשהאב לא מתפלל – הנכד יחלל שבת
"וכמעט נתקיים עלינו נבואת ישעיה (פרק ה'): 'ועוד בה עשיריה ושבה והיתה לבער... זרע קודש מצבתה'. אם כן, כמה מן החיוב מוטל על אלו המועטים להתחזק בלימוד התורה - כדי שיקבל ד' יתברך, על כל פנים, נחת מהם.
"ועל אותו עת נאמר בפשיטות מאמר הכתוב: 'עת לעשות לד' הפרו תורתך'", ממשך ה"חפץ חיים".
3. "ידוע לכל שהדור הולך ומתמעט מיום אל יום, וכל איש יוכל להרגיש זה בביתו, שאפילו מי שיש בנים כשרים - מכל מקום הם גרועים הרבה מאבותיהם, ועל כן אם האב יתחזק הרבה לתורה בכל עת שיש לו, אף בשבתו בביתו, וילך תמיד להתפלל בצבור ולשמוע 'קדיש' ו'קדושה' ו'ברכו', והבן יראה זה בעיניו - יהיה אמונת התורה תקוע בעיניו ויישאר על כל פנים ישראל כשר.
"מה שאין כן אם האב, אפוא, איננו ירא אלוקים ואינו חושש ללימוד התורה וגם מתפלל בביתו, מה יהיה אחר כך מבנו?! היצר הרע שלו לא יסתפק במה שאינו מתפלל בציבור, אלא הוא לא יתפלל כלל, ובהמשך הזמן גם תפילין לא יניח, וכל זה הוא לבנו שראה בהנהגת אביו, אבל לבן בנו ולכל דורותיו הבאים אחריהם - לא יספיקו בהנהגת הבן אלא ינהגו הנהגות חדשות הדומות להנהגות הנכרים לגמרי חס וחלילה, ויחללו את השבת גם כן. ובהמשך הזמן לא יהיה ניכר עליהם כלל שהם יהודים.
"וזה הכל רמוז בתורה בפרשת האזינו דכתיב: 'שיחת לו לא בניו מומם דור עיקש ופתלתול'. והכוונה שבעת שהאדם משחית דרכו - צריך לידע שלקדוש ברוך הוא אינו משחית כלל, רק לעצמו הוא משחית, וכן לבניו שעל ידי הנהגתו הוא עושה לבניו בעלי מומין (דהיינו שעוברין על כמה לאווין, ועל ידי זה הם בעלי מומין ממש לעת התחיה).
"ומכל מקום מי שהוא בעל מום, הוא גם כן בכלל איש, אלא שהוא בעל מום באיזה אבר. אבל הדור הבא - כיון שהם סרים לגמרי מדרך השם - הוא עקש ופתלתול, דהיינו כפתילה מכופלת וכפירוש רש"י, ורחמנא ליצלן, בם לא ימצא אפילו אבר אחד שהוא על מקומו אלא עקום ומעוקם.
"היוצא מדברינו שצריך האדם תמיד להתחזק מאוד לקיים תורת ד' בכל מצוותיה, ועל ידי זה גם דורותיו הבאים אחריו יהיו מאושרים. וכל זה רמז לנו דוד המלך עליו השלום, ואמר: 'אשרי איש ירא את ד' במצותיו חפץ מאוד גבור בארץ יהיה זרעו דור ישרים יבורך'", מסיים ה"חפץ חיים" את דבריו.
טבע האדם, להעתיק מהוריו, את דפוסי ההתנהגות שהוא ראה בהם. הרב זמיר כהן בעצה מבריקה לחינוך ילדים: