מנוחה פוקס
כמה נורא לראות בית כנסת סגור
הלא רק הבוקר שמעתם שאפשר לפתוח בתי כנסת, אפשר לפסוע אליהם ולהתפלל בהם. אז מדוע אני אומרת שסוגרים אותם?
- מנוחה פוקס
- כ"ז אייר התש"פ
(אילוסטרציה: shutterstock)
"סוגרים את בתי הכנסת!".
אתם ודאי מרגישים מבולבלים.
הלא רק הבוקר שמעתם שאפשר לפתוח בתי כנסת, אפשר לפסוע אליהם ולהתפלל בהם.
אז מדוע אני אומרת שסוגרים אותם?
* * *
לפני חודשיים, כשסגרו את בתי הכנסת, הרגשנו כולנו שכורתים לנו אבר מהגוף.
איך אפשר לסגור בתי כנסת? איך אפשר לומר לאנשים שלא ילכו לשאת תפילה במקום הקדוש והנשגב הזה? איך???
עוד יום ועוד יום, וכל בתי הכנסת ניצבו סגורים על עומדם. בכל אופן פיקוח נפש דוחה הכול, לא?
ואז נאחזנו בחלונותינו, במרפסותינו, בחצרותינו ובגינותינו.
אצלנו בבניין זה היה בחצר.
שולחנות, כסאות, ספרי קודש, סידורים, חומשים, ארון של ספר תורה, המון כפפות, הרבה מאוד מסכות. ציוד מלא.
בכל בוקר, צהריים וערב, קול התפילה עלה ומילא את החצר.
והתפילה עלתה ובאה לכל חדר ולכל חור בבתים הסמוכים.
את הכנת המזון במטבח ליוותה התפילה,
את סידור הבית וניקיונו ליוותה התפילה,
את ההליכה לישון ליווה קול התפילה.
גם כשהיא הסתיימה היא עדיין הייתה שם. הייתה כל הזמן, כל העת.
חדורה בתוך הווריד ממש.
ובשבתות וראשי חודשים היא בכלל עלתה מעלה מעלה, מתערבבת בתפילת המניינים האחרים, מהחצרות הסמוכות ומתנגנת בקולה הרך, המעורר, המרגיע.
והנה -
יום אחד נשמעה הקריאה: "סוגרים את בתי הכנסת".
את אלו שהקמנו בעמל כה רב.
את אלו שבנינו מכיסאות, שלחנות, ענפי עץ וספרי קודש.
את אלו שמהם בקע קול התפילה ונכנס ישר לחדרי ביתנו, לחדרי לבנו.
איך נוכל לסגור את כל אלו? איך?
אני מביטה בבית הכנסת שלנו, בזה שאני, כאישה, הצצתי אל תוכו מבעד לחלון שלש פעמים ביום ובלעתי בשקיקה כל תו.
מה אומר על הגברים, שגרמו לי להתרגש מצלילי התפילה, הברכה, הקריאה בתורה והזמר.
לא מאמינה שאנחנו עוזבים אותך עכשיו, בית כנסת יקר שלי.
* * *
פתאום אני נזכרת בבית הכנסת האמתי.
זה שליווה את עם ישראל כל החיים, כל הימים, עד ימי הקורונה.
בית מקדש מעט.
אותו בית שנבנה בממון רב, בהשקעה עצומה, בברכת רב גדול, והכיל בתוכו כל כך הרבה דמעות עד היום הזה.
סוף סוף חוזרים למקורות.
סוף סוף פותחים את השער.
הנה הגיע היום.
אז שלום לך, בית כנסת שלנו, שלום לך, שלום!
אנחנו נפרדים בדמעה,
וחוזרים לבית התפילה העתיק והמבורך.
ורק, קלי, תפילה אשא,
שלעולם לא נאלץ לעזוב אותך, בית כנסת יקר.
כי נכון שהתפילה יכולה להישמע מכל מקום,
אבל בל נשכח, שעם כל הגעגוע לבית הכנסת שבחצר,
בית הכנסת הוא בית כנסת ולא כל מקום אחר.