גרי הצדק משתפים: "בתחילה לא קיבלו אותנו, לא היה קל"

על הרב נתן גמדזה, נראה שאין הרבה אנשים שלא שמעו. הנסיך שעזב את ארמון המלוכה באפריקה ושב ליהדות, כבר הספיק למלא אולמות שלמים בארץ ובעולם כשהוא מרתק את שומעיו בסיפורו המפעים על הדרך המרתקת שבה צעד לבדו.

ואולם, בריאיון הפעם, בחרתי דווקא לדבר איתו על הנקודות הפנימיות שבלב, אלו שאינן נאמרות מול קהל, ואינן הופכות להיות נושא בהרצאות כלליות. דיברתי איתו על הרגשות האישיים שלו כגר שחור העומד לבדו מול עם קטן שאמון על קבלת השונה והאחר.

האם תשובותיו סיפקו את התמימות האישית שלי? מסתבר שלא. הבנתי שגם לנו, העם הנבחר, יש עוד הרבה מה ללמוד ובמה להשתנות בכל מה שקשור לציווי האלמותי של "ואהבתם את הגר".

גם את הרב גלעד קינן מכירים רבים. גם הוא כבר הספיק ממרום שנותיו כיהודי להפיץ את משנתו ולספר את סיפור חייו המורכב. גם איתו, בחרתי להתמקד ברגשות הפנימיים, בתחושות האישיות, ובכל מה שלא נאמר וסופר אף פעם - עד עתה, עד לרגע זה.

שלא עשני גוי

"אני גלעד קינן בן אברהם אבינו עליו השלום", פותח הרב קינן את השיחה איתי. "זכיתי להתגייר לפני כ-28 שנים, הגעתי מיפן הרחוקה לארץ ישראל, ולעם היהודי.

"כמה אני שמח בכל יום", הוא מוסיף. "אפילו שכבר עברו שנים רבות כל כך, עדיין בכל בוקר כשאני זוכה לברך את ברכת 'שלא עשני גוי' מתעוררת בי השמחה מחדש".

הרב קינן לא מסתפק במילים האלו, ומבלי לתכנן הוא פותח בנגינה ערבה שנשמעת לאוזניי כצליל פעמונים מרגש. הוא שר ורוקד, צוהל ומפזז וכמעט שצועק את נפשו החוצה: "שלא עשני גוי, שלא עשני גוי..."

אני מנצל את ההפוגה הקטנה בשיח המרגש, ושואל אותו מהי התחושה הפנימית בברכה זו, והאם הוא מברך אותה בשם ומלכות. "אני נוהג כשיטת רבינו החיד"א וכדעת הבן איש חי, ומברך בלי שום ומלכות", הוא מגלה, "אבל שום דבר לא מונע ממני את תחושת השמחה העצומה שבמילים המופלאות האלו. 'שלא עשני גוי'" הוא צועק באוזניי שוב. ואני מתרגש יחד איתו.

הרב נתן גמדזה לעומת זאת, מספר לי שכיוון שהוא נוהג כשיטת המשנה ברורה, הוא נאלץ לדלג על הברכה הזאת בכל בוקר. "אבל זה לא גורם לי להרגיש פחות מכל אחד אחר", הוא מבהיר.

ואהבתם את הגר

"תמיד לפני חג השבועות אני מקבל בקשות לספר את סיפור חיי", מספר הרב קינן, "אני חושב שהסיבה לכך נעוצה בהיותו של הגר שפל רוח ועניו, אין לו משפחה, אין לו חברים, אין לו במה לאחוז ובמה להתגאות. וכך גם היהודי צריך להרגיש לפני קבלת התורה מחדש - שפל ועניו. בדיוק כמו משה רבינו שהיה עניו מכל האדם, ובדיוק כמו הר סיני שהיה השפל שבכולם".

כשהרב קינן מתאר את הגר השפל והעניו שהוא, הוא לא טורח להסתיר את עניין מוצאו, ואת צורת פניו השונה. "הגעתי מיפן, אני נראה כמו יפני, וזה גורר מבטים ותמיהות כל הזמן, לכל מקום שאליו אני הולך, ובכל מקום שבו אני נמצא".

"לא קיבלו אותך יפה בגלל תווי הפנים?" אני שואל בחשש, ומתפלל בכל ליבי שגר הצדק שלפניי יניף את ידו בביטול ויספר לי על העם הנפלא והמיוחד שלנו החף מכל גזענות ושנאה. אבל הרב קינן שותק, הוא חוכך בדעתו אם כדאי לו לומר ולספר את תחושותיו, ולבסוף הוא מחליט לשתף, קולו נחלש: "אני גר כיום בבית שמש, הספקתי לעבור בין כל המגזרים, כיום אני משתייך לקהילת 'ברסלב', אולם אני יכול לומר לך בכאב - לא קיבלו אותי יפה. הסתכלו עלי תמיד בצורה מוזרה, תוויי הפנים השונים שלי הולידו מבטים מאד לא נעימים ברחוב. הביטו בי כאילו אני עוף מוזר, ההרגשה שלי הייתה נוראית, זה היה לי קשה.

"כיום, שנים רבות אחרי", הוא מוסיף, "למדתי לנתב את התחושות האלו למקום חיובי, למדתי לקחת את הדמות השונה שלי לאפיקים אחרים. לא פעם ניגשים אליי ברחוב יהודיים חילונים, ומגלים לי כי המראה היפני שלי המוצג כיהודי שלם, גורם להם לרצות ולהתחבר לעם של עצמם, 'אם לך יש כיפה וציצית, אין סיבה שלנו לא יהיה' הם אומרים, והתובנה הזאת גורמת לי להבין שזה התפקיד שלי, וממילא אני שמח בתווי הפנים השונים שלי".

גם בשיחה עם הרב נתן גמדזה עולה הנקודה המצערת הזאת. "בהתחלה בתור גר, ועוד יותר - גר שחור, עברתי ימים לא פשוטים ולא קלים בכלל. למדתי בישיבה בירושלים, וכשהייתי יוצא מהישיבה הייתי שומע איך אנשים מכנים אותי בשמות וקוראים לי 'כושי'. הייתי בוכה בדמעות, אני שעזבתי את העם שלי בשביל להיות יהודי, לא מתקבל כאן בצורה מכובדת? זה שבר את ליבי פעם אחר פעם, אבל ברוך השם לא נשברתי ונותרתי איתן בהחלטתי".

כי אבי ואימי עזבוני

הרב גלעד קינן נולד ביפן, כבן ראשון למשפחה מקומית טיפוסית. "בן בכור בתרבות היפנית", הוא מסביר לי, "חייב להמשיך את התרבות של המשפחה. הצעד שלי ליהדות אם כן, היה קשה שבעתיים".

ובכל זאת, הוא מספר כי משפחתו קיבלה את הצעד שלו בהבנה ובהכלה, והוריו אף השתתפו בחתונתו היהודית שנערכה כדת משה וישראל - בירושלים.

אצל הרב נתן גמדזה הסיפור מורכב הרבה יותר. "גדלתי כנסיך בארמונו של אבי ששלט על אחד השבטים שבדרום אפריקה. אבי היה כומר נוצרי שהחזיק את עצמו לאיש אלוהים, הוא היה אומר שהאלוהים מדבר איתו ונותן לו הוראות. הוא גם ידע דברים לטענתו, טרם שאירעו.

"ההורים שלי נתקו איתי כל קשר בגלל הצעד שעשיתי, ולא דיברו איתי במשך שנים רבות. רק לאחר 16 שנים, כשהוזמנתי למסור הרצאה בדרום אפריקה על הדרך שעברתי בשיבתי ליהדות, קיבלתי בקשה מהוריי להיפגש איתם בשדה התעופה.

"התרגשתי כמו ילד קטן, הגעתי למקום ופתאום ראיתי את אימי. הייתי בהלם נוראי. כשעזבתי את דרום אפריקה היא הייתה צעירה, וכעת אני פוגש מולי סבתא זקנה. בכיתי כמו שלא בכיתי כל חיי, לא יכולתי להכיל את הרגשות החזקים והקשים האלו של הגעגוע. הרגשתי, להבדיל, כמו יוסף הצדיק שנפגש עם אביו בארץ גושן אחרי שנים רבות כל כך של ניתוק.

"הקשר אמנם התחדש, אך אנחנו לא מדברים. המשפחה שלי רואה במעשיי סוג של איום על הדת הנוצרית".

עם אחד, שפה אחת

הדרך ליהדות, מסתבר, רצופה מכשולים רבים, אך מעניין לראות כי גם הרב גמדזה וגם הרב קינן, מצאו אותה כשלמדו שפות שונות.

"תמיד נמשכתי לאמת", מספר לי הרב גמדזה. "לא יכולתי לשאת שקרים ותככים. אל היהדות הגעתי ממש במקרה. עזבתי את דרום אפריקה בשביל לעשות דוקטורט בשפה העברית".

בשלב זה אני קוטע רצף השיחה ומברר בזהירות מה לגוי שחור מדרום אפריקה ולשפה העברית, והרב גמדזה מגלה לי כי הוא שולט בלא פחות מ-13 שפות שונות, בהן אנגלית, גרמנית, איטלקית וצרפתית, מלבד שאר השפות והניבים השייכים לעם האפריקני.

"אני חולם וחושב רק באנגלית ובעברית", הוא מצטחק. כשאני מנסה להבין מה זה אומר, הוא עונה לי כי ייתכן והשפה השמית השולטת בתוכו, מלמדת משהו על הפנימיות היהודית של נפשו.

בהיותו ברומא, הוכרעה ההחלטה בליבו להתגייר, והוא טס לירושלים להשלמת התהליך. האמת הפשוטה שביהדות משכה את ליבו, והרחיקה אותו שנות דור ממקום הולדתו.

אצל הרב גלעד קינן הגיעה הידיעה על הדת היהודית בהפתעה גמורה. "תמיד נמשכתי לאמונה, שכן אנשים מאמינים היו נראים בעיניי כאנשים המושלמים ביותר. הבעיה הייתה שכל בעלי האמונה שפגשתי ביפן, היו אנשים מוזרים ומשונים בתכלית.

"כשהייתי בן 20 למדתי את השפה האנגלית בבית ספר פרטי, ושמתי לב שאחד המורים מקנח תמיד את דבריו בשתי מילים שהיו חוזרות על עצמם שוב ושוב. ביקשתי לברר מה הוא לוחש, ומדוע הוא צריך להשתמש במילות הקסם האלו, ואז גיליתי את האמונה היהודית. מסתבר שהמורה היה יהודי מארץ ישראל שהבליח מדי פעם את צמד המילים 'בעזרת השם' ו'ברוך השם', ואני נשבתי בקסמו. הנה עומד לפני אדם מאמין שאינו עוף מוזר. הנה ישנה אמונה נקייה וטהורה".

משלב זה ואילך פתח הרב קינן במסע ארוך ומרתק, עד שהגיע לבסוף לארץ ישראל, וזכה להתגייר כדת וכדין.

נשמה יהודית בגוף של גוי

כעת, בהיותם יהודים כשרים ושלמים, מדברים הרב קינן והרב גמדזה בשפה אחת. לשניהם ברור כי אין שום שוני ביניהם לבין כל יהודי אחר, ותחושת הנחיתות מהם והלאה.

"אני יהודי בכל נימי נפשי", אומר הרב גמדזה. "את החגים היהודים אני חוגג ככל אחד אחר שאבותיו יצאו ממצרים, והשבתות אצלי הם מעין עולם הבא רוחני.

"יתרה מזאת", הוא חושף. "גם אם אישן, ארגיש בדיוק בנשמתי מתי נכנסת השבת ומתי היא יוצאת. אני חש את התחושה, זאת מתנה אלוקית מדהימה".

גם הרב קינן משתף אותי ברגשות דומים. "לא סתם אומרים 'גר' שהתגייר, ולא גוי שהתגייר. נשמתי עמדה בהר סיני כמו נשמתם של כל היהודים, כשהתגיירתי הוברר למפרע שמעולם לא הייתי גוי, נולדתי למשפחה כזאת, אך הנפש שלי היא נפש יהודית מתחילתה".

"בהתחלה", מגלה הרב גמדזה, "הייתי 'ברוגז', כביכול, עם הקדוש ברוך הוא, לא הבנתי למה לא נולדתי יהודי, לא הצלחתי להבין מדוע הנשמה שלי נולדה במקום לא אמתי, מדוע אני בחוץ ולא שייך לאמת.

"אבל לאט לאט הבנתי שהעבודה שלי שונה מכל אחד אחר. לאט לאט הרגשתי איך הקדוש ברוך הוא לוקח אותי מהמקום הנמוך שלי ומזקק אותי, חשתי את מהות הפסוק 'לקחת גוי מקרב גוי'. זו הייתה יציאת מצרים האישית שלי, להבין שנגאלתי מהתחושות האלו".

גם הרב קינן מתייחס לנקודות האלו. "אני יודע שכתוב שקשים גרים לישראל, אבל זה לא מפחיד אותי. ישנם פירושים רבים להגדרה הזאת, אבל אני למדתי שכיום אני יהודי וכולנו גוף אחד, גם מי שנולד ככזה וגם מי שעשה לכאן את כל הדרך לבדו".

אין קושי, יש אתגר

אני מנסה לברר האם הם חווים קשיים כיום בתהליך קיום המצוות, והאם הקשיים של גר דומים לזה של בעל תשובה יהודי שמתגעגע לעברו, אבל הם צוחקים בעדינות. לשניהם יש קשיים כמו לכל אחד אחר, לכולם יש נפילות והתמודדות רוחנית יום יומית, וגם הם כמו כל אחד אחר נופלים וקמים ומתחזקים כל יום במסעם להיות היהודי השלם.

"אסור להיות לבד בנפילות", מחזק אותי הרב קינן. "יהודי צריך להיות מקושר כל חייו לצדיק, שיורה לו את הדרך ויעזור לו לקום מהעפר ברגעים קשים".

"הדרך להינצל מנפילות", מגלה לי הרב גמדזה, "היא להתחזק כל היום ברעיון של 'שיוויתי השם לנגדי תמיד', כשאדם עומד לפני המלך, הוא לא מסוגל ליפול, הוא לא יכול לחטוא".

אני מבקש לברר מה הכי קשה לו כיום לקיים כיהודי. הוא מהרהר הרבה בשאלה הזאת ומודה שהיא קשה לו. לבסוף הוא בורר את מילותיו בעדינות ועונה כי הדבר הכי קשה הוא להיות 'אור לגוים'. "קשה לי לקבל את זה שאני הקטן נחשב ל'חלק אלוק ממעל', זה מחייב בצורה אדירה.

"המצווה שהכי קשה לי לקיים", מנמיך הרב גמדזה את קולו, "היא 'ואהבת לרעך כמוך' אני חושב שזה סימפטום עצוב שילווה אותי כל חיי מתוך החוויה הנוראית שחוויתי כשהייתי בתחילת דרכי ביהדות", הוא אומר, וגורם לי לתחושות איומות של בושה וחרטה.

הרב קינן לא מצליח בשום אופן לענות על השאלה הזאת. "אני לא יודע לענות מה הכי קשה. לכולם קשה. אבל איך אפשר לומר על מצוות שהן קשות? הרי שבת למשל היא הדבר הכי נפלא בעולם, למרות כל האיסורים שיש בה. שבת היא שמחה רוחנית וגשמית, אז איך אפשר לומר את המילה קושי?"

שהכל נהיה בדברו

ההתרגשות מקיום המצוות לא פגה אצל הרב קינן והרב גמדזה גם שנים רבות אחרי. "המצווה הראשונה שקיימתי הייתה הנחת התפילין", מספר הרב גמדזה. "נותר לי זמן אחרי הטבילה במקווה ורצתי ממש בבהילות להניח תפילין. הקשר של התפילין, יחד עם המילים המיוחדות כל כך של 'וארשתיך לי לעולם' גרמו לי להרגיש את היותי יהודי, התחושה הייתה שהנה שבתי הביתה. מאז ועד היום אני מתרגש בכל פעם מחדש בשעת הנחת התפילין".

הרב קינן לא מצליח להיזכר מה הייתה המצווה הראשונה שקיים, אך יש לו תשובה מוכנה לשאלתי מהי המצווה שהכי מרגשת אותו. "בכל פעם שאני מברך 'שהכל נהיה בדברו' אני מתרגש בצורה עצומה. תחשוב על המילים, תחשוב על המשמעות שלהן, הכל הכל הכל נהיה בדברו של בורא העולם, ההכרה הזאת הייתה חסרה לי כל חיי, ובכל ברכה שכזאת - היא מתמלאת".

אני חושב על המשמעות, חושב על המפגש המעצים שחוויתי עם גרי הצדק, ומודה לבורא העולם, זה שהכל נהיה בדברו, על כך שזיכני להיות יהודי.