לא מספיק לומר דברים טובים. צריך גם לראות אותם

"תחשוב טוב – יהיה טוב!". זה כלל חשוב בכל מצב בחיים.

בחינוך ילדינו זהו כלל הכרחי. אם לא נראה את הטוב שבילדינו, הם לא יראו אותו בעצמם.

ילד נבנה על פי הסתכלות הוריו. הורים שמסתכלים על ילדם בעין טובה – יהיה לו קל יותר להיות טוב. הורים שמסתכלים על ילדם בעין רעה – יקשו עליו לעשות טוב.

בהרצאות שאני נושאת לפני הורים, ומסבירה כמה חשוב להסתכל על הילד בצורה חיובית, לא פעם מספרים לי הורים שהם לקחו את דברי והם ממעטים לומר לילד כמה הוא לא טוב, אלא משתמשים בטוב, ואומרים: "אני חושב שהוא עצלן גדול, אבל אני לא אומר לו את זה".

"אני בטוח שהוא יתחתן ויהיה הורה חסר סבלנות, כבר היום הוא כזה, אבל וודאי שאני נזהר מלומר לו זאת".

"אני יודע שאי אפשר לסמוך עליו, אז איך אשאיר אתו את אחיו ואלך? אני אומרת את זה רק לך!".

יפה.

הורים אלו משתדלים מאוד שלא לומר לילד: "יש לך שתי ידיים שמאליות!"; "אתה הכי עצלן בעולם!"; "תמיד אתה מתווכח, אי אפשר לדבר אתך!".

זה שלב מתקדם.

אבל, אם אנו רק משתדלים שלא לומר לילד את הדבר, ולעומת זאת איננו מצליחים לשכנע את עצמנו בצדקת הדברים, הילד שלנו לא ישתכנע!

הוא ידע שאנחנו חושבים עליו אחרת.

איך הוא ידע זאת?

על פי מבע פנינו, על פי כמה מילים שישמע שאבא ואמא מדברים ביניהם, ובעיקר ידע זאת, כי ישנם רגעים שבהם אנו, ההורים, איננו מצליחים להחניק את מחשבותינו.

בשעת כעס, בלי משים, אנו אומרים את מה שאנו חושבים עמוק בליבנו.

לכן, טוב עושים אותם הורים שהם נוגעים בטוב. מצוין הם עושים שהם משתדלים שלא לומר לילד את אשר על לבם, כדי שלא לייאש אותו, אבל אם אנו רוצים ילדים שבטוחים בעצמם, שמשתדלים לעשות טוב, בואו ננסה לעלות בדרגה.

בואו ננסה גם לראות טוב.

לא רק שלא לומר את הרע, אלא גם לראות טוב בילדינו.

נכון, ודאי שאנו מועילים להם בזאת שאיננו רוטנים כל היום וקודחים להם שוב ושוב במשפטים עולבים. אבל נועיל שבעתיים אם נפתח לעצמנו הרגלי צפייה נכונים ונבונים.

אם נאמר לעצמנו: "הוא ילד – הוא עוד יתחנך!".

"הנה, יש בו כל כך הרבה דברים טובים".

"זה לא שהוא עצלן, הוא התעצל הפעם".

כי אז ילדנו יריח שאנו בוטחים בו, שאנו סומכים עליו, שאנחנו חושבים עליו רק טוב, שאנו מבינים ששגה, אבל נותנים לו צ'אנס, וייבנה בצורה חיובית הרבה יותר.

אם כן, "תחשוב טוב – יהיה טוב!" – זו לא בחירה, אלא הכרח החיים.