מפתיע: הצהרת הבריאות החזירה אותי בתשובה

כבר כמעט עשרה ימים שאני כותב שוב ושוב מספר הצהרות בריאות, לצוות המורים של הילדים שלי.

יש כאלה שאמרו לי: "תכין במחשב פתק, תמלא את התאריך ותחתום". אבל אני לא חושב כך, אני לא מסוגל להירגע. הפתק הזה מחזיר אותי בתשובה כל יום.

את הפתק הזה אני מנסח כל יום מחדש. יום אחד אני כותב: "הודו לה‘ כי טוב כי לעולם חסדו, בני שלמה בריא ושלם, ואין לו שום תסמינים".

ולמחרת אני כותב: "ברוב רחמיו וחסדיו, בני שלמה בריא ושלם ואין לו כל תסמינים", ולילד אחר אני כותב: "ברוך השם יום יום יעמס לנו ישע ופדיום בננו שמואל בריא אולם", ולילד הבא: "חי חי יודוך וישבחוך, בננו בנימין בריא ושלם ואין לו כל תסמינים".

והפתקים הללו עושים אותי מאושר. הפתק הזה מחזיר אותי בתשובה!

הרב עזריאל טאובר זצ"ל היה רגיל לומר שיש לכל יהודי דברים שעליהם הוא צריך לחזור בתשובה, לכל אחד יש הנסיונות שלו. מי בשמירת הלשון, ומי בשמירת העינים, מי בקמצנות, ומי בפזרנות, מי בעצלות, ומי בתפילה, לימוד התורה, ביושר ואמינות, וכו‘ וכו‘.

"אבל יש מצוה", הוא אמר, "שכולנו צריכים לחזור עליה בתשובה: אהבת השם".

כמה פעמים ביטלנו מצוה דאורייתא של אהבת השם: "בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך“ - כל מידה ומידה שהוא מודד לך, הווי מודה לו במאוד מאוד.

להודות להקב“ה הוא חלק בלתי נפרד ממצות אהבת השם, להודות על הטוב ולהודות על הרע בכל מידה ומידה.

אודה על האמת, אני אבא לילדים וסבא לנכדים, כבר מעל 27 שנים. כמעט עשרת אלפים ימים אני הורה לילדים, ומעולם לא כתבתי להם ”הצהרת בריאות“, זה היה פשוט שהם בריאים, מה פתאום לחשוב אחרת?!

מתי ישבתי לעצמי וכתבתי על פתק: "תודה לך השם שבני בריא ושלם ברמ“ח אבריו ושס“ה גידיו". מתי חשבתי על זה בכלל?!

המבוגרים בינינו זוכרים את אחת משיטות החינוך הישנות שעברו להם מן העולם. המורה היה מעניש את השובב התורן לכתוב 200 פעם: ”לא אפריע באמצע השיעור“; לכתוב 100 פעם: ”לא אאחר בבוקר"; ”אסור לפטפט באמצע השיעור“.

המטרה היא להחדיר בלב התלמיד את חומרת מעשיו ולקבוע בליבו הנהגה יותר נכונה. אין דבר שעושה רושם ככתיבת היד, וכשהחניך חוזר וכותב את אותו משפט הוא מחדיר זאת לתודעה שלו, ולכן יש לקוות שהוא ישנה דרכיו...

מה ששמתי לב אז בתור ילד, שלכתוב 200 פעם "לא אפריע בשיעור", זה דבר נחמד, אם אני לא כותב את זה בתור עונש, אך אם זה עונש - זה נורא ואיום. אם אני כותב את זה מעצמי- זה אפילו נפלא.

היה בעונש הזה דבר שביסודו הוא נכון, ”כתיבת היד“ מפנימה מסרים, יש לה השפעה על הנפש שלנו, כמו שכתב המהרש"א (חידושי אגדות בבא בתרא י ע"ב: שהיו אומרים אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו כו'): "יש לפרש כי עיקר הלימוד ושנעשה בו רושם הוא הלימוד הבא מכתיבת יד, אשר על כן נקראו החכמים סופרים".

עוד ראיתי מובא בספרים שכשם שהפה מרגיש פגימת השכל וכציפורן המרגשת בפגימת הסכין השחיטה, כן כתיבת היד עושה רושם ובוחנת חדרי מחשבתו של הכותב להוציא מן הכח אל הפועל.

שמעתי כמה פעמים מרבי עזריאל, שכשהוא היה מדבר ומעודד אנשים ומחזק בליבם את האמונה ש"כל מה דעביד רחמנא - לטב עביד", והיה מבהיר את הדברים כדרכו בקודש בבהירות עצומה, הוא היה אומר: "אתה צריך להגיד לריבונו של עולם תודה על היסורים שהוא נתן לך! ולומר בפה מלא: 'רבונו של עולם! אם הייתי צריך לחזור עוד פעם לעולם הזה ולחיות את חיי מחדש, הייתי בוחר בחיים שנתת לי עכשיו, הייתי בוחר בדיוק בחבילה שאתה בחרת עבורי'. פעמים רבות הוא היה מבקש לכתוב את כל זה על דף ולחזור על ההצהרה הזו.

רושם כתיבת היד משפיעה להפנים את המסרים. למה לנו לחכות עד שתבוא קורונה ח“ו?! למה לכתוב כמו ב“עונש“ עשרות פעמים: "הילד שלי בריא", "הילד שלי בריא", בוא נכתוב את זה לכתחילה.

זה לא נעים להצטרך לטובותיו של הבנק ולקחת משכנתא, אבל יש שם משהו משמח, כי בכל התהליך צריך לחתום על שאלון בריאות, ואז אתה רוצה רק דבר אחד לעשות, לרקוד עד השמים, ולשיר: "אבא אני מודה לך, אבא אני אוהב אותך". אם לא הייתי מתבייש הייתי פורץ בריקוד בתוך הבנק.

כאשר אתה נשאל שאלון אין סופי: האם סבלת או הנך סובל מ... אסטמה, סוכרת, היפוגלקמיה, מחלות לב, אפילפסיה, טחורים, לחץ דם, מחלות כליות, מחלות בכבד, שבץ מוחי, מחלות בבלוטת התריס, אולקוס, בעיות עיכול. האם חוית בשנה האחרונה שינוי משקל דרמטי, שינוי בתיאבון, אי סבילות לחום וקור, סחרחורת, צמרמורת, התעלפויות, הפרעות ראיה, אי נוחות במעים, צרבת, שיעול יתר, עיטוש יתר, אלרגיה, בעיות בדרכי הנשימה, הפרעות בדופק, נפיחות בפרקים, בעיות בעור, כאבי ראש, בעיות בצואר.... ואתה יכול לענות על כל השאלות או על רוב השאלות "לא", לרגע מתחשק לי לרוץ ליער ולצעוק: "אבא! אבא! תודה! תודה! תודה!"

הצהרת הבריאות היום היומית מחזירה אותי בתשובה כל יום ויום.