בואו נעצור. ננוח. ואז נחזור לשגרה קצת אחרת

השעה 5:56 בבוקר. יום ראשון . חדר לידה. תינוקת יצאה לאוויר העולם. מזל טוב! אחותי הקטנה ילדה. התרגשות עוטפת את לבי.

ואני איתה כל רגע, כל שנייה. זאת פעם ראשונה שאני נמצאת מהצד השני. נפעמת מרגעי הקסם שיצר השם מול עיני, ב"סופה" של תקופה – הקורונה... יצירה של חיים בתוך חיים.

כך השם קבע - חוק רוחני בתוך הטבע. משבר, ואחריו - צמיחה.

צירים גדולים וקטנים המקדמים אותנו לעבר המטרה.

וביניהם יצר, בהשגחה פרטית, מנוחה. ציר ומנוחה. כמה רחום וחנון.

רגעי המנוחה הם זמן חשוב להתבוננות, לתפילה, לדלק רוחני עם נשימה. לגל הבא, לציר הבא, בדרך למטרה. לידה.

והנה אנו כאן. כמעט, בעזרת השם, בסופה של חוויה מאתגרת ותקופה כל כך אחרת. הקורונה.

זוכרת את ההכרזה הראשונה – "תישארו בבית ותשמרו על נפשותיכם".

הרגע של השינוי בחייך. הרגע שעכשיו הכול מושבת, ואת צריכה להיכנס הביתה.

התנתקות מכל מעגל חברתי אפשרי - תפילות, עבודה, גנים ציבוריים, חברים. אמא ואבא. סבא וסבתא.

משבר. משבר רגשי. משבר כלכלי.

והקדוש ברוך הוא ברחמים – נותן . מרחם. שומר עלינו. פועל ומפעיל. ציר ומנוחה.

תנוחו בבית. רצתם כל כך הרבה שנים, רדפתם, הסתובבתם. תנוחו. תתבוננו.

תקופה של חיבור. ללמוד להעריך, פיתוח התקשורת הבן אישית.

עצירה.

והנה, הכריזו, מותר לצאת מבית.

מעגלים חברתיים נפתחו. עוד מעגל, ועוד מעגל... חוזרים!

אבל עכשיו - לאן חוזרים? ואיך חוזרים?

יכול להיות שאחרי התקופה הזאת לא נולד משהו חדש? תודעה חדשה?

מחכים ללידה – לצמיחה, אבל צומח לו משבר. משבר אחר. כלכלי, נפשי. כאב. משהו אחר.

יש אנשים שנמצאים בפשיטת רגל, יש ילדים שחווים רגרסיה בתקשורת החברתית.

יש ילדים שמפחדים מהמסכות. דבוקים רק בבית, להורים. יש פחדים וחרדות.

בלידה, גם כשכואב את יודעת שעוד מעט יגיע הרגע שכל כך ציפית לו. תינוק.

אחרי הלידה, גם אם כואב עדיין - את נזכרת בתמונות ומחייכת. הגעתי לרגע. הצלחתי.

בתקופת הקורונה את מחכה לחזור לשגרה, והחזרה היא כבר לא אותו דבר. זה לוקח זמן.

אז מה קרה כאן? – לא גילינו את המטרה.

הכול היה פתאומי. כהרף עין. בלי הודעה מוקדמת. בלי תכנון, בלי שליטה.

אז מה עושים עכשיו? איך חוזרים לעצמנו?

דבר ראשון: כתיבה ושינון.

לכתוב דברים טובים שנרכשו מתקופת הקורונה. לשמר ולשנן אותם. הרבה אנשים מעידים שמהתקופה הזאת הם יצאו עם תובנות, הכירו את המשפחה, למדו לאהוב, לוותר.

דבר שני: הצבת מטרה.

כשאנחנו מציבים מטרות בחיים, כל משבר או קושי מתגמד לעומת המטרה העילאית שאליה אנחנו מקווים.

המציאי את עצמך מחדש. את הפחד תהפכי לדחף. פעולה מפיגה את הפחדים והחרדות.

לדוגמא: אם את כבר לא עובדת במקום העבודה שהיה לך לפני הקורונה, אל תתני לפחד ולחרדה לפעול. תחפשי משהו אחר שאת טובה בו ורוצה לעסוק בו. תפעלי למען המטרה, ובדרך - ותרי על השליטה.

דבר שלישי: הכנה לחג השבועות.

עוד רגע חג השבועות. חג מתן תורה. עוד רגע תלבשי לבן. שמלת כלה. את הולכת לצמוח מחדש.

תורה היא הוראה.

הקדוש ברוך הוא טיהר את העולם (מסיכות, שטיפת ידיים), עצר את כולנו מריצות, מקניית מותרות. ביקש שנתבונן יותר על האחר. שנמנע מלשון הרע ורכילות.

עכשיו אנחנו יכולים לעצור. לקבל את התורה.

חז"ל קראו לשבועות - עצרת.

הרמב"ן אומר ש"עצרת" פירושו שהקב"ה אומר לישראל, היו עצורים איתי, בואו נשמח אני ואתם.

עצרת = מנוחה. כשהנפש נחה, היא יכולה להכיל, להקשיב, לקבל ולצבור דלק רוחני חדש.

אל נשכח שכול תקופת הקורונה התחילה מפורים – "משנכנס אדר מרבין בשמחה". אח"כ המשכנו - ניסן חג הגאולה, וספירת העומר 49 ימים. ביום החמישים, חג שבועות - עצרת. יום של שמחה, התחדשות וקבלת התורה.

הכנה רוחנית מלאת צירים ומנוחה למען המטרה, למען הרגע הזה – חג השבועות.

שנזכה לשבור תבניות, לוותר על כעסים. לחפש פירושים חדשים לסיטואציות בחיים.

אני מאמינה באמונה שלמה שמהחג הקדוש הבא עלינו לטובה אנחנו נרגיש כבר שינוי.

הדברים יסתדרו, הן במישור הרוחני והן במישור הגשמי, ונחזור לחיים קצת אחרת. לידה חדשה. מזל טוב!