רות כהן, כלת התנ"ך העולמי: "חלמתי על ההתמודדות, אבל לא האמנתי שאצליח"

נגיף הקורונה טלטל את העולם ובתוך כך גם את סדריו הקבועים של חידון התנ"ך העולמי, אך אפילו הוא לא עמד בפני נחישותה יוצאת הדופן של רות כהן, אשר הפכה לנערה הראשונה שקטפה את המקום הראשון בחידון, לאחר עשור של שליטה גברית בלתי מעורערת. "לחידון נחשפתי כבר בתור ילדה קטנה", אומרת רות, 16, תלמידת כיתה י"א באולפנת הרב בהרן, המתגוררת באחוזת אתרוג. "אצלנו בבית זה היה חלק מהחוויות הקבועות של יום העצמאות.

"חלמתי על ההתמודדות מגיל צעיר, אבל לא האמנתי שאצליח. החבר'ה שהתחרו שם נראו לי מאוד גדולים וחכמים. מעבר לזה, מדובר בהמון חומר, ופשוט לא האמנתי בעצמי מספיק. כשהייתי בכיתה ט' ראיתי את החידון, והיו שם חבר'ה מכיתה י"א שמאוד הצליחו, וחשבתי לעצמי שעוד שנתיים אהיה בגיל שלהם ואולי אוכל להצליח כמוהם.

"אחרי שהתחלתי להאמין בעצמי קצת יותר, פשוט התחלתי ללמוד המון. לאן שלא הלכתי, זה היה עם התנ"ך. השקעתי בזה מאוד, גם אם הייתי צריכה לוותר על דברים משפחתיים או חברתיים בשביל הלימוד. כך, במשך שנתיים זה מילא לי את כל סדר היום. הייתי עושה רק את מה שאני חייבת בכל שאר התחומים, ובכל שאר הזמן למדתי. אפילו בנסיעות. למרות כל זאת, אני מאמינה שהדבר העיקרי שעזר לי להצליח הוא שפשוט האמנתי בעצמי, האמנתי שאצליח".

במהלך השנתיים הללו - היו ויתורים כואבים במיוחד?

"בהתחלה זה היה בסדר יחסית, אבל בכיתה י"א הוויתורים כבר היו מאוד גדולים. הבנתי שעכשיו זה הזמן שלי להשקיע בלימוד התנ"ך, ואחרי שזה ייגמר אשקיע בדברים אחרים. אני מאוד שמחה שעשיתי את זה. כשאתה ממש רוצה משהו המאמץ שווה את ההשקעה. יחד עם זאת, כדי לחוות גם קצת חיים חברתיים השתדלתי ללמוד כמה שיכלתי עם חברות, וכן – זה היה סוג של בילוי. במהלך השנתיים האלה שמעתי מאנשים פה ושם משפטים כמו: 'למה את לא באה אתנו? תשתחררי קצת', אבל כשהסברתי להם כמה זה חשוב לי הם הבינו אותי".

חיזוק ממרים פרץ

מאמציה של רות נשאו פרי, ולאחר שצלחה את החידון הבית ספרי עלתה לחידון הקדם מחוזי, משם עלתה למחוזי, הקדם ארצי, הארצי, הקדם עולמי, ובסופו של דבר העפילה לחידון העולמי. "בשנים האחרונות זה בהחלט היה הדבר העיקרי בחיים שלי, ואני מאוד שמחה ומודה לה' על כך שזה הצליח. ממש התמסרתי לעניין. למשל, כשהלכתי לקנות תיק צד, הייתי מוודאת לפני הקנייה שיהיה בו מקום לתנ"ך".

למה היה לך כל כך חשוב להצליח בחידון?

"יש בי משהו תחרותי, אז ברור שגם פשוט רציתי לנצח, אבל המשמעות האמיתית היא הרבה מעבר לזה. היה לי חשוב לנצח כדי להראות לעצמי שאני יכולה, שיגעת ומצאת תאמיני, אבל באתי בעיקר בשביל ללמוד תנ"ך. התנ"ך זה דבר ה', זה דרך חיים, וחשוב לי להכיר אותו כמה שיותר. התנ"ך היה נוכח בחיים שלי תמיד. את פרשות השבוע לומדים כבר מגיל צעיר, וככל שגדלים מגלים בתנ"ך דברים נוספים. גם במה שכבר למדת – עם השנים מגלים עומקים חדשים. אין לזה סוף.

"נכון שבתנ"ך מתוארים גם דברים היסטוריים שקשורים לעם ישראל, אבל הוא ממש לא רק ספר היסטוריה. כמו שאמרתי, התנ"ך הוא דבר ה', ובתור נערה דתייה חשוב לי להכיר אותו כמה שיותר. אני חושבת שאפשר וצריך ללמוד מהתנ"ך כמה שיותר גם לחיים שלנו היום. אפשר למשל להסתכל על המנהיגים הצדיקים מזמן התנ"ך, להסתכל על המנהיגים שלנו היום, ולהבין איך היינו רוצים שהם יתנהגו".

כיצד נראו ההכנות האחרונות שלך לקראת החידון?

"ברוך ה' בשנתיים האחרונות למדתי מאוד ברצינות, אבל בשלושת השבועות האחרונים בהחלט העליתי הילוך. היעד שלי היה ללמוד לפחות 400 פרקים ליום, שזה פחות או יותר כל החומר שצריך ללמוד לגמר. היו לי בתקופה הזו גם כמה לילות לבנים, ומאוד נהניתי מהם. בשבוע שקדם לחידון הייתי מאוד במתח, כיביתי את הפלאפון, כמעט לא יצאתי מהחדר, ורק למדתי תנ"ך. אחים שלי הביאו לי את האוכל לחדר, ואכלתי ממש בזריזות. אפשר להגיד שעשיתי לי בידוד, ולא מקורונה.

"ככל שהתקרב החידון, כך למדתי יותר. ביום החידון עצמו, כשהיינו אצל המאפרת, למדתי תוך כדי שהיא איפרה אותי. זה היה יום מאוד מלחיץ. כשזה קורה אתה מאוד רוצה שהיום הזה יגמר, אבל אחרי זה אתה רוצה לחזור אליו. בשלב האחרון של החידון היה מאוד מתוח וצמוד, אבל אז צדקתי במשהו והמתחרה השני טעה, לכן ניצחתי".

מה התחושה ברגע שאת מבינה שעשית את זה והגשמת את החלום?

"כמובן שמאוד התרגשתי כשניצחתי, וגם הרגשתי אושר גדול - שהתערבב עם זה שהתבאסתי בשביל מי שהפסיד. זה היה מאוד מרגש. תכל'ס, אני עדיין לא כל כך מעכלת את זה. האמת שהשנה החידון היה קשה במיוחד, כי את החידון של השנה כתב כותב חדש שהכין לחידון שאלות קשות יותר, אז שמחתי במיוחד. סיבה נוספת לכך שמאוד שמחתי היא שבעשר השנים האחרונות זכו בחורים, והשנה זה השתנה. כשדיברנו עם מרים פרץ, שלקחה השנה חלק בחידון, היא אמרה לנו שהיא רוצה שהשנה הזוכה תהיה בת, וזה אכן מה שקרה. המשפחה והחברות שלי מאוד עזרו לי לאורך כל הדרך, ואני ממש מודה להם על זה".

מה השתנה בחייך בעקבות הניצחון בחידון?

"האמת היא שהמון. בשבוע שעבר הלכתי בירושלים, ואנשים זיהו אותי ברחוב. אני ממש לא רגילה להיות מוכרת. גם כל הראיונות לתקשורת זה דבר שהוא חדש לי. השנה גם השקעתי פחות בלימודים, ואני צריכה לחזור לזה. סך הכל אני שמחה בשינוי הזה, אבל אני מקווה שהוא לא יכביד עלי. אני בעד הפרסום וכל מה שקשור אליו רק בשביל לדבר על החשיבות של לימוד התנ"ך, לא מעניין אותי הפרסום האישי שלי".

רות לא מתאפקת מלציין כי בנושא זה היא חשה קשר ישיר לרות המואבייה. "קוראים לי רות כי נולדתי בשבועות, ואני מאוד מחוברת לדמות של רות המואבייה, בעיקר בגלל שהיא הלכה אחרי מה שהיא האמינה בו למרות המחיר שהיא שילמה. מעבר לכך, רות הצטרפה לנעמי בלי רעש וצלצולים, הלכה לבועז בשקט, קמה לפני עלות השחר כדי שלא יראו אותה, ואני מאוד מתחברת ללא להחצין את מה שעשית ולעשות מזה עניין. אני לא רואה סתירה בין הדברים האלה לראיונות שאני נותנת כי שוב, זה לא לקידום עצמי, אלא כדי שאנשים יאמינו בעצמם וכדי שיותר אנשים ילמדו תנ"ך".

לתווך את התנ"ך

בעקבות התפשטות נגיף הקורונה, לראשונה התקיים חידון התנ"ך ללא נוכחות קהל, אך לא היה זה הדבר היחיד שהשתנה בסדריו הקבועים של החידון. "הקורונה התחילה כשהגענו לשלב הארצי, ובעקבות כך בוטל הטיול המסורתי של המתמודדים. בנוסף לכך גם בוטלו השנה כמה בגרויות, וזה דווקא משמח. הגמר כבר התקיים ללא קהל, וגם זה היה מעולה, כי ככה זה היה הרבה פחות מלחיץ".

אפרופו בגרויות, אפשר לשאול כמה קיבלת בבגרות בתנ"ך?

"מי שמגיע לחידון העולמי מקבל אוטומטית מאה בתנ"ך. אצלי המצב בעניין הזה טוב ברוך ה', אבל באופן כללי מצב לימוד התנ"ך בקרב הנוער ממש לא משהו. מאוד חשוב לחזק את זה, ואני חושבת שלא עושים מספיק בנושא. אני מאמינה שאם ילדים ונערים היו נחשפים לתנ"ך בצורה שתדבר אליהם, הם היו מאוד רוצים לעסוק בו. אני התחברתי לתנ"ך דרך התחרות, כי אני אוהבת תחרויות, אבל אפשר להגיע אליו דרך טיולים בעקבות סיפורי התנ"ך למי שאוהב טיולים, כתיבת והלחנת שירים שקשורים לתנ"ך למי שאוהב מוזיקה, או בכל דרך אחרת.

"אני, בכל אופן, מתכוונת להמשיך לעסוק בתנ"ך גם אחרי הזכייה בחידון. מאז שנכנסתי עמוק ללימוד התנ"ך אני כותבת שאלות בתנ"ך, גם לעצמי וגם לאחרים. עם הזמן הבנתי שאני אוהבת לשאול לא פחות מאשר ללמוד ולענות. החל מהשנה הבאה אצטרף בעזרת ה' לצוות שמכין את השאלות לשלבי החידון השונים. בכלל, אני חושבת בהמשך לעסוק במקצוע שקשור לתנ"ך, למשל אולי להיות מורה או מרצה לתנ"ך".

לצד כל הדברים הטובים עליהם דיברת, מהו הדבר שהיה הכי קשה שהיה לך בכל התהליך?

"הזמן שבו הייתי הכי מתוסכלת היה אחרי השלב הארצי. קיבלנו חומר חדש ללמוד, אך בגלל הקורונה כל הזמן הגיעו הוראות חדשות, והייתי בלחץ של הישורת האחרונה כי עליתי לחידון העולמי. מעבר לכך, לאורך כל הלימוד הלכה איתי תחושה מאוד לא פשוטה, כי הרבה פעמים רציתי להעמיק יותר בלימוד ולא יכולתי. היו פרקים וסיפורים בתנ"ך שמאוד רציתי ללמוד לעומק, אבל בגלל הלחץ של החידון לא יכולתי להרשות את זה לעצמי. עכשיו, ברוך ה', אני יותר יכולה לעשות את זה. אני כבר מאוד מחכה לזה. יש לי עוד המון מה ללמוד בתנ"ך. יש לי עוד הרבה מה להספיק".