המשפחות שלא חזרו לשגרה נחשפות: "שכחו אותנו בבית"

רובינו חזרנו לשגרה – אך יש משפחות שנותרו בבית, כדי לשמור על חייהם של בני המשפחה, המצויים בסיכון גבוה. משפחת אדרי מנתניה, משפחת קוזלובסקי ממודיעין ומשפחת גולדשמידט, משפחות המתמודדות עם האתגר של הסגר הארוך, שיתפו את אתר 'ynet' בהתמודדות הלא פשוטה, ובתחושה ש"שכחו אותם בבית".

רביד אדרי, 24, מנתניה מספרת על התמודדותה של משפחתה. אחד מילדי המשפחה בן ה-13 מתמודד עם PFAPA. מדובר בוירוס שתוקף את המערכת החיסונית שלו. הוירוס עובר בדרך כלל בגיל ההתבגרות, אך הנער עדיין לא הבריא, ונחשב בסיכון גבוה.

כדי לשמור על חייו, נשארה משפחת אדרי ו-5 ילדיהם בבית, מלבד האב שעוסק בעבודה סוציאלית. "אבי שומר מאוד על מרחק, וכשהוא חוזר הביתה ישר מתקלח", משתפת רביד, ומספרת על הקושי של הילדים: "זה פשוט טירוף מה שקורה פה. האחים הקטנים שלי עד לא מזמן היו לומדים מרחוק, בזום, הכל היה טוב ויפה, אבל על פי ההנחיות של משרד החינוך אין אפשרות להעביר את השיעורים מהכיתה בזום. הם יכולים רק לקבל שיעורי בית. לכן הם פשוט נופלים בין הכיסאות".

"זה כל כך מסוכן מה שקורה פה, אני ממש מרגישה שאני 'דורכת על ביצים' בחוץ ואני מעדיפה לא לצאת", מוסיפה רביד, ומציינת כי "המורים של האחים שלי עובדים תחת הנחיות של משרד החינוך, אי אפשר לבוא אליהם בטענות. יש את ה'למעלה' וההנחיות של משרד החינוך לא לוקחות בחשבון את האוכלוסייה שאנחנו חלק ממנה, זה מתסכל מאוד".

משפחת קוזלובסקי: "אני שומרת על אבא"

אורן קוזלובסקי, בן 48 ממודיעין, הוא חולה סיסטיק פיברוזיס, מחלה גנטית רב מערכתית. בנוסף הוא מושתל ריאות, מדוכא מערכת חיסונית, עם אוסף של מחלות רקע. גם כאשר כל עם ישראל חזר לשגרה, משפחת קוזלובסקי – אורן, אשתו ושני ילדיו, בן עשר ובת חמש, נשארו בבית.

"הבת שלי שוחחה עם החברים בווטסאפ מהגן, היא ישבה בבית והקשיבה לסיפור, ואז החברים שאלו אותה: 'למה את לא חוזרת לגן?' והיא ענתה 'לאבא שלי אין מערכת חיסונית ואני צריכה לשמור עליו'", מספר אורן.

הבן הבכור גם הוא בבית. "כשכולם חזרו ללמוד הוא בעצם נשכח", אומר קוזלובסקי בכאב. "הוא רוצה להשתתף, הוא תלמיד טוב, אך יש תקנה של משרד החינוך שאסור לצלם מהכיתה. צוות בית הספר שלו מדהים. הם ניסו לעשות הכול כדי לעזור, וכרגע אני ואשתי מלמדים אותו".

"אני מתקשר לבית החולים שמטפל בי, רופא אחד אומר: 'אני חושב שכמו כולם אתם צריכים לצאת בהדרגה מהסגר', רופא שני אומר: 'בשום פנים ואופן לא'. זה דומה לבן אדם שרואה כביש מהיר ושומם ללא מעבר חצייה ושואל את המומחים: מותר לחצות אותו או אסור לחצות אותו? מישהו ממשרד התחבורה יאמר לו: 'תראה, כמעט ואין פה מכוניות, הסיכוי שתיפגע בו הוא אפסי, אתה יכול לעבור בעיניים עצומות', ומישהו אחר יגיד לו – 'זה כביש מהיר ושומם. אני יודע שהסיכוי להיפגע הוא נמוך, אבל אם תיפגע אתה מת בוודאות'.

"אחד נתן לי סטטיסטיקה ואחד נתן לי תוצאה. מה מהם אני לוקח? אומרים לי - 'אתה אדם חכם. תחליט בעצמך'", מספר קוזלובסקי.

"כשכולם היו בבית, הדברים הסתדרו כי היו פתרונות מצוינים שהתאימו לכולם, עכשיו הפתרונות הללו אינם", אומר קוזלובסקי, ומציין כי "מערכת החינוך צריכה לקבל הנחייה מלמעלה, איך פועלים בתקנה לשעת חירום עבור אוכלוסייה בסיכון גבוה. ברגע שיהיה ברור מהי אוכלוסייה בסיכון גבוה ויהיו גם הנחיות ברורות לשאר הגופים יהיה קל לתפקד, ולנו כאזרחים יהיה קל לבקש. למשל אם אני צריך תמיכה נפשית, פסיכולוג שיעזור לי לטפל בתסכול של הילדה – למי לפנות?!"

משפחת גולדשמידט: "כולם חזרו לשגרה ורק אני משוגעת"

גם משפחת גולדשמידט נשארה בבית, בעקבות מצבו הבריאותי של עדי, בנם הבכור (13), שמתמודד עם דושן. יחד עם עדי נשארו שלושת אחיו: אלה (12), דניאל (9) ושירה (7).

האב, שלומי, עובד מהבית, "וזה המזל שלנו", מספרת זיוה, האם. "עדי צריך עזרה כל הזמן. הוא קורא לנו תמיד, בכל פעולה, כולל להתפשט ולהתלבש. אחד מחזיק אותו ואחד עוזר לו לבצע את הפעולה.

"המזל הנוסף שלנו הוא שעדי ילד טוב ממש, הוא לא דורש הרבה, הוא לא מטריח, ברמה כזאת שלפעמים הוא אומר לי: 'אני לא אשתה הרבה כדי שלא אצטרך לשירותים', ואז דווקא אני מביאה לו כוס ענקית", מוסיפה זיוה, שעובדת בעסק המשפחתי החיוני. "במשרד שלי אני נשמרת מאוד, לא נחשפת לאנשים כמעט", היא אומרת. שאר בני המשפחה נשארו בבית.

זיוה סיפרה על הקושי הגדול של הילדים. "הילדים על סף שיגעון", היא אומרת. "עד לא מזמן הייתה למידה מרחוק, אבל עכשיו, כשהמורות בבית ספר עם הילדים אין כלום. "ברור לי שהמורות עובדות מאוד קשה, אבל מצד שני מי שנשאר בבית נשכח. המורה של עדי עדכנה את שאר המורים שהוא לא מגיע וביקשה שכל אחד מהם ייצור איתו קשר, אבל כל השאר - אין כלום.

"אני רואה אנשים שחזרו לשגרה, בלי מסכות, לא נשמרים ורק אני חייזרית יחידה בסביבה", ממשיכה זיוה. "התחושה היא שכולם בשגרה ורק אני משוגעת".