"בני 80 ביקשו לשמח קשישים אחרים": החברותות המרגשות של תקופת הקורונה

תקופת הקורונה הוציאה אותנו מהרגיל והמוכר, ועל הדרך, מסתבר, הוציאה מאיתנו גם כמה דברים טובים. ריקי סיטון, מנהלת פרויקט "חברותא", הפועל ליצירת חברותות בין דתיים וחילוניים, הופתעה לגלות עד כמה. "אם בעבר הגיעו אלינו שמונה אנשים בשבוע שמחפשים חברותא, בתקופת הקורונה היו ימים שהגיעו גם 80", היא אומרת. "נפתח איזשהו גל של התעוררות ומוכנות לשמוע, אם זה מתוך סקרנות לדעת מה עובר על הציבור החרדי בתקופה הזו , ואם מתוך רצון להבין אילו מסרים מביאה איתה הקורונה, ולמה בעצם כל זה קורה. אנשים התקשרו ממש עד ערב פסח וביקשו שנמצא להם מישהו ללמוד אתו. הזמן הפנוי שנוצר, העובדה שהטלפון הפך לכלי רלוונטי מתמיד, ובעיקר הרצון לעשות משהו משמעותי, הובילו למבול הטלפונים המבורך הזה".

"חילונית אדוקה שאוהבת דוסים"

פרויקט חברותא הוקם על ידי ארגון "איילת השחר", הפועל לחיבור וקירוב לבבות בין החלקים השונים בעם. במסגרתו "משדכים" מתנדבי הארגון בין שומרי מצוות לשאינם כאלה, מתוך רצון של שני הצדדים ללמוד ולהכיר יחד את היהדות. "יש לנו כיום כ-8,000 זוגות, שלומדים במשך 20 דקות בשבוע דרך הטלפון, ואנחנו רואים איך נוצרים דרך החברותא הזו חיבורים מופלאים, שמשפיעים במעגלים רחבים מאד", אומרת ריקי.

איך החיבור הזה משפיע על הלומדים?

"קודם כל, אנשים מגלים עד כמה מי שנמצא בצד השני הוא אדם, לא 'דוס מתנכר' או 'שמאלני כופר'. לחברותא שלי, למשל, היה נראה שכל הגברים החרדים הם רובוטים של הרבנים, כל הנשים הן רובוטים של הגברים, והילדים הם הרובוטים של כולם. אבל כשהתחלנו לדבר היא גילתה שאנחנו אנשים נורמליים לכל דבר, ושהילדים שלנו חיים, שמחים וגם רבים בדיוק כמו בכל מקום אחר. אני יכולה לספר גם על חברותא נוספת של ד"ר לחינוך, ממקימי אחד הקיבוצים, שלומד יחד עם אברך משי במשך שנים. הוא ביקר את האברך בבית ובכולל, וגילה עולם שלא הכיר. פתאום נפתחה לו גישה לארון הספרים היהודי, יש לו עם מי לדבר על כך, וכאשר אדם כמוהו פותח דף גמרא, הוא חושף יחד איתו עוד אנשים רבים לזה. שכחנו לרגע, אבל מדובר בארון ספרים שהוא לא רק של שומרי המצוות, אלא של כל עם ישראל, ודרך תחושת החיבור והשייכות לנכסים הרוחניים של העם שלנו, מתחיל השינוי". 

בתקופה האחרונה, בלטה השפעת החברותות בחייה של ריקי אפילו יותר. "כאשר התחילה ההסתה הקיצונית נגד הציבור החרדי בתקופת הקורונה, שאלה אותי שכנה מה אני עוברת עם זה", היא אומרת. "אז סיפרתי לה שהרבה אנשים מתקשרים אליי דווקא כדי לשאול מה שלומנו בימים האלה, ומרעיפים עלינו טונות של אהבה. אפשר לראות בחוש איך ההבדל בין הסתה, שנאה ופחד לבין אהבה ואמפתיה, מושפעים מהיכרות אישית. פתאום החילוני לא מצטייר בעינינו כרחוק, החרדי שהם מכירים מקרוב הוא אדם מקסים, ומה שיצר את כל זה היא חברותא של 20 דקות בשבוע". 

אפילו אורנה, החברותא של ריקי, התגייסה למאבק בהסתה. "אורנה היא העורכת הגרפית הראשית בעיתון 'ידיעות אחרונות', ואחרי תהליך ארוך שעברנו יחד, מגדירה את עצמה כיום כ'חילונית אדוקה שאוהבת דוסים'. היא תל אביבית, שמאלנית, אתאיסטית, אבל בתקופה שעברנו לפני כחודש וחצי, מצאה את עצמה בצד שלנו. היה חשוב לה מאד שלא יסתכלו על כולנו כעל פורעי חוק, היא עבדה קשה כדי למתן את האווירה סביבה, והסבירה לכל מי שרק אפשר מהי המציאות באמת. לפני החברותא היא הייתה יכולה להגדיר את עצמה כ'זוללת דוסים', אבל בעקבות הקשר שלנו, כל המצב השתנה". 

החברותא שגלגלה פרויקט לקשישים

אם לא די בזאת, בימים אלה הרימו ב'חברותא' פרויקט נוסף - שיחות עם קשישים. "הציבור המבוגר עובר תקופה לא קלה, ויש אנשים שמוצאים את עצמם סגורים לבד בביתם במשך תקופה ארוכה. הם כמעט ולא מחוברים לאינטרנט ולמדיה, והרבה מהם נמצאים בפחד נוראי", מתארת ריקי. "מתוך רצון לעזור להם, יצרנו שיתוף פעולה עם פיקוד העורף - הם הפנו אלינו בתי אבות שמעוניינים בכך, ואנחנו מצדנו דאגנו להביא חברותות למבוגרים. נרשמו לפרויקט הזה מתנדבים רבים, דתיים וחילוניים, והדבר המרגש הוא, שפנו אלינו אפילו אנשים בני 80 ו-90, שרוצים לשמח קשישים אחרים". 

(צילום: shutterstock)

שיתוף הפעולה עם פיקוד העורף, התגלגל גם הוא דרך החיבור המופלא בין הקצוות השונים. "בתה של אורנה היא חיילת בפיקוד העורף, ולפני שנה ביקשה ממני לפגוש את הקצינה שלה, כדי ללמד אותה על הציבור החרדי ולדייק את המענה שצריך לתת לו", מסבירה ריקי. "הזמן עבר מאז, וכאשר התחילה התקופה הקשה של הסגר בבני ברק, עיר מגוריי, הייתה אותה קצינה אחת מתוך אותם רבים שהתקשרו לשאול בשלומי. השיחה בינינו התגלגלה לרצון לעזור לקשישים, ויחד הצלחנו ליצור את שיתוף הפעולה בינינו ולהרים את כל הפרויקט הזה. הייתה התגייסות גדולה לעזור, ולכן בפיקוד העורף הסכימו לקחת את היוזמה למרות שהיא לא מתפקידם. בהקשר זה, אגב, חשוב לי לומר, שאם מישהו מכיר אדם מבוגר שיושב לבד - שלא יהסס להתקשר, ואנחנו נשדך לו את החברותא המתאימה".

ומה אם לא תהיה לי תשובה?

מול השאלה אם לקחת חברותא, עולים כל מיני חששות. הקושי להתחייב לשעה קבועה, הפחד מפני השאלות שנפגוש, ובכלל - איך נתחיל שיחה?

"בהחלט", מסכימה ריקי, "ולכן גם אני לא לקחתי חברותא במשך שנים. לא האמנתי שאספיק לדחוף את זה בתוך הלו"ז הצפוף של אמא לתשעה, שעובדת במשרה מלאה. אבל עם הזמן הבנתי שזו ההתנדבות הקלאסית לאמא העובדת, ובכלל לאנשים עסוקים, בגלל שהיא נעשית פשוט תוך כדי החיים, ונותנת תחושת סיפוק מדהימה. למי שאין הרבה זמן או יכולת לצאת מהבית, זו השקעה של בסך הכל 20 דקות בשבוע, זה הכל. אני אישית עושה את זה תוך כדי קיפול כביסה, ובכל פעם שהר הכביסה עולה על גדותיו, בעלי כבר יודע לשאול מתי השיחה הבאה". 

מה לגבי שאלות שאולי לא תהיה לנו תשובה עליהן? 

"קודם כל, אין לנו מושג עד כמה כל אחד מאיתנו הוא בעצם דוקטור לענייני יהדות. גדלנו עם הבסיס הזה, הוא הפך להיות חלק מהתודעה שלנו, והאמת היא שאנחנו יודעים הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים. מעבר לכך, יכול להיות שלא לכל דבר יהיו לנו תשובות, וכמה יופי יש ביכולת לומר 'לא יודע'. כאשר החברותא שלי שאלה שאלות שלא היו לי עליהן תשובות, אמרתי לה שהיא מנצחת עכשיו את ריקי סיטון, אבל לא את היהדות. העובדה שאני לא יודעת לא אומרת שאין תשובה, וגם אני וגם היא צריכות עכשיו לחפש אותה. לפעמים אני אהיה זו שאמצא, לפעמים - אם היא באמת רצינית - יהיה עליה לעבוד בעצמה ולמצוא, ובכל מקרה אנחנו מרוויחות רווח גדול של בירור ולימוד חדש".

זה יכול גם להעלות אצלנו שאלות מורכבות שלא חשבנו עליהן עד עכשיו, ואולי לא כדאי שנחשוב?

"קודם כל, אנחנו מלווים בהדרכה תורנית משמעותית, וכן בעצתם והדרכתם של גדולי ישראל. כאשר שאלנו את הרב שטיינמן זצ"ל את השאלה הזו, הוא אמר לנו, 'מצינו שמעט מן האור דוחה הרבה מן החושך, לא מצינו את ההיפך'. מה שקורה הוא, שסימני השאלה שעולים רק מחזקים ומעצימים. פתאום שואלים אותנו למה אנחנו אומרים 'מודה אני' או קריאת שמע, ומי שואל את עצמו ביום יום באמת למה? מה שקורה אז הוא שאנחנו צריכים לפתוח ספר ולברר את הנושא, ופתאום גם אנחנו מבינים למה עושים את הדברים האלה, והחיבור לדרך שבחרנו רק מתחזק. נכון שאדם צריך לבדוק מהם העוגנים שאיתם הוא בא, אבל בדרך כלל, יש כאן רווח רוחני עצום".

ואיך את אישית מתמודדת עם השאלות של החברותא שלך?

"יש הרבה אנשים שבאים כדי ללמוד יהדות נטו, בלי שאלות מורכבות מידי, אבל יש כאלה, כמו אורנה, שחשוב להם לעשות חקר עמוק יותר, וזה באמת מאתגר. אצלי נפתחו שאלות ותהיות מורכבות מאד בעקבות הלימוד איתה, אבל זכיתי בדרך הזו לרווחים עצומים. באמצע מרוץ החיים קיבלתי מתנה יקרה, והיא להתבונן, להעריך את מה שיש לי, ולהבין שאני באמת חיה את חיי כפי שאני רוצה. עברתי שעות של ליבון ולימוד עם בעלי ועם רבנים, ויש גם דברים שנותרו בלי שאבין אותם, ואני חיה עם זה בשלום. אני לא יודעת הכל בהרבה תחומים, ובטח שלא בלימוד תורה, והאמונה שלי לא תלויה רק בהבנה של כל דבר, אלא בהרבה מעבר לזה". 

קורה גם שיש חברותות שלא מצליחות?

"זה יכול לקרות, אבל בדרך כלל לא צריך הרבה כדי ליצור חיבור טוב בין אנשים. בכל מקרה, לצורך יצירת חברותא אנחנו מחפשים מכנה משותף כמה שיותר רחב, כמו גיל, תעסוקה, שעות התקשרות מתאימות, ואפילו התמודדויות דומות בחיים. יש לנו, למשל, מישהי מגיברלטר שלומדת עם חברותא משוודיה, והמכנה המשותף שמצאנו ביניהן הוא ששתיהן יורדות מהארץ. בכל אופן, גם אם מנסים וזה לא עובד - אז לפחות נעשה ניסיון. אנחנו מצידנו מלווים את הקשר כמה שצריך, ובמקרה הכי גרוע - תמיד אפשר לנסות חברותא עם מישהו אחר".

חברותא קטנה, השפעה גדולה

לסיום, אומרת ריקי, "נוצר כאן מפגש בין אנשים שלכל אחד מהם צורת חיים שונה לחלוטין, ובכל זאת הם מצליחים ליצור שיח משותף וחיבור ביניהם. אנחנו רואים קשרים מדהימים, שמובילים גם לעזרה הדדית, כמו במקרה של אישה חרדית שחלתה, והחברותא החילונית שלה סעדה אותה. באופן אישי, את החברותא שלי עם אורנה, סופרים כשתי נשים מתוך כמה אלפים, אבל בפועל ההיכרות היא גם בין המשפחות והחברות שלנו, ומשפיעה אפילו על מי שהיא עובדת איתו בעיתון. יצא לי גם להגיע לשיחה בתיכון בו לומדת הבת שלה, ובה זכו 150 בני נוער לקבל הצצה לעולם החרדי. המעגלים הם רחבים מאד, ומשמעותו של הקשר הזה היא לא רק חיבור בין שתינו, אלא בין הרבה יותר אנשים. בהקשר זה אני יכולה לומר, שבזמנו, כששאל בעלי את הרב שטיינמן זצ"ל אם להתחיל את החברותא הזו, הרב ענה שאם כתוצאה מכך יהודי אחד ישנא פחות יהודי אחר, אז התשובה היא כן".

מעוניינים בחברותא משלכם? אתם מוזמנים להתקשר - 072-2322222