ממה אנחנו פוחדים, ואיזה נזק גורם הפחד? ניתוח שדווקא יצחיק אתכם

הקורונה גרמה לרבים מאיתנו לחוות פחדים וחששות בריאותיים, כלכליים ועוד.

כמעט כל הרגשות השליליים מקורם בפחד. למשל:

שוקי כעס שתפסו לו את החניה – כי הוא פחד שכעת לא יהיה לו איפה להחנות את רכבו או שהוא יצטרך ללכת הרבה ברגל. הוא פחד גם שהעובדה שאנשים לא מתחשבים בו, או בחוק, מוכיחה שהעולם לא נח ולא בטוח.

חני חשה עלבון שלא הזמינו אותה למסיבה – כי היא מפחדת שזה אומר שהתדמית שלה לא גבוהה מספיק.

מאיר הרגיש קנאה במשחק שיש לחברו – כי הוא מפחד שאולי הוא עצמו מפספס הנאה כלשהי או שאחר-כך הוא יהיה לא "בעניינים".

צילה חשה רגשות אשם – כי היא מפחדת ששגתה, וכו' וכו'...

מירב הרגשות השליליים נובעים מפחד, ומשכך – כיוון שפחד הוא גורם כה משמעותי בחיינו – כדאי לנו לחקור אותו קצת יותר לעומק.

מי למי?

שני שכנים באו לרב כדי שיפשר במחלוקת גדולה שהייתה להם.

"יש קרקע בין הבתים שלנו---", התחיל הראשון להסביר.

"והיא שלי!", התפרץ השני.

"לא נכון, היא שלי!".

"היא שלי!".

"שלי!".

"יש לי רעיון", קטע הרב את הוויכוח, "בואו נלך לקרקע ונשאל אותה. היא תגיד לנו בעצמה מה היא חושבת!".

לשני בעלי הדין הרעיון אמנם נראה מוזר, אבל הרב אמר...

הלכו השלושה, וכשהגיעו לקרקע המדוברת, אמר הרב: "קרקע, קרקע, אמרי לנו, למי את שייכת?". כאשר סיים הרב את השאלה – התכופף ועשה עצמו כמקשיב. שני בעלי הדין הזיעו מרוב לחץ. כעבור רגע נעמד הרב. "נו, מה היא אמרה?", שאלו השניים במתח.

"היא אמרה", אמר הרב "ששניכם שלה!".

אם היינו זוכרים כל הזמן מנין באנו ולאן אנו עתידים ללכת, ככל הנראה היינו מתייחסים אחרת לפחדים הרגילים של היום-יום, אבל זה נושא כה מפחיד עד שיש אנשים שמעדיפים להדחיק אותו ככל יכולתם.

שני אסירים נידונו למוות ע"י זריקת רעל. ניגש הסוהר לאסיר הראשון והזריק לו את הרעל. אחר-כך ניגש לאסיר השני, אך הוא קפץ ממקומו וצעק: "היי, תחליףמזרק, אתה לא יודע שזה מעביר מחלות?!".

אף על פי שבאופן טבעי אנשים פוחדים מאד מהפחד, יש לא מעט אנשים שדווקא אוהבים ומחפשים לפחד. מדוע? כי זה סוג של ריגוש.

כמו שיש רבים שנהנים לעלות לגלגל הענק בלונה פארק או לשמוע סיפורי אימה; האדרנלין והריגוש גורמים להם תחושה טובה - כך יש אנשים שבתת-המודע שלהם מפחדים כדי לחוות ריגוש (אפילו שלילי, העיקר ריגוש!), ולכן גם כשאין להם סיבה לפחד – הם מוצאים כזו...

חנה מתקשרת לאחותה ברטה: "ברטה, שמעת אילו רעמים נוראיים היו אתמול בלילה?".

ברטה: "באמת, היו רעמים?".

חנה: "כן, רעמים איומים ונוראים, מהסוג הכי מפחיד שיש!".

ברטה: "אוף, חנה, למה לא התקשרת להעיר אותי? את יודעת שאני לא יכולה לישון כשיש רעמים!".

אחת הבעיות בפחד או בחרדה היא שלפעמים קשה להגדיר אותם ולנסחם בצורה ברורה. כנראה זה מה שגרם לג'וני, שבבדיחה הבאה, לאבד את עשתונותיו - העובדה שהוא פשוט לא יכול להגדיר לעצמו מה מציק לו:

ג'וני הולך לפסיכולוג ומספר לו: "דוקטור, אני נמצא תחת לחץ רב, וכתוצאה מכך אני מאבד אתהמזג שלי כשאני ליד אנשים".

מציע הפסיכולוג: "אהמ... ובכן, ספר לי על הבעיה שלך".

"אבל רק עכשיו סיפרתי לך!", צועק ג'וני בחמת זעם.

כשאדם מפחד, כדאי לו, למרות הקושי ואולי בדיוק בגללו, לשבת ולכתוב את פחדיו על הדף. בעבר, בטרם היו דפים, היו כותבים על קלף – לשון קילוף, הסרה. כשאנחנו כותבים את הגיגינו על הדף, אנחנו יכולים בע"ה "לקלף" כך מעלינו קליפות שמכבידות ומעציבות אותנו. עצם הכתיבה עוזרת לנו לעבד דברים ולהגדיר אותם. הגדרה היא כמו גדר: כאשר מישהו צריך, נניח, ללכוד חיה מזיקה שמשתוללת, יהיה לו הרבה יותר קל לתפוס אותה אם היא תהיה מאחורי גדר מאשר אם היא מתרוצצת באין מפריע בלי שום חסמים. כך גם עם הגדרה: כאשר משהו מוגדר לנו – הרבה יותר קל לנו "לתפוס" אותו, ואולי בע"ה למצוא פתרון לעניין. מובן שההגיגים הללו לא צריכים להיות מסודרים ורהוטים! כדאי פשוט "לזרוק" על הדף כל מה שבלב בלי לחשוב כלל, ואחרי שהדף מלא - אפשר לשמור אותו ואפשר... לקרוע, כי את עיקר תפקידו הוא כבר מילא.

יכול להיות שכשנגדיר לעצמנו את הפחד, זה יעזור לנו להבין אותו יותר לעומק, וכך נדע ממה להימנע.

אדון מיקס נראה צועד ברחוב נושא דלת כבדה על גבו.

"מה זה?", שאלו אותו ידידיו.

"זו הדלת של הבית שלי", הסביר "לא מצאתי את המפתח, ופחדתי שייכנסו גנבים אם לא אנעל את הדלת, לכן הורדתי אותה מן הצירים ולקחתי אותה איתי, כך אני יכול להשגיח שאף אחד לא יפתח אותה!".

ייתכן מאד שכאשר נשב ונגדיר את מה שמפחיד אותנו, נגלה שזהו חוסר השליטה או חוסר הודאות. אדם אוהב מאד את האשליה שיש לו שליטה על חייו. כשהתחושה הזו איננה – הוא מפחד, ושואף להחזיר לעצמו את ההרגשה (שהיא בעצם אשליה) שהוא יודע מה יקרה לו בעתיד ויכול להתמודד עם זה.

"יש פה תותים נהדרים, רוצה?".

"לא. אני לא אוכל תותים!".

"למה? אתה לא אוהב?".

"אוהב מאד!".

"אז מדוע לא תאכל?".

"כי לפני כמה שנים אכלתי תותים, ובדיוק שלושה ימים אחר-כך מעדתי במדרגות. אז זהו, מאז אני לא אוכל תותים, כדי שהמקרה הזה לא יחזור, ואני לא אמעד במדרגות בעוד שלושה ימים".

התחושה הזו של "אני רוצה לשלוט על מה שקורה לי" אינה שלילית במהותה, אבל לפעמים היא גוררת את האדם למצבים שמוטב להימנע מהם.

אישה אחת באה לפסיכולוגית: "שלום לך... אמ... הילדים שלי מקסימים", היא מספרת, "אבל הילדים של אחותי עושים לה בעיות, אז באתי לקבל עצות עבורה...".

"אני ממש מתרגשת מהאחווה שיש ביניכן!", אומרת הפסיכולוגית בהתפעלות. "בדיוק אתמול באה אלי אחותך, כדי להתייעץ איתי עבור הילדים שלך!".

גם הנשים שבבדיחה ניסו להסתיר את הסיבות האמיתיות שמביאות אותן לייעוץ, כי הן חששו שכשהאמת תתגלה, לא תהיה להן שליטה על מה תחשוב עליהן הפסיכולוגית...

כדי להחזיר לעצמנו את השליטה, אנחנו צריכים להבין שני דברים מהותיים מאד:

1. אנחנו רק בני-אדם, ולכן אין לנו שליטה מוחלטת על כל ההתרחשויות בחיינו. יש לנו שליטה מוגבלת, ועלינו לעשות השתדלות רגילה בלבד, כי יותר מידי השתדלות בדרך-כלל לא מסייעת (הרי האיש לא באמת יכול להגן על עצמו ממעידה במדרגות, וסתם מפסיד ליהנות ממאכל בריא שהוא מחבב, והגברות לא באמת גרמו לפסיכולוגית לחשוב עליהן טובות). כשאנחנו מבינים על מה יש לנו שליטה (על המחשבות, הרגשות וההתנהגות שלנו) ועל מה אין לנו שליטה – אנחנו כבר במסלול הרבה יותר נכון.
2. הדמיון הוא חלק מרכזי מאד בפחד. הפחד ניזון מן הדמיון. מובן שיש מקרים יוצאי-דופן, אבל בדרך-כלל, אחרי שהפחד מתממש, מתברר שבמציאות הוא הרבה פחות נורא מאשר בדמיון.

עני אחד נכנס לבית-מלון קטן ועלוב. "אני רוצה אוכל!", דרש.

"עכשיו אי אפשר...", אמר בעל בית-המלון באדישות.

"אם לא תביא לי אוכל", איים האיש, "אני אעשה מה שאבא שלי היה עושה כשלא נתנו לו אוכל!".

בעל המקום נבהל מאוד, רץ והביא להלך אוכל. כשסיים הלה לסעוד, שאל אותו בעל המקום בסקרנות: "ומה היה אביך עושה כשלא נתנו לו אוכל?".

ענה העני: "הוא היה הולך לישון רעב!".

בעל בית המלון נבהל בגלל דמיונו הפורה, ולא בגלל המציאות. ואם נהיה כנים- רוב הפחדים שלנו גם הם מלאים בהרבה דמיון ומהשערות מה יקרה כש... ומה יתרחש אם... ומי יודע אם בעצם...

אבל בדמיון אפשר גם בהחלט להשתמש לטובה. למשל, כשאדם שרוי בפחד או בחשש והוא מנסה לדמיין: "מה הייתי מייעץ למישהו אחר אם הוא היה תקוע בבעיה שכזו?". לפעמים התשובה יכולה להועיל לו מאד.

או פטנט עתיק הנקרא: "שולחן לשמונה".
דמיין לעצמך שולחן אשר סביבו יושבים שמונה אנשים שאתה מחבב ומעריך מאד. אלה יכולים להיות אנשים שאתה מכיר מקרוב, אך באותה מידה תוכל לבחור גם דמויות היסטוריות, סופרים, מורים מילדותך, בני משפחה, אנשים שקראת עליהם או כל אדם אחר שאתה מרגיש שהוא אדם טוב והיית רוצה להידמות לו. היה חופשי בבחירת האנשים שתושיב סביב אותו שולחן. "הזמן" לשם את כל מי שתרצה, בלי מגבלות של היגיון.
ספר ליושבי השולחן על הבעיה שלך, ובקש מכל אחד מהם עצה בנפרד.
הקשב היטב לדברים שהם מייעצים לך!

הפטנט הזה מלא דמיון, אך לפעמים - יעיל להפליא.

עד כה הפרק דיבר על פחדים שליליים, אבל יש לזכור שלפחד גם הרבה דברים חיוביים.

1. הוא עוזר לנו לשרוד ולשמור בע"ה על בריאותנו.

פיטר וג'ורג' הלכו ביער, והנה ניצב מולם אריה. פיטר רצה להבריח את האריה, קפץ וזרק עליו אבן. התעצבן האריה מאוד, ובשיניים חשופות התחיל לרוץ לעבר השניים. פיטר החל לטפס על העץ בבהלה, ואילו ג'ורג' חברו נשאר למטה, בנחת.

"עלה! עלה מהר!", קרא פיטר בבעתה, אבל ג'ורג' חייך בשלווה ושאל מתפלא: "למה? מה, אני זרקתי עליו את האבן?!".

כולנו מקווים שהשניים ניצלו מן האריה, ובטוחים שאם אנחנו היינו שם לא היינו לוקחים סיכון בזכות הפחד הטוב הזה שטבע בנו הבורא כדי לשמור עלינו.

2. הוא מְפַתֵּחַאותנו.

אם אנשים לא היו מפחדים – העולם שלנו היה מפותח פחות. הפחד הביא לנו את התרופות, הפחד הביא אנשים לבנות ערים ולא לגור במערות ליד חיות טרף, וכו' וכו'. לא רק בדברים כה גדולים השייכים לכלל האנושות מסייע הפחד, גם בדברים היומיומיים שלנו הוא מפתח אותנו: הפחד מכישלון גורם לנו ללמוד למבחן, הפחד שמא יאונה לילד רע גורם להוריו ללמד אותו איך לעבור כביש, וכו' וכו'. כלומר: לפחד יש פוטנציאל לפתחַ אותנו, והוא דבר טוב אם אנחנו שולטים עליו ולא הוא עלינו, ואם הבחירות שאנחנו עושים בגללו - טובות.

לא בכדי השורשים פ.ח.ד וד.ח.פ מורכבים מאותן אותיות; פחד יכול להיות חסם שיש להשתחרר ממנו, אבל הוא גם יכול להיות דחף טוב ומועיל להצלחה, בעזרת השם, בכל התחומים.

המאמר מתוך הספר "הומור זה ענין רציני"