תפסיקי להתיש את המערכת. בעיית הרווקות היא לא היחידה עלי אדמות שזקוקה לפיתרון

את הטור הזה אין לי מושג בכלל מאיפה להתחיל. 

אני אנסה שהוא לא יישמע שיפוטי מדי, אבל האמת היא שבמקרה הזה - הוא מוכרח להיות, כי אחרת, הדברים לא באמת יישמעו באוזן של מי שאני מקווה שישמע. 

בדרך שלי אני משתדלת להיות כמה שפחות שיפוטית לגבי תופעות או דפוסי התנהגות, אבל היות וגם אני בעצמי הייתי שם כרווקה - כיום אני רואה בזה סוג של חובה אפילו, 'לנער' את מי שזקוקה לניעור, בתקווה שהיא תצליח לצאת מהמקום הזה כמה שיותר מהר ובלי שהיות, כי המקום הזה הוא פשוט הרסני!

היום אני מבינה תובנות רבות שכרווקה, פשוט לא יכולתי להבין. לא בגלל שלא רציתי ולא ניסיתי, אלא פשוט בגלל שלא הבנתי שאפשר גם אחרת. 

לא הבנתי שבמקום להתהלך בתחושה ש'אין לי', אפשר להרגיש 'יש לי'. יש לי כסף, יש לי עבודה טובה, יש לי כל מה שאני צריכה. 

לא הבנתי שבמקום להיות בעצבות, אני יכולה להיות בשמחה - ולא כזו רגעית שמגיעה עם בשורה טובה על העלאה במשכורת או יום הולדת, אלא שורשית, עמוקה, בטוחה ויציבה לאורך זמן. 

אז את מה שאני מבינה היום, אני נותנת גם לעצמי 'האחרת' שלא ידעה, שלא יכלה ואולי שלא רצתה כי בזמנו היא חשבה שהיא יודעת הכל, ושאף אחד לא באמת יכול לעזור לה. בדבר אחד היא בכל זאת צדקה, ההיא האחרת: אדם שלא רוצה שיעזרו לו, לא יכול לקבל את העזרה הזו - טובה ככל שתהיה. 

בעיית הרווקות היא לא היחידה עלי אדמות שזקוקה לפיתרון  

המקום ההרסני שאני רוצה לדבר עליו הוא אובר-רגש, הצפה של רגש שמביאה אותך למקומות הכי 'משתפכים' שיש, עם האנשים הכי לא נכונים שיש ובזמן הכי לא נכון שיש. 

במצב כזה, בחורה יכולה בקלות לבקש שירחמו עליה כי אין לה כסף, שירחמו עליה כי היא איך הם לא רואים בכלל שהיא כזו מסכנה? הרי היא לא נשואה, כלום לא הולך לה. אין לה עבודה, אין לה רצון לכלום. הם לא רואים??? כל אלה שמחייכים, ששמחים, שממשיכים לחיות כאילו כלום? הם לא רואים שנשבר לה הלב, שהיא כבר לא מה שהייתה?

המצב הזה הוא הכי נוראי שיכול להיות, ולא משום שאת לבד. 

המצב הזה הוא רק כי את בעצם רותמת את כל מי שנמצא ברדיוס שלך, אל העגלה התקועה בבוץ שלך - במקום לעשות את מה שצריך, את עושה את כל מה שלא צריך. עגלה תקועה בבוץ צריכים להרים, ולהמשיך לנסוע כדי שהבוץ יתנער ממנה. אבל מה את עושה? ממשיכה להיתקע בבוץ וקוראת לכל בעלי החנויות שמסביב לראות כמה נורא הוא השבר שלך. 

אנשים, כמו אנשים, מתעייפים לשמוע בעיות כל הזמן

את הסנדלר, את החייט, את המנעולן, את המהנדס, את החנווני, את עורך הדין ואת המורה - מה כל אלו קשורים לתקלה שלך? איך הם יכולים לעזור לך להתקדם? למה חשוב לך כל כך שכולם יעשו את העבודה במקומך, במקום שאת תתכופפי, תתלכלכי קצת בבוץ, תביני מהי התקלה, תתקני ותמשיכי הלאה?

למה את מפקירה את העגלה כשיש קצת קושי? הרי כשהכל היה בסדר, התגאית בה, שמחת עליה. אז למה עכשיו, כשהגלגלים קצת חורקים, קצת עייפים, את מאיימת לעזוב?

יש רווקות ש'מפעילות' את 'בעלי העסקים' (והם בעלי עסקים אם ירצו בכך או לא, כשבן שיחם היא רווקה שהופכת את כולם לשותפים ב'עסק' שלה) על כל דבר הכי קטן, מתישות את כולם ולא מבינות למה היחס אליהן הוא כזה קר ומרוחק. למה? כי תביני את זה: את לא היחידה שיש לה בעיות, ובעיית הרווקות היא לא היחידה עלי אדמות שזקוקה לפיתרון. 

ואנשים, כמו אנשים, מתעייפים לשמוע בעיות כל הזמן. 

אני מכירה את הלב הזה שלך, שמחפש להיאחז במשהו, במישהו. כי גם הלב שלי כזה! אבל תבקשי להיאחז באמת, בשמחה, בעמידה יציבה, בדעת, בתפילה, בקיווי לטוב - ולא בכל השליליות הזו שנדבקה בך כאילו היא החברה הכי טובה שלך מימים ימימה. 

די, עזבי את ההתמסכנות. את לא שייכת לשם. שורש הנשמה שלך הוא הרבה יותר גבוה מזה, אז תבחרי לצמוח ביחד איתו, ולא להתקבע בשורשים-מחשבות שלך לאדמה, לבוץ. 

תמלאי את עצמך במה שאת צריכה, ואם את לא שמחה ולא רגועה - תעשי את הכל כדי להגיע לשם, אבל יש דרך להגיע לשם והיא לא עוברת דרך התשה של כל מי שבא איתך במגע (וכן, גם אם זה רק במייל תמים).

לאחר שווידאת עם עצמך שאת רוצה ומוכנה לקבל עזרה, בקשי אותה ממי שבאמת נכון לעזור לך. 

לפנייה לשירה דאבוש יש לפנות במייל shira@htv.co.il