קידוש ה': 10 עובדות על המצווה, שניתן לקיים גם במחשבה

1. קידוש ה' היא מצוות עשה, המופיעה בספר ויקרא (כ"ב, ל"ב), יחד עם האיסור לחלל את ה': "וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת-שֵׁם קָדְשִׁי, וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: אֲנִי ה', מְקַדִּשְׁכֶם". כלומר: "ולא תחללו את שם קדשי" – האיסור לגרום לחילול ה', "ונקדשתי בתוך בני ישראל" – החובה לקדש את ה'.

2. למצווה זו כמה משמעויות:

הראשית והעיקרית – חובה למסור את הנפש במקרים בהם יש דין של "ייהרג ואל יעבור". כאשר אדם מוכן למות על קידוש ה', מתקדש ומתכבד שמו של ה' בעיני האנשים, הרואים שמאמיניו דבקים בו אף במחיר חייהם. זוהי הסיבה לכך שיהודים שנרצחו בשל היותם יהודים מכונים "קדושים", ומותם מוגדר כ"מוות על קידוש ה'".

3. פרטים נוספים לקיום מצוות קידוש ה' מובאים בספרי הראשונים, והם:

נכונות והסכמה למסירות נפש, במחשבה בלבד.

התנהגות נאותה, שגורמת לשבח את ה' ומאמיניו.

אמירת שבחי ה' במניין של עשרה משתתפים.

4. מוכנות למסור את הנפש כדי לא לכפור בה': הרמב"ם בספר המצוות (מצווה ט') מבאר את המצווה: "שאנו מצווים לפרסם דת אמת זו ברבים, ושלא נירא בכך מהיזק שום מזיק, עד שאפילו יבוא אלינו אנס עריץ ויקרא אותנו לכפור בו יתעלה - לא נשמע לו, אלא נמסור את עצמנו למות בהחלט, ואפילו לא ניתן לו לחשוב שכפרנו, אף שלבנו מאמין בו יתעלה.".

הרב אליהו עמר בסיפור אמיתי ומצמרר - ילדה של קידוש השם:

בספר החינוך מצווה רצ"ו כתב: "שורש מצווה זו, ידוע כי האדם לא נברא רק לעבד בוראו ומי שאינו מוסר גופו על עבדת אדוניו איננו עבד טוב, והרי בני אדם ימסרו נפשותם על אדוניהם, קל וחמר על מצות מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא".

פרטי המצווה נידונו בהרחבה במסכת סנהדרין פרק ח', ברמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ה' ובשולחן ערוך יורה דעה סימן קנ"ז.

במדרש תורת כהנים מובא: "כשהוא אומר 'ונקדשתי' מסור את עצמך וקדש שמי. יכול ביחידי? תלמוד לומר 'בתוך בני ישראל" המרובים'". מצוות עשה למסור את הנפש כשמחייבים את האדם לעבור עבירה בפהרסיא.

5. התנהגות נאותה, שגורמת לשבח את ה' ומאמיניו: את מצוות קידוש ה' אפשר לקיים גם בשגרת החיים. כה דברי הרמב"ם: "וכן אם דיקדק החכם על עצמו, והיה דיבורו בנחת עם הבריות, ודעתו מעורבת עימהם, ומקבילן בסבר פנים יפות, ונעלב מהן ואינו עולבן, מכבד להן ואפילו למקילין לו, ונושא ונותן באמונה, ולא ירבה באריחות עמי הארץ וישיבתן, ולא ייראה תמיד אלא עוסק בתורה עטוף בציצית מוכתר בתפילין, ועושה בכל מעשיו לפנים משורת הדין--והוא שלא יתרחק הרבה, ולא ישתומם הרבה--עד שיימצאו הכול מקלסין אותו ואוהבין אותו, ומתאווין למעשיו: הרי זה קידש את השם, ועליו הכתוב אומר 'ויאמר לי, עבדי אתה--ישראל, אשר בך אתפאר' (ישעיהו מט,ג)".

מקור דברי הרמב"ם הם מהתלמוד הבבלי (מסכת יומא, פ"ו, ע"א), אך שם לא נאמר שהיא מהווה קיום מצוות קידוש השם, אלא שהיא הפכה של הנהגה מבישה שאסורה באיסור חילול השם.

כיום מקובל להשתמש במושג "קידוש ה'" כשהכוונה לתאר התנהגות ראויה של אדם שומר מצוות. לעומת זאת הביטוי "חילול ה'" הוא כאשר שומר מצוות מתנהג באופן לא ראוי.

כיצד אפשר בטעות ליצור חילול השם, וכיצד מכפרים על כך? הרב אליהו עמר על חשיבות אופן הדיבור וההתנהגות בחיי היומיום:

6. אמירת דבר שבקדושה במניין: בתלמוד (מסכת ברכות כ"א, ע"ב ומסכת מגילה כ"ג, ע"ב. רמב"ם הלכות תפילה וברכת כהנים ח ו. שולחן ערוך סימן נ"ה) נדרש מפסוק זה שאמירת קדושה, קדיש, ברכו, חזרת הש"ץ, ברכת כהנים וקריאת התורה נאמרים רק בעשרה: "אמר רב אדא בר אהבה: 'מנין שאין היחיד אומר קדושה, שנאמר: 'ונקדשתי בתוך בני ישראל'. כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה". צורת הדרשה נעשית בגזירה שווה מהמילה "תוך", שמדובר על מניין. גזירה שווה זו מלמדת גם שחובת מסירות נפש היא רק באונס לעשות עבירה ליד או בידיעת מניין יהודים.

7. על אף שחובת אמירתם אינה מן התורה, הרא"ש כתב שבאמירתם וקיומם מקיימים את מצוות קידוש השם (מסכת ברכות פרק ז' לגבי קריאת התורה. הרא"ש כתב שם שקריאת התורה במניין היא מצוות עשה ודוחה איסור לא תעשה)

8. האר"י בשער הכוונות מורה לכוון לקיים מצוות קידוש השם בשעת אמירת "קדושה", וכן פסק המשנה ברורה (סימן קכ"ה ס"ק ד).

9. קידוש השם במחשבה: בתשובות הרשב"א (חלק ה' סימן נ"ה) נאמר שכשאומרים בקריאת שמע את המילים "ובכל נפשך" ומסכימים למסור את הנפש על קידוש השם, מקיימים את מצוות קידוש השם "כי כל המסכים על זה כאילו עשאו".

10. "בכל עת ורגע שהוא פנוי מן התורה, ובפרט שהוא יושב בטל לבדו בחדר או שוכב על מיטתו ואינו יכול לישן יהיה מהרהר במצות עשה זו של "וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (ויקרא כב, לב) וידמה בנפשו ויצייר במחשבתו כאלו אש גדול ונורא בוער לפניו עד לב השמים והוא בשביל קדושת השם יתברך שובר את טבעו ומפיל את עצמו לאש על קידוש השם יתברך. ומחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה, ונמצא שאינו שוכב ויושב בטל רק מקיים מצות עשה דאורייתא", כותב רבי אלימלך מליזענסק בצעטיל קטן סעיף א'. 

הרב חיים זאיד: קידוש ה’ של 400 בחורות: