נמצאה בתוך ערימות זבל: לא תאמינו איזה סיפור מרגש עומד מאחורי התינוקת המתוקה 

זה קרה בשנת 2014, במהלך התואר האקדמי שלה. 

שרה קונקור בת ה-25 מלואיזיאנה שבארה"ב הרגישה שהיא צריכה לעשות משהו 'גדול', שמחכה לה ייעוד יוצא דופן איפשהו בעולם. החלום שלה היה לעזור לילדים שסובלים ממחלות ומוגבלויות שונות, והיא הלכה בעקבותיו. מיד אחרי סיום לימודיה כתרפיסטית שיקומית, טסה שרה להאיטי - שם החלה להתמחות במרכז לרפואת ילדים. 

"יום אחד נכנסה למחלקה שלי אישה צעירה, ובידיה הייתה תינוקת בת שלושה חודשים שסבלה ממצב רפואי קשה", משחזרת שרה. "הראש הגדול שלה היה הדבר הראשון שראו, וזה היה בגלל שכמות אדירה של נוזל מוח שדרתי, הצטבר בו. אני זוכרת שכולנו מאוד הזדעזענו מהמצב שלה".

לתינוקת המתוקה קראו ניקה, ושרה מיד ידעה שקשר אחר הולך להירקם ביניהן. 

לדבר נוסף שרה שמה לב, והוא שהאם הצעירה כל הזמן ניסתה להסתיר את העובדה שהיא האמא של הילדה הזו. "בהאיטי זה נחשב לקללה להיות הורה לילד כזה, ולכן הורים לילדים עם מוגבלויות שונות בדרך כלל מנסים להסתיר את העובדה הזו".

אלא שבמקרה של ניקה, ההסתרה העצובה הזו גרמה להזנחה גדולה - חודשים שבהם ניקה לא קיבלה טיפול רפואי או תזונה מתאימה. "זה הגיע למצב שגם אחרי שנתנו לה לאכול וטיפלנו בה במשך חמישה חודשים, ניקה לא הראתה שום מצב של התקדמות והייתה עדיין במצב של תת תזונה. כולנו היינו עצובים בגללה".
 

האם הביולוגית ניסתה למסור את ילדתה המוגבלת לצורכי מחקר

בשלב מסוים, שרה החליטה לעשות מעשה, וביקשה את כתובתה של ניקה. "תכננתי לקפוץ לבקר אותה בביתה, כי היא באמת נכנסה לי ללב".

אך מה שראתה ב'ביתה' של התינוקת בת השמונה חודשים - קרע את לבה, והוביל אותה להחלטה חד סטרית: אני לא אשאר אדישה למצב הזה. "מצאתי את ניקה שוכבת על הרצפה, כשמסביב המון שקיות של זבל. הראש שלה היה מונח על שק אורז, והמראה הכללי שלה שבר את לבי", משחזרת שרה.

באותו זמן שקלה ניקה פחות משלושה ק"ג, שמתוכם תפס ראשה הגדול כמעט את כל המשקל. מראה גופה הרזה והמצומק היה משהו ששרה לא תשכח לעולם. 

ניקה כפי שנמצאה ב'ביתה' של האם הביולוגית

בשלב מסוים שרה החלה לפתח שיחה ידידותית עם אמה של ניקה, ושמעה ממנה את אחד הסיפורים היותר עצובים ששמעה בחייה. "היא סיפרה לי שבהאיטי להיות אמא לילדה כמו ניקה, זה ממש לסבול כל החיים.

"כשהיא הבינה שהילדה שלה הולכת להיוולד עם מום כזה, אמה של ניקה ניסתה להיפטר מההריון בכל דרך אפשרית. היא אפילו ניסתה למסור אותה לרשויות לצורכי מחקר, אך למרבה המזל, אף אחד לא באמת הסכים לעשות בה שימוש שכזה".

"אז עוד לא חשבתי שאני עומדת להפוך לאמא שלה"

ואז שרה נכנסה לתמונה. 

"הבנתי שאני חייבת להתערב בסיפור הזה, לפני שיהיה מאוחר מדי. הצעתי לה למסור את ניקה לאימוץ במרכז הרפואי שבו עבדתי, וגם הסברתי לה כמה אהבה ואיזה טיפול מסור היא תקבל שם. כמובן שאז עוד לא חשבתי שאני עומדת להפוך לאמא שלה".

אמה של ניקה הסכימה, אך נדמה שבשביל ניקה - זה כבר היה מאוחר מדי. הרופאים הודיעו לשרה שהיא כנראה לא תשרוד, ולא תחיה למעלה מגיל שנה. "היא הייתה בסכנת חיים מאוד גדולה, ולא היינו אופטימיים לגביה. כל הצוות הרפואי היה סביבה וטיפל בה, וגם ביקשנו מכל מי שאנחנו מכירים להתפלל בשבילה. ובכל זאת, למרות הקושי והפסימיות של רוב הצוות כולל אותי, ניקה המשיכה להילחם. היא רצתה לחיות".

במשך חצי שנה נלחמה ניקה על חייה, כששרה נמצאת ליד מיטתה 24 שעות. "לקחתי על עצמי לטפל בה במקום האמא שלא הייתה שם, וממש דאגתי לה כאילו אני הייתי האמא שלה. החיים הפרטיים שלי היו על הולד".

בינתיים הספיקה שרה להתחתן, וקצת לפני שהייתה אמורה לחזור בחזרה לביתה בלואיזיאנה ביחד עם בעלה, העזה להעלות על דל שפתיה רעיון משוגע. "שאלתי את בעלי סטפן מה דעתו שנאמץ את ניקה, וניקח אותה איתנו? ידעתי שאני פשוט לא מסוגלת לעזוב אותה מאחוריי".

למזלה, סטפן הסכים והשניים אימצו את ניקה באופן רשמי, וחזרו איתה לביתם עם הבטחה להעניק לה בית אוהב, חם ומלא במסירות נפש כדי לעזור לה להחלים ולהיות ילדה רגילה ככל הילדים. 

במהלך השנים עברה ניקה טיפולי פיזיותרפיה שלימדו אותה ללכת, והיום היא עומדת על רגליה ומתפקדת כילדה רגילה.