כך תשיגו זוגיות רעננה עד מאה ועשרים

אוי, היו ימים. את נזכרת בערגה בתחילת חיי הנישואין. את רואה את שניכם צעירים ויפים כל כך, עם המון אהבה והתרגשות בלב. לאן היא נעלמה?

מה סוד ההתחדשות והרעננות בחיי הנישואין ובחיים בכלל? אני הולכת ללמד אותך איך גם את תצליחי להעלות את אש ההתלהבות בזוגיות, בחינוך הילדים ובכל פעולות היומיום בעזרת עקרון אחד פשוט.

בואי ללמוד להתרגש מחדש

תינוק קטן שבא לעולם פוקח את העיניים ולא מפסיק להתפעל. וואו! הכל מרגש!
פה יש פרפר! עלה! אמא, ראית?
הוא לא נח לרגע, העולם מעניין כל כך והוא חייב לחקור.

יש גם אנשים מבוגרים שאנחנו מסתכלים עליהם איך גם בגיל 100 הם חיים עם אש פנימית
מאיפה כל האנרגיה? ואולי הם יכולים גם להלוות לנו קצת?...

סוד ההתחדשות נלמד מהפרשה. המדרש אומר: "למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים, לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים חלשה דעתו, שלא היה עמהם בחנוכה, לא הוא ולא שבטו, אמר לו הקב"ה חייך, שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומטיב את הנרות".

אהרן הכהן ראה את חנוכת הנשיאים שהביאו קרבנות לכבוד חנוכת המשכן, חלשה דעתו שלא היה עמהם שהרי היה הנשיא של שבט לוי.

אמר לו הקב"ה: התפקיד שלך גדול משלהם – שאתה מדליק ומיטיב את הנרות בבית המקדש.

על אף הרגילות – תחושות של בראשית

למה אומר הקב"ה על הדלקת המנורה - שלך גדולה משלהם?

קורבנות הנשיאים הם באמת דבר גדול, אבל זו מצוה שעושים אותה פעם אחת, ובדבר שעושים פעם אחת תמיד יש ההתרגשות. התפקיד של אהרן הכהן היה קבוע, יום יום להדליק את הנרות, וכאן כבר צריך השקעה שלא יהפוך העניין לשגרה.

כמדריכת כלות אני רואה ההתרגשות של הכלות לפני חתונתן, ומתפללת עבורן שתשאר כך תמיד ולא רק בהתחלה.

ואיך את מרגישה בחיי הנישואין שלך? האם נכנסת ל"שגרה" שוחקת ואינך מתלהבת יותר או שאת כבתחילה? ואיך את חשה כשאתם מתבוננים יחד באלבום החתונה?

לחלק מהזוגות נותר רק לסמן את ההבדלים ולהתגעגע לזוגיות הרעננה והיפה שהיתה בהתחלה...

איך באמת נצליח שלא יהפכו חיינו להרגל מבלי חיות?

למתבונן במהות הפנימית

נלמד מספר יחזקאל שם כתוב על העליה לרגל: "ובבוא עם הארץ לפני ה' במועדים, הבא דרך שער צפון להשתחוות, יצא דרך שער נגב. והבא דרך שער נגב יצא דרך שער צפונה. לא ישוב דרך השער אשר בא בו" (יחזקאל מ"ו, ט').

עם הארץ - שפירושו אדם פשוט - שמגיע לבית המקדש עליו לצאת משער אחר מהשער שבו הוא נכנס והיעב"ץ בפירושו לפרקי אבות מבאר את הסיבה לכך: "כי הקפיד ה' יתברך שלא יראה השער ב' פעמים, פן ישווה בעיניו לשער ביתו, וקירות הבית לקירותיו, וכל זה מפני כי אהבת עם הארץ היתה מצד הדמיון לבד, ולזה תגדל מתחילה ותמעט לבסוף".
ה' הקפיד שלא יראה עם הארץ את אותו השער פעמיים כי עם הארץ התלהב מיופיו החיצוני של ביהמ"ק, ולא התרגש מהרוחניות שבו, ולכן אם הוא יעבור פעמיים מאותו שער הוא יתרגל לזה ויהיה בעיניו כאילו של ביתו הפרטי ההתלהבות שלו תהיה רק בפעם הראשונה ואח"כ היא תפחת.

מכאן רואים שכשהקשר שלנו עם הדבר או האדם הוא רק חיצוני, מתלהבים רק בהתחלה ובהמשך יש דעיכה, מה שאין כן אם הקשר יהפוך לפנימי, נלמד את הגדלות של השני-של הדבר, נשקיע בקשר הפנימי אזי נוכל לחיות בהתחדשות כל חיינו.

רוצה לחוש התחדשות בחיי נישואין? ממשיך היעבץ ואומר: "אבל הנשיא שהשגתו שכלית לא יצטרך לזה, אבל כל שיוסיף להתמיד, תגדל האהבה בלבו ולכן יצא בדרך אשר בא בו" (פירושו לאבות א', ד').

הנשיא מתרשם מבית המקדש לא רק מבחינה חיצונית, אלא הוא מודע לתוכן ולערך הפנימי של בית המקדש. וברגע שההתלהבות היא מהתוכן הרוחני הפנימי היא לא יורדת, אלא להפך- ככל שהוא מתבונן יותר, כך הוא מתרגש יותר!

כך גם בחיי הנישואין שלך - אם זכרת לבסס את הקשר על פנימיות הוא רק יעלה בחיות ושמחה כל הזמן ואת תחושי התחדשות!

זהו תפקידו של אהרן הכהן – להעלות כל הזמן את הנרות, להבין את הערך של עבודת הקודש, יום יום, ולכן תפקידו גדול משל הנשיאים שאם במעשה שאינו חד פעמי הוא מצליח להתבונן פנימה ולהתלהב,הוא יצליח לקנות את המידה הזו לאורך כל חייו.

ואת אשה יקרה, תפקידיך נעלים. אם תכירי בערכם - לא תחיי בדכדוך אלא בחיות ושמחה כל יום!