הבטחתו של הרב עובדיה יוסף זצ"ל: "תלך, ותקבל שכר כפל כפליים!"

"לפני קרוב לחמישים שנה, הציע לי אחד מתלמידיו של הרב עובדיה יוסף זצ"ל למסור שיעור תורה בבית כנסת מסוים בירושלים. כדי להגיע לשם הייתי צריך לנסוע במשך שעתיים באוטובוסים (הלוך וחזור), כדי למסור דרשה של חצי שעה", מספר הרב ראובן אלבז בסדרת ספריו הנפלאה "משכני אחריך".

"בתחילה דחיתי אותו על הסף", ממשיך הרב אלבז לספר. "הייתי אברך צעיר, וחשבתי שאם אלך לשיעור זה, תורה מה יהא עליה?!"

"לאחר תקופה קצרה, הגעתי לשיעור של הרב עובדיה יוסף זצ"ל. בסוף השיעור קרא לי הרב להצטרף אליו, וכשהגענו אליו, אמר לי מרן: 'שמעתי שאתה לא רוצה ללכת למסור שיעור תורה שהציעו לך'.

"'רבינו, תורה מה יהא עליה?', השבתי לרב.

"'והאנשים המסכנים האלה - מה יהיה עליהם?', השיב לי הרב זצ"ל בשאלה נוקבת, 'הלא אין אפילו מי שיגיד להם הלכה אחת...'

"אמרתי לרב שאני רוצה לגדול בתורה", ממשיך הרב אלבז לספר, והוא קם ממקומו ואמר לי את הדברים הבאים: "וכי אני לא רוצה לגדול?! אני הולך ומלמד במשך שעה וחצי ומספר סיפורים, בזמן הזה הייתי יכול להספיק הרבה יותר. אתה רוצה את ההתקדמות האישית שלך, ושהם יישארו עמי ארצות גמורים?! אתה תאכל בשר והם יאכלו חצץ?!", מצטט הרב אלבז, ומסביר שהרב עובדיה זצ"ל התכוון שהלימוד נמשל למאכל ומשקה, כפי שדרשו רבותינו (חגיגה יד ע"א) על הפסוק "לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי" (משלי ט, ה).

הרב עובדיה סיים את דבריו הנוקבים, ואמר: "אל תדאג, תלך, והקב"ה ישלם לך על זה כפל כפליים!"

(צילום: פלאש 90)

הרב אלבז ממשיך לספר כי שמע לדברי הרב, והלך למסור את שיעור התורה באותו בית כנסת. "נדהמתי לראות  4 אנשים", מספר הרב אלבז, "אפילו מניין לא היה, אך לאט לאט ליקטנו מניין, ותוך תקופה קצרה, פחות מחודש ימים, היו 40 איש, שהביאו עימם 20 מילדיהם! ומדובר על אנשים שלא היו באים לבית הנסת להתפלל, ומחסר ידיעה היו מוכרים ארטיקים וגלידות ביום שבת קדש"...

"בחסדי ה' יתברך, שיעור אחרי שיעור, התחילו אותם אנשים להתעניין בדברי התורה הקדושה, והיו שואלים שאלות בהלכה. כיום הם יראי שמים בתכלית, וקובעים עתים לתורה. בניהם – תלמידי חכמים מופלגים וכל נכדיהם זרע קדש ברך ה'!"

"האדם צריך למסור את עצמו למען ה' ותורתו", קורא הרב אלבז מדם ליבו. "אם יש ציבור צמא לתורה, ובאפשרותך לזכות אותו בדרשה, בשיעור, בדבר תורה – אסור לך לעמוד מנגד ולפטור את עצמך בכל מיני תירוצים: 'אני לא בנוי לזה', 'אין לי כוחות', 'אין לי זמן', 'יש לי את סדרי הלימוד שלי', 'יש לי צרכים משפחתיים'...

"הכל תירוצים! אם אתה צריך לעשות – אתה יכול לעשות! ואם תעשה – הקב"ה יהיה בעזרך, ותראה הרבה סיעתא דשמיא בכל התחומים", ממשיך הרב אלבז.

"אל תחשוש מכך שיש לך סדרי לימוד משלך, כבר אמרו חז"ל (אבות ד', ה'): "הלומד על מנת ללמד – מספיקין בידו ללמוד וללמד". מי שמקדיש מזמנו ומתורתו לאחרים – לא רק שתורתו לא תיפגע מכך, אדרבה, תורתו תתגדל, תתרומם ותתעלה.

"אין לנו מושג איזו זכות גדולה יש למי שמזכה את הרבים. התועלת איננה רק לאחרים, גם הוא עצמו יוצא נשכר, הוא נבנה ומתגדל מכל הבחינות.

"כאשר אדם מקהיל קהילות ומזכה את הרבים בתורה וביראת שמים, הקב"ה מתקלס על ידו. מי ששם שמים מתקלס על ידו, אין ערך לשכרו מן השמים.

"כל הקניה שלו עבור בית הכנסת – אני משלם!"

הרב אלבז מצטט את המדרש במשלי (י') "אומר הקב"ה... בשעה שחכם יושב ודורש, אני מוחל ומכפר עוונותיהם של ישראל", וקורא: "עזבת את הבית, הנחת בצד את כל העיסוקים שלך ונסעת למסור שיעור – דע לך שבזכותך הקב"ה מוחל ומכפר על עוונותיהם של ישראל! אין לך השגה באיזה מקום מרומם אתה נמצא!

"לא תמיד זה קל. יש קשיים, יש התמודדויות. לפעמים הדבר כרוך בטרחה ובחוסר נוחות. נתאר לעצמנו: אדם יושב בחיק משפחתו בשבת, משוחח בדברי תורה עם ילדיו. איזו שעה של קורת רוח, מעין עולם הבא! ואז, בבת אחת, עליו לקטוע הכל ולצאת מהבית לשיעור הקבוע שלו. קשה לו לעזוב, הוא מרגיש שעדין לא מיצה את ה'ענג שבת' שלו עם הילדים. אבל אין ברירה – הציבור מחכה.

"אין ספק, זו הקירבה גדולה, מסירות נפש. ומי שמוסר נפשו לזיכוי הרבים, הקב"ה ישלם לו כגמולו בשפע רב. מזכה הרבים זוכה לסיעתא דשמיא

"פעם הוריתי לאברך מהישיבה שילך לבית כנסת פלוני בשבת, וידרוש שם בפני הציבור", מספר הרב אלבז בהתרגשות. "הוא השיב לי: 'אין שם ציבור. למי אדרוש?!', אמרתי לו: 'איך יהיו אנשים אם אין דרשה?… תתחיל לדרוש, וכך יהיו אנשים'.

"לאחר השיעור הראשון, שאלתי אותו: 'נו, איך היה? כמה היו?', ממשיך הרב אלבז, 'היו שניים', השיב לי, אמרתי לו: 'מצוין! איזו זכות גדולה יש לך! הנה, כבר יש לכם זימון… תמשיך, אל תרפה, וה' יהיה בעזרך! בעזרת ה', מהשנים יהיו שלושה, מהשלושה יהיו שישה, כן ירבה וכן יפרוץ...'

"לאחר מספר שבועות הגיע אלי מוסר השיעור, וסיפר שמגיעים לשיעור מעל 25 אנשים! וזה לא נגמר בזה, כדי לרתק את הציבור צריך לעשות להם 'עונג שבת', להגיש כיבוד, עוגות, שתיה… זה פותח את הלב. במסכת סנהדרין (ק"ג, ע"ב) נאמר: 'גדולה לגימה, שמקרבת את הרחוקים'.

"מוסר השיעור לא היה משופע בממון. כיצד יהיה לו תקציב לכיבוד? אך זה חשוב מאוד, אמרתי לו שייקח מכספי מעשר, ועוד יראה שפע.

"הוא הלך למכולת וקנה כיבוד. פגש אותו אדם אחד, שהתעניין לשם מה הוא צריך את הכיבוד. סיפר לו מוסר השיעור על השיעור הקבוע בשבת בבית כנסת פלוני. התלהב אותו אדם מהעניין, ופנה לבעל המכולת: 'כל הקניה שלו עבור בית הכנסת – אני משלם!'...

"והוא מצליח מאוד, והציבור אוהב אותו, ואיך הכל התחיל?", שואל הרב אלבז, ומשיב: "בקושי הוא הסכים, ניסה להתחמק… הוא לא האמין בעצמו; מי אני ומה אני, מי יבוא וכמה יבואו. הוא התחיל אחרי שהכריחו אותו, וההתחלה לא היתה מרשימה בכלל. שני אנשים בסך הכל... ותראו לאן הגיע!"

"בכל אדם טמון פוטנציאל עצום, כוחות אדירים! על האדם להאמין בכוחות הטמונים בו. אם רק יאמין – יווכח!", מסיים הרב אלבז את דבריו.

הרב זמיר כהן בהרצאה קצרה שעוברת דרך מסלול חייו של גדול התנאים, רבי עקיבא, שהחל את דרכו כרועה צאן פשוט שלא ידע קרוא וכתוב, והגיע למדרגות נוראות. שיעור חובה שכל אחד צריך לשמוע, כדי להאמין בעצמו קצת יותר

באדיבות אתר 'דרשו'.