בתו של החולה האחרון במחלקת קורונה: "תתפללו על אבא, המצב קשה"

"אנחנו רוצים להעביר מסר אחד ויחיד – שאנשים יתפללו", אומרת צליל לוי בקול חנוק. היא רק בת שלושים, אך במהלך שלושת החודשים האחרונים נושאת בעול לא פשוט – אביה, יוסף דבוש (יוסף חיים בן טוני), חלה בקורונה באופן הקשה ביותר. הוא שוכב בבית החולים תל השומר כשהוא מורדם ומונשם, והיא כבת בכורה, אחות לחמישה אחים צעירים (הקטן שבהם בן 14 בלבד), נמצאת על יד מיטתו של האב, מקבלת החלטות מכריעות, שומעת את דעותיהם של הרופאים (שלא באמת יודעים מה אפשר לעשות), ובעיקר – מצפה לנס.

"מהרגע הראשון ידענו שזה 'זה'"

"הכל התחיל לפני כשלושה חודשים, ממש בתחילת התפרצות הקורונה בארץ", מספרת צליל. "זה היה יומיים אחרי פורים, כאשר אבא שלי התחיל להרגיש לא טוב. חשוב לי לציין שהוא אדם בן 54, בריא לחלוטין, בלי שום מחלות רקע משום סוג. זה בא עלינו ממש בהפתעה מוחלטת".

צליל לעולם לא תשכח את הרגעים הקשים – "זה היה ביום ראשון, ה-15 למרץ, בו סגרו את כל בתי הספר והוציאו את הילדים לחופש. אז התחיל הסיוט הפרטי שלנו. אבא לא הרגיש טוב, החום שלו עלה והוא השתעל. באותו זמן היה ניתן לבצע את בדיקות הקורונה רק דרך מד"א, אז יצרנו איתם קשר וציפינו שישלחו אלינו פרמדיק הביתה, אבל ההנחיות שלהם היו  מאוד נוקשות – רק מי שחזר מחו"ל או בא בוודאות עם חולה קורונה מאומת, היה זכאי להיבדק, ואילו היתר נדרשו להתבודד ולבדוק מהו מצבם. אם החום יורד – הם יכולים לשוב לשגרה. כך היה גם אצל אבא. במד"א סירבו לבוא לבדוק אותו, כי הוא לא היה בחו"ל וגם לא היה במגע עם חולה מאומת. אבא המתין בבית עד שהחום עבר, ואז חזר לעבוד במשך יומיים. במהלך היומיים האלו הוא הדביק לצערנו עוד כמה אנשים במסגרת עבודתו בחברת החשמל. היו גם רבים שנאלצו להיכנס לבידוד, אך זה לא היה באשמתו. כך הנחו אותנו".

יוסף חיים בן טוני

ומתי הבנתם שזו קורונה?

"אני כל הזמן הרגשתי שזה 'זה'. בפרט שמצבו של אבא הלך והחמיר, החום שלו עלה שוב והוא סבל מקוצר נשימה חריף. מכיוון שמד"א עדיין סירבו לבדוק, הוא קבע תור למיון בבית החולים אסותא באשדוד, שם לקחו לו בדיקת קורונה, נתנו אנטיביוטיקה ושחררו הביתה. למחרת הגיעה התשובה החיובית ואבא אושפז בבית החולים. מצבו כבר היה בכי רע. הוא לא היה מסוגל לנשום בכוחות עצמו וכבר מהרגע הראשון חיברו אותו לחמצן, ויום למחרת התחילו להנשים אותו בהנשמה לא פולשנית. לאחר שחלף יום נוסף עברו להנשמה פולשנית וגם הרדימו אותו. מאז הוא מורדם ומונשם, כבר שלושה חודשים".

קולה של צליל מתעטף בצער כשהיא נזכרת בהודעתו האחרונה של אביה. "ישנו נוהל שאומר שלפני שמרדימים חולה צריכים לעדכן אותו בכך שהוא עומד להיות מורדם, אז הרופאים ניגשו לאבא שלי והודיעו לו שהם הולכים להרדים אותו למשך כמה ימים. מצמרר אותי כשאני נזכרת בהודעת הווטסאפ שהוא השאיר לי לאחר מכן: 'צליל, מצבי מחמיר והולכים להרדים אותי. אני לא יודע מה יהיה ובאיזה מצב אתעורר, בבקשה תשמרו עליי ותתפללו'.

"מאז לא זכינו לדבר אתו", היא דומעת, "אבל אנחנו מנסים למלא את בקשתו ולהתפלל כמה שיותר. ברור לנו שרק תפילות יכולות לעזור, ואנו גם מנסים לפנות לכמה שיותר אנשים ולבקש מהם להוסיף זכויות לרפואתו של אבא שלנו".

בלי גורמי סיכון, בלי מחלות רקע

מבחינה רפואית מחלקת צליל את מצבו של אביה לשניים – "אבא בריא לגמרי מבחינת כל המדדים, והרופאים אומרים שהם מעולם לא ראו דבר כזה – הלב שלו מתפקד היטב, הכליות והכבד יציבים, לחץ הדם מצוין, הכל תקין, רק הריאות נהרסו על ידי הווירוס באופן קטסטרופאלי, זו גם הסיבה שהוא נזקק להנשמה ולא מצליח לנשום בכוחות עצמו".

לדבריה, כעבור זמן מה של אשפוז באסותא באשדוד החליטו הרופאים להעבירו לתל השומר, שם הוא חובר למכונת אקמו שלמעשה מחליפה את פעולתן של הריאות הפגועות והמלאות כנראה בדלקת.

מכונת האקמו עליה היא מדברת, היא אחת מתוך 36 מכונות יחידות שנמצאות בבתי חולים מסוימים ברחבי הארץ. למעשה, זו מעין דיאליזה לריאות, כאשר החולה מחובר למכונה והיא מוציאה את כל הדם מהגוף, מחמצנת אותו ומחזירה בחזרה. הפעולה הזו חשובה במיוחד כי היא מאפשרת לריאות של החולה לנוח באופן מקסימאלי, להתאושש ולחזור לתפקוד.

"כשחיברו את אבא לאקמו אמרו לנו שמדובר בטיפול שנמשך בממוצע בין שמונה לעשרה ימים", אומרת צליל, "נאמר לנו שאחר כך חוזרים בדרך כלל לחיים עם ריאות רגילות אולי עם הנשמה, אבל עם ריאות. אף אחד לא העלה בדעתו שהשבוע ימלאו חודשיים לחיבור לאקמו ועדיין אבא שלנו מחובר אליו. הרופאים כבר אמרו לנו שמדובר בשיא עולמי, אבל אנחנו לא רוצים לשבור שיאים, רק רוצים את אבא שלנו בחזרה".

אפרופו שיאים, השבוע כבש אביה של צליל גם שיא חדש. "כשאבא אושפז לראשונה במחלקת קורונה בתל השומר הייתה זו מחלקה ענקית – קומת חניון שלמה שעברה הסבה למחלקת קורונה", מתארת צליל. "לאחרונה, בערב חג השבועות, כבר נותרו רק ארבעה חולים באשפוז, אז סגרו את המחלקה התת-קרקעית והעבירו אותם ליחידה בטיפול נמרץ הכללי. היום התבשרנו על כך שאבא נשאר המאושפז היחיד במחלקה, כאשר בדיקות הקורונה שלו ממשיכות לצאת חיוביות, כלומר – הנגיף עוד קיים. לרופאים אין לכך שום הסבר, וגם אנחנו מתוסכלים. אנו רואים מסביב כל כך הרבה אנשים עם גורמי סיכון ומצב גופני לא פשוט, שחלו הרבה אחרי אבא, אך כבר החלימו וחזרו לשגרה, ורק אבא עדיין מאושפז". 

במשך כל התקופה הזו ראו שיפור מסוים במצבו? משהו השתנה לטובה?

צליל מהרהרת לרגע ואז נזכרת בהתרגשות: "בערב ל"ג בעומר שמענו שיש סגולה לקיים הילולא לכבוד התנא האלוקי רבי שמעון ולקבל על עצמנו להמשיך כך גם בשנים הבאות. זה לא שהתאים לנו לשיר ולשמוח, אבל החלטנו בכל זאת לקחת על עצמנו את המשימה. כך הזמנו את הפורום המשפחתי המצומצם וקיימנו הילולא גדולה ומרוממת מאוד לכבוד התנא האלוקי שכדאי לסמוך עליו בשעת הדחק. היה זה ערב מלא תפילות ותקווה. הדבר המדהים היה שכבר למחרת התחילו להגיע חדשות טובות. הרופא האחראי פתאום התקשר אלינו מבית החולים והודיע שהם מופתעים מאוד, כיוון שהמצב משתפר ונראה שניתן לנתק את אבא ממכונת האקמו. כך במשך שבוע שלם חל שיפור ואפילו בוצעה התנתקות למשך יומיים. זו הייתה הפתעה גדולה מבחינה רפואית, כי אחרי חודש וחצי של חיבור זה היה נראה חסר סיכוי. לצערי, אחרי יומיים אבא קרס נשימתית ולא הייתה אופציה אחרת מלחבר אותו בחזרה לאקמו. כעת אנו מנסים לינוק כוחות מהנס שראינו מול עינינו ולקוות שהוא יתחדש ויגיע שוב, לתמיד".

איך הרופאים מסבירים תופעה כזו – שאדם צעיר ובריא מגיע למצב כל כך קשה?

"האמת היא שגם לרופאים אין לכך שום הסבר. התשובה היחידה עליה חוזרים שוב ושוב היא שמדובר במחלה חדשה בארץ ובעולם ולכן מגלים עליה בכל פעם דברים חדשים, ובראשם שיאי הנשמה לא מוכרים. באופן כללי מצב כמו של אבא שלי שמחובר להנשמה במשך שלושה חודשים ולאקמו במשך חודשיים, זה דבר שלא מוכר בעולם הרפואה, אבל הקורונה גורמת כנראה גם לדברים לא הגיוניים. למיטב הבנתי – ווירוס הקורונה פועל באופן בו הוא נכנס לגוף ובא לתקוף את הריאות. בתגובה לכך מערכת החיסון בגוף מייצרת נוגדנים במטרה להילחם בווירוס ולהרוג אותו, אלא שבמקום להרוג את הווירוס, תוקפים הנוגדנים את הריאות בעצמן, וכך גם התאים הבריאים מותקפים ומערכת החיסון של האדם נפגעת. זה גורם להתדרדרות מהירה והתפשטות מסיבית של הנגיף דרך הריאות".

צליל מציינת כי בנושא זה הם גם התוודעו למושג הלא פשוט שנקרא 'סערת ציטוקינים', שמשמעותו מצב בו מערכת החיסון בגוף יוצאת משליטה, תוקפת תאים בריאים ומציפה אותם בנוזלי הדם, בחלבונים ובחלקי תאים. זאת כאשר נאדיות הריאה הן חלק מהתאים שנפגעים ביותר מפעילות היתר של מערכת החיסון, וכתוצאה מכך נגרמת דלקת ריאות חמורה שללא עזרה במכונת הנשמה, עלולה להוביל למוות מחוסר בחמצן.

"אני יודעת שהרופאים ניסו, ועדיין מנסים ממש הכל", היא אומרת בכאב, "ואנחנו אסירי תודה להם על כך, אבא טופל גם בטיפולים ניסיוניים שיש להם עדויות של הצלחה ברחבי העולם, גם ניסו לטפל בו באמצעות תרומת פלזמה של חולים שכבר הבריאו, אבל בינתיים שום דבר לא עזר,  והרופאים אומרים שמה שהם יכולים להציע זו רק הנשמה. אנחנו מנסים לשאוב כוחות מכך שיתר המערכות בגוף מתפקדות היטב  ושהפגיעה היא אך ורק בריאות, בטוחים שהקב"ה יכול לחולל ניסים גדולים, אנו רק צריכים להיות זכאים לכך".

בבקשה, תתפללו

מה נותן לכם תקווה בכאלו זמנים קשים? מה נותן לכם כוח?

"אני באופן אישי", מציינת צליל, "מקבלת את הכוחות מכך שאני נזכרת בסעודת פורים שהייתה לפני שלושה חודשים, יומיים לפני שאבא חלה. הוא ישב אז בפורום המשפחתי, שמח ומאושר, גבוה וחסון. כך אני משתדלת לראותו תמיד מול עיניי. אני מאמינה שהוא לא רק היה כזה, אלא גם ישוב להיות בדיוק כך, כי הכל תלוי אך ורק ברצונו של הבורא.

"מעבר לכך, ברור שכולנו מתחזקים מהתפילות הרבות של עם ישראל. פונים אלינו כל כך הרבה אנשים ומספרים שהם מתפללים על אבא ומוסיפים זכויות למענו. אנחנו לא גומרים להתרגש, כי זה פשוט מדהים. אנחנו גרים בדרום ומקבלים תגובות ושיחות טלפון מכל רחבי הארץ והעולם. זה לא רק קריאת תהילים, אלא גם אנשים שמספרים לנו שהם קראו שיר השירים לרפואתו או קיבלו על עצמם 40 יום שמירת הלשון, הייתה אפילו ילדה בת עשר מבית חילוני שהתקשרה לספר שהיא שמרה שבת לרפואתו. אני מרגישה שכל זה לזכותו של אבא, כפי שאומרים – 'מגלגלים זכות על ידי זכאי'. כנראה שלאבא יש הרבה זכויות שהובילו לכך שהוא יהיה זה שיוביל לקבלות הטובות האלו".

צליל מציינת כי גם בקרב בני המשפחה ניתן לראות את ההתחזקות הגדולה. "לאבא יש הרבה אחים ואחיות, רובם לא דתיים, אבל כן מסורתיים וגם אצלם אפשר לראות התחזקות אדירה לרפואתו. אחד האחים אף עשה מהלך קיצוני והתחיל להניח תפילין לרפואתו של אבא, יום-יום בדמעות. אני ממש מחכה לרגע בו אבא יתעורר ויראה מה כולם עשו בשבילו".

צליל שותקת לרגע ואז מוסיפה: "אני בטוחה שזה יקרה, בקרוב ממש, כי הקב"ה לא משיב את התפילות ריקם והכל אפשרי, זה תלוי רק בנו ובתפילות שלנו".

אנא הצטרפו לקריאת התהילים לרפואתו השלמה של יוסף חיים בן טוני. אתם גם מוזמנים לספר לנו בתגובות על קבלות טובות שקיבלתם לרפואתו השלמה והמהירה:

א

(א) אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב. (ב) כִּי אִם בְּתוֹרַת יְהוָה חֶפְצוֹ וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה. (ג) וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל וְכֹל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ. (ד) לֹא כֵן הָרְשָׁעִים כִּי אִם כַּמֹּץ אֲ‍שֶׁר תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ. (ה) עַל כֵּן לֹא יָקֻמוּ רְשָׁעִים בַּמִּשְׁפָּט וְחַטָּאִים בַּעֲדַת צַדִּיקִים. (ו) כִּי יוֹדֵעַ יְהוָה דֶּרֶךְ צַדִּיקִים וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד.

ו

(א) לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹת עַל הַשְּׁמִינִית מִזְמוֹר לְדָוִד. (ב) יְהוָה אַל בְּאַפְּךָ תוֹכִיחֵנִי וְאַל בַּחֲמָתְךָ תְיַסְּרֵנִי. (ג) חָנֵּנִי יְהוָה כִּי אֻמְלַל אָנִי רְפָאֵנִי יְהוָה כִּי נִבְהֲלוּ עֲצָמָי. (ד) וְנַפְשִׁי נִבְהֲלָה מְאֹד ואת (וְאַתָּה) יְהוָה עַד מָתָי. (ה) שׁוּבָה יְהוָה חַלְּצָה נַפְשִׁי הוֹשִׁיעֵנִי לְמַעַן חַסְדֶּךָ. (ו) כִּי אֵין בַּמָּוֶת זִכְרֶךָ בִּשְׁאוֹל מִי יוֹדֶה לָּךְ. (ז) יָגַעְתִּי בְּאַנְחָתִי אַשְׂחֶה בְכָל לַיְלָה מִטָּתִי בְּדִמְעָתִי עַרְשִׂי אַמְסֶה. (ח) עָשְׁשָׁה מִכַּעַס עֵינִי עָתְקָה בְּכָל צוֹרְרָי. (ט) סוּרוּ מִמֶּנִּי כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן כִּי שָׁמַע יְהוָה קוֹל בִּכְיִי. (י) שָׁמַע יְהוָה תְּחִנָּתִי יְהוָה תְּפִלָּתִי יִקָּח. (יא) יֵבֹשׁוּ וְיִבָּהֲלוּ מְאֹד כָּל אֹיְבָי יָשֻׁבוּ יֵבֹשׁוּ רָגַע.

יג

(א) לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד. (ב) עַד אָנָה יְהוָה תִּשְׁכָּחֵנִי נֶצַח עַד אָנָה תַּסְתִּיר אֶת פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי. (ג) עַד אָנָה אָשִׁית עֵצוֹת בְּנַפְשִׁי יָגוֹן בִּלְבָבִי יוֹמָם עַד אָנָה יָרוּם אֹיְבִי עָלָי. (ד) הַבִּיטָה עֲנֵנִי יְהוָה אֱלֹהָי הָאִירָה עֵינַי פֶּן אִישַׁן הַמָּוֶת. (ה) פֶּן יֹאמַר אֹיְבִי יְכָלְתִּיו צָרַי יָגִילוּ כִּי אֶמּוֹט. (ו) וַאֲנִי בְּחַסְדְּךָ בָטַחְתִּי יָגֵל לִבִּי בִּישׁוּעָתֶךָ אָשִׁירָה לַיהוָה כִּי גָמַל עָלָי.

כ

(א) לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד. (ב) יַעַנְךָ יְהוָה בְּיוֹם צָרָה יְשַׂגֶּבְךָ שֵׁם אֱלֹהֵי יַעֲקֹב. (ג) יִשְׁלַח עֶזְרְךָ מִקֹּדֶשׁ וּמִצִּיּוֹן יִסְעָדֶךָּ. (ד) יִזְכֹּר כָּל מִנְחֹתֶךָ וְעוֹלָתְךָ יְדַשְּׁנֶה סֶלָה. (ה) יִתֶּן לְךָ כִלְבָבֶךָ וְכָל עֲצָתְךָ יְמַלֵּא. (ו) נְרַנְּנָה בִּישׁוּעָתֶךָ וּבְשֵׁם אֱלֹהֵינוּ נִדְגֹּל יְמַלֵּא יְהוָה כָּל מִשְׁאֲלוֹתֶיךָ. (ז) עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי הוֹשִׁיעַ יְהוָה מְשִׁיחוֹ יַעֲנֵהוּ מִשְּׁמֵי קָדְשׁוֹ בִּגְבֻרוֹת יֵשַׁע יְמִינוֹ. (ח) אֵלֶּה בָרֶכֶב וְאֵלֶּה בַסּוּסִים וַאֲנַחְנוּ בְּשֵׁם יְהוָה אֱלֹהֵינוּ נַזְכִּיר. (ט) הֵמָּה כָּרְעוּ וְנָפָלוּ וַאֲנַחְנוּ קַּמְנוּ וַנִּתְעוֹדָד. (י) יְהוָה הוֹשִׁיעָה הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ.

קב

(א) תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף וְלִפְנֵי יְהוָה יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ. (ב) יְהוָה שִׁמְעָה תְפִלָּתִי וְשַׁוְעָתִי אֵלֶיךָ תָבוֹא.(ג) אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי בְּיוֹם צַר לִי הַטֵּה אֵלַי אָזְנֶךָ בְּיוֹם אֶקְרָא מַהֵר עֲנֵנִי. (ד) כִּי כָלוּ בְעָשָׁן יָמָי וְעַצְמוֹתַי כְּמוֹ קֵד נִחָרוּ. (ה) הוּכָּה כָעֵשֶׂב וַיִּבַשׁ לִבִּי כִּי שָׁכַחְתִּי מֵאֲכֹל לַחְמִי. (ו) מִקּוֹל אַנְחָתִי דָּבְקָה עַצְמִי לִבְשָׂרִי. (ז) דָּמִיתִי לִקְאַת מִדְבָּר הָיִיתִי כְּכוֹס חֳרָבוֹת. (ח) שָׁקַדְתִּי וָאֶהְיֶה כְּצִפּוֹר בּוֹדֵד עַל גָּג. (ט) כָּל הַיּוֹם חֵרְפוּנִי אוֹיְבָי מְהוֹלָלַי בִּי נִשְׁבָּעוּ. (י) כִּי אֵפֶר כַּלֶּחֶם אָכָלְתִּי וְשִׁקֻּוַי בִּבְכִי מָסָכְתִּי. (יא) מִפְּנֵי זַעַמְךָ וְקִצְפֶּךָ כִּי נְשָׂאתַנִי וַתַּשְׁלִיכֵנִי. (יב) יָמַי כְּצֵל נָטוּי וַאֲנִי כָּעֵשֶׂב אִיבָשׁ. (יג) וְאַתָּה יְהוָה לְעוֹלָם תֵּשֵׁב וְזִכְרְךָ לְדֹר וָדֹר. (יד) אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן כִּי עֵת לְחֶנְנָהּ כִּי בָא מוֹעֵד. (טו) כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ וְאֶת עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ. (טז) וְיִירְאוּ גוֹיִם אֶת שֵׁם יְהוָה וְכָל מַלְכֵי הָאָרֶץ אֶת כְּבוֹדֶךָ. (יז) כִּי בָנָה יְהוָה צִיּוֹן נִרְאָה בִּכְבוֹדוֹ. (יח) פָּנָה אֶל תְּפִלַּת הָעַרְעָר וְלֹא בָזָה אֶת תְּפִלָּתָם. (יט) תִּכָּתֶב זֹאת לְדוֹר אַחֲרוֹן וְעַם נִבְרָא יְהַלֶּל יָהּ. (כ) כִּי הִשְׁקִיף מִמְּרוֹם קָדְשׁוֹ יְהוָה מִשָּׁמַיִם אֶל אֶרֶץ הִבִּיט. (כא) לִשְׁמֹעַ אֶנְקַת אָסִיר לְפַתֵּחַ בְּנֵי תְמוּתָה. (כב) לְסַפֵּר בְּצִיּוֹן שֵׁם יְהוָה וּתְהִלָּתוֹ בִּירוּשָׁלָ‍ִם. (כג) בְּהִקָּבֵץ עַמִּים יַחְדָּו וּמַמְלָכוֹת לַעֲבֹד אֶת יְהוָה. (כד) עִנָּה בַדֶּרֶךְ כחו [כֹּחִי] קִצַּר יָמָי. (כה) אֹמַר אֵלִי אַל תַּעֲלֵנִי בַּחֲצִי יָמָי בְּדוֹר דּוֹרִים שְׁנוֹתֶיךָ. (כו) לְפָנִים הָאָרֶץ יָסַדְתָּ וּמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ שָׁמָיִם. (כז) הֵמָּה יֹאבֵדוּ וְאַתָּה תַעֲמֹד וְכֻלָּם כַּבֶּגֶד יִבְלוּ כַּלְּבוּשׁ תַּחֲלִיפֵם וְיַחֲלֹפוּ. (כח) וְאַתָּה הוּא וּשְׁנוֹתֶיךָ לֹא יִתָּמּוּ. (כט) בְּנֵי עֲבָדֶיךָ יִשְׁכּוֹנוּ וְזַרְעָם לְפָנֶיךָ יִכּוֹן.

קל

(א) שִׁיר הַמַּעֲלוֹת מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ יְהוָה. (ב) אֲדֹנָי שִׁמְעָה בְקוֹלִי תִּהְיֶינָה אָזְנֶיךָ קַשֻּׁבוֹת לְקוֹל תַּחֲנוּנָי. (ג) אִם עֲו‍ֹנוֹת תִּשְׁמָר יָהּ אֲדֹנָי מִי יַעֲמֹד. (ד) כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה לְמַעַן תִּוָּרֵא. (ה) קִוִּיתִי יְהוָה קִוְּתָה נַפְשִׁי וְלִדְבָרוֹ הוֹחָלְתִּי. (ו) נַפְשִׁי לַאדֹנָי מִשֹּׁמְרִים לַבֹּקֶר שֹׁמְרִים לַבֹּקֶר. (ז) יַחֵל יִשְׂרָאֵל אֶל יְהוָה כִּי עִם יְהוָה הַחֶסֶד וְהַרְבֵּה עִמּוֹ פְדוּת. (ח) וְהוּא יִפְדֶּה אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל עֲו‍ֹנֹתָיו.