הרצון המרכזי של האדם: להידבק בה' ובתורתו

מטרתו של הקב"ה בבריאת העולם והאדם היא כדי שהאדם יכיר את בורא עולם, ואת גדולתו ורוממותו - יתקרב אליו ויעבוד אותו, כלשון האר"י הקדוש: "ויזכו להיות מרכבה למעלה להדבק בו יתברך".

עוד כותב האר"י: "כשעלה ברצונו הפשוט להאציל הנאצלים לסיבה נודעת, והיא להיקרא 'רחום וחנון' וכיוצא, כי אם אין בעולם מי שיקבל רחמים ממנו איך יקרא רחום" (עץ חיים).

ה' יתברך רחום וחנון, ולעיתים נראה לאדם שלא טוב לו, כיצד יתכן שהקב"ה יעשה לאדם דבר שאינו טוב לו?

הרמב"ם מסביר: כאשר האדם קשור לה' יתברך - ה' יתברך קשור אליו, והם חיים ביחד בקשר בל ינתק, ולכן, לא יכול להיות שיקרה לאדם דבר רע, אבל, כאשר האדם מסיח דעתו מה' יתברך, וחושב שהדברים שקורים לו, הם אינם בהשגחת ה' וקורים כאילו במקרה, הוא גורם למרחק בינו לבין ה' יתברך.

אומר שלמה המלך: "וגם הנפש לא תמלא", האדם נברא להתענג על ה' וליהנות מזיו השכינה. הקב"ה טבע את הרצון לתענוג במהות האדם, ולכן, יש לאדם רצון תמידי להשיג תענוג ועונג, אך, ברור לכל אדם שהעונג אמיתי לא יכול להגיע מדברים גשמיים בעלמא.

מדוע? כי נפש האדם – רוחנית! ולעולם לא תוכל להתמלא בתענוגות גשמיים, אלא אך ורק בעונג רוחני! ה' יתברך ברא את האדם בכדי שהאדם יתענג, וזהו גם רצונו של האדם ליהנות ולהתענג. אך נוצרת בעיה שיצר הרע "עובד שעות נוספות", ומבלבל את האדם בכל מיני תענוגות מזויפים, שהנפש לא יכול להתמלא מהם.

אנו מתכוננים לחג שבועות, והתורה כותבת: "לא יראו את פני ריקם", כלומר, צריך להגיע לחג עם קורבן, שנקרא: 'מנחה חדשה', אבל, בדורנו לא מקריבים קורבנות, נשאלת השאלה: איזה מנחה אנו מתבקשים להביא? ומדוע הקרבת המנחה דרשה הכנה של 49 יום מפסח עד שבועות?

הקב"ה נתן לאדם עצירה פעם בשנה, מפסח ועד חג שבועות, כדי שהאדם יחדש את רצונותיו, לרצונות שנותנים תענוג אמיתי, וחידוש הרצון הוא שנקרא: ה'מנחה חדשה' שהאדם מביא לקב"ה בחג שבועות.

המנוע שמפעיל ומזיז את האדם במשך כל חייו הוא - הרצון! כשאדם לא רוצה להשיג דבר מסוים, הוא גם לא משקיע מאמצים וטורח עבור אותו הדבר.

לאדם יש כל מיני רצונות, שלפעמים מתנגשים עם הרצון האמיתי – קרבת אלוקים. לאדם יש רצון לחיות ב'גם וגם', גם לממש את הרצונות והחלומות האישיים שלו, וגם רצון לדבקות וקרבת אלוקים.

ולכן האדם צריך לברר לעצמו, מהו באמת עומק הרצון האמיתי שלו? שעולה מעל שאר הרצונות.

חשוב לדעת שאין סתירה לחיות בנוחות: דירה יפה, רכב, עבודה טובה וכו' הדברים הללו עוזרים ומקלים עלינו את החיים, הנקודה היא: שכל הרצונות של האדם צריכים להוביל - ליעד המרכזי האמיתי של חייו.

היעד המרכזי של חיי האדם הוא: לגרום ל'יחוד השלם עם קודשא בריך הוא', להתדבק במלך העולם ובתורתו, והכניס את ה' יתברך לכל פרט ופרט בחייו, וגם למקומות הכי נמוכים וגשמיים.

לכן, המטרה המרכזית שהאדם מכריז עליה בחג השבועות היא הרצון להיות עבד ה', הרצון להידבק בו מתוך ביטול מוחלט לרצונות האישיים שלו, ולרצות לא להיפרד ממנו בשום מקרה ומצב.

לעיתים קיים פער גדול, בין הרצונות האישיים של האדם לרצון ה', כיצד ניתן להתגבר על רצונותינו, ולממש את הרצון האמיתי שמצוי בתוכנו?

רשב"י מחדש עד כמה יקר רצון האדם לפני ה' יתברך: אדם שרוצה לעשות איזה מצווה או דבר טוב, אך, לא מצליח להוציא את רצונו לפועל, הדבר נחשב – כאילו עשה את המצווה! כפי שכותב: "ולית רעותא טבא דיתאביד מקמי מלכא קדישא... קודשא בריך הוא סליק ליה רעותיה כאילו עביד", ומכאן ניתן ללמוד עד כמה רצון האדם חשוב ויקר לפני הקב"ה.

יהי רצון שנזכה לחדש את רצונותינו שיהיה לרצון ה' יתברך, ונזכה אנחנו וצאצאנו לקבל חלק גדול בתורה הקדושה, אמן.