לאיה קרמרמן יש אלרגיה למילה "לגילך"

אני: קולגן? אתה פה?

קולגן: נוכח.

אני: מה אתה מעיד על עצמך כנוכח בכזו גאווה, כאילו אתה בשיא אונך?

קולגן: סבבה. קמת עצבנית על הבוקר. מה את רוצה?

אני: אני רוצה שאשכרה תמלא את התפקיד שלך. זוכר את דרישות התפקיד? את המטרה שלשמה נבראת?

קולגן: זוכר, מכיר היטב. אל תיכנסי לסטרס. זה לא טוב לעור הפנים. עושה קמטים. חבל. אבל נשמה, קבלי תיקון טעות. נבראתי עם תאריך תפוגה. ולפי הרשומות שלי, פג התוקף אצלך לפני כמעט עשרים שנה. תגידי תודה שאני עוד מקרטע לך בגוף, מגמיש עורקים ועוד כמה תפקידים קריטיים. העור זה לא הכול בחיים, את יודעת.

אני: יקירי, תפסיק לבלבל את השכל ותחזור מהחל"ת שהחלטת לצאת אליו. לא בא לי בטוב מה שאני רואה במראה. תחזור לגהץ לי את עור הפנים. אבל עם מגהץ אדים טוב כזה. הזלזול שלך בתפקיד ניכר עלי, ונמאס לי שאומרים לי "את נראית עייפה".

קולגן: תגידי, ואת? זוכרת בשביל מה נבראת? בשביל לגדול, לצמוח ולעבוד על עצמך. שהאור שלך, ולא העור, ימשיך לזהור. חוץ מזה, לא יודע למה את בלחץ, את נראית די טוב לגילך.

מי זו גברת לנגר?

"תקשיבי, ידעתי שהיית פעם דוגמנית, אבל את עדיין נראית טוב לגילך. כמה ילדים אמרת שיש לך?". כן, זו הייתה קבלת הפנים החיננית שחיכתה לי לפני שבוע. מישהי, שדרך אגב נראית מעולה לגילה, החליטה שמותר לה לסרוק אותי בעיני הרנטגן שלה ולתת ציון לממצאים. אם יש משהו שאני אלרגית אליו, חוץ ממלון, זו המילה "לגילך". מתברר שצרת רבים היא ממש לא חצי נחמה. נשים מכל המגזרים התרגלו לשמוע את ה"בגילך" הזה כעקיצת סוף משפט. נראה שאכן הגעתי לגיל שנחשב לקבוצת סיכון. זה הזמן לדבר על עקב אכילס הנשי. זאת אומרת, למה שנחשב בטעות לעקב אכילס הנשי. "לגילך".

מסתבר ששעון החול הנשי מתחיל את ספירתו לאחור בגיל 25. כן, בדיוק מה ששמעתם. תוהים מה הדבר הקריטי שקורה דווקא בגיל הזה? פיחות בייצור הקולגן, החלבון שאחראי, בין השאר, לאלסטיות העור. מה שמוליד כמובן דלדול של עור הפנים. לא ברור לי איך הזִקנה נותנת את אותותיה בגיל כל כך צעיר. בגיל 25 הרגשתי לחלוטין ילדה. הרגשתי שיש לי זמן. להכול. פיזזתי בין תוכניות אירוח וממש לא הרגשתי מוכנה להיות אמא. סיימתי תואר בפסיכולוגיה, וכל מה שידעתי לבשל היה שניצל וספגטי. בקיצור, בגיל 25 עוד לא הבנתי כלום. נאדה. כיום, למרות גילי המופלג, 43, אני מרגישה בתחילת הדרך. עדיין קצת מבלבל אותי שהמורים בבית הספר של הבנים קוראים לי "גברת לנגר". אוטומטית אני מחפשת את סבתא של בעלי. ובכל זאת, הספירה לאחור שלי החלה כבר כמעט לפני 20 שנים.

מתי בפעם האחרונה אמרו לגבר "לגילך"? שמע, אתה נראה זקן לגילך? שמע, יש לך מלא קמטים, לגילך? מתי, בכל שנות ההיסטוריה? אף פעם! "לגילך" שמור לנו הנשים. "לגילך" נזרק לחלל האוויר בחוסר רגישות, לא מתחשב בלב של מי הוא פוגש או פוגע. "לגילך" הוא תוצאה של אמונה מוטעית שקיים סוג אחד של יופי, זה המחובר באינפוזיה למעיין הנעורים. אי לכך ובהתאם לזאת, נשים צריכות לשאוף להיראות תמידית בגיל 20 פלוס. בת 20 לקוסמטיקאית, בת 30 להזרקות, בת 40 לניתוחים. נשים בכל העולם מאמינות לשטות הזו. חונכנו להאמין שסוף גיל ההתבגרות הוא סוף מסלול השינויים הפיזיים. זהו. גדלנו. תם הטקס. עכשיו עוצרות. מתקבעות. חדלות מלהשתנות, הס מלהזכיר, להזדקן. הגעת לגיל 25? תקפיאי את עצמך משל היית פסל במאדאם טוסו. לא משנה מה מזמנים לנו החיים - הריונות, לידות, הנקות, שמחות, לא עלינו צרות ודאגות - אותו פריים מתוח חייב להישאר איתן ומתוחזק. כשמציגים את זה ככה מבינים כמה זה טיפשי. ה"לגילך" הזה משאיר מיליוני נשים רחוקות מהאושר, מנסות לחזור להיראות כמו בגיל שהן כבר עברו מזמן, בלי התחשבות בהשלכות. "לגילך" בעצמו מייצר קמטים של צער ואכזבה מלהסתכל במראה. "לגילך" מעוור אותנו וגורם לנו להתבונן על עצמנו כאילו אנחנו עובי שכבת האפידרמיס המקומטת בלבד.

קמטי חוכמה ורגישות

לגילי. אז מה אני יכולה להעיד שיש בי היום שלא היה שם בגיל 25 הכה אוטופי? 40 זה על אמת ה־20 החדש.

הקמטים בצדי העיניים הם קמטים של חוכמה ורגישות של אמא, שיודעת להביט בכל ילד ולראות איזו מילה טובה הוא צריך לשמוע.

השקעים הכהים מתחת לעיניים הם שקעי נתינה. לילות של הנקה והענקה. לילות נטולי שינה של מדידת חום וליטוף.

העיניים המקומטות מדי "לגילך" הן עיניים שלמדו לראות את הטוב באחר. למדו להסתכל סביב ולהיות רגישה, גם למי שלא מכירים. אלה עיניים שלעיתים נפוחות מדמעות. על ילד שחוגג בר־מצווה, או חלילה על מכרים חולים.

השפתיים שאיבדו מלאוּת, התרוקנו גם מלשון הרע. זזות יותר בתפילה, ולפעמים מצליחות אפילו לשתוק כשצריך.

הסנטר המלא, מלא מעוגות יום הולדת, מחוסר אכפתיות בהיריון, מראש של תינוק עייף שמתחבא תחתיו.

קמטי ההבעה הם של חוכמה, בינה ודעת שגדלו והתעצמו, הועמקו מכל קמט חיצוני.

חריצי החיוכים שהושרשו סביב הפה נולדו מאושר, שמחה והתמוגגות מלראות את הילדים עושים שטויות מול המראה.

ה', תן לי את הכוח לעמוד מול הראי ולראות את העומק שהתבגרתי להיות. לשמוח שלא קפאתי בזמן, אלא גדלתי, צמחתי והתפתחתי. תן לי לראות ששקר החן והבל היופי מחוויר מול הנשמה בת אלפי השנים שנפחת בגוף העפר שלי. תן לי לשמוח שהגעתי "לגילך".

סלט אפונת גינה עדינה וזוקיני

סלט אביבי, כיפי, קליל ומרענן. בדיוק מה שצריך כשמתחיל להתחמם ולא עוצר.

המצרכים:

2 כוסות אפונת גינה עדינה (כן, ממחלקת הקפואים בסופר) // ½ זוקיני גדול // 1 תפוח עץ ירוק וחמוץ // ½ כוס נבטי צנונית (אפשר להמיר בעלי תרד טרי פרוסים דק) // ½ כוס ירוקים קצוצים (פטרוזיליה, כוסברה, נענע) // 5 שקדים טריים קלופים // מיץ מ־½ לימון // 1 כפית מלח // 4 כפות שמן זית // 2 כפות גבינה בולגרית מפוררת - לא חובה

אופן ההכנה:

חותכים את הזוקיני והתפוח לג׳וליאנים דקים (מקלות) // קוצצים דק את השקדים הטריים // בקערה גדולה מערבבים את כל הרכיבים ומתבלים // מפזרים מעל מעט גבינה בולגרית וטועמים.

הסלט צריך להיות חמצמץ ומתובל היטב.

לתגובות: ayakremerman@gmail.com

הטור פורסם בעיתון "בשבע".