איך לעצור את מלאך המוות? תשובתו של הרב אוירבך זצ"ל

אדם צעיר ניגש אל הרב שלמה זלמן אוירבך זצ"ל, ושאלו במה ראוי להתחזק. "את מלאך המוות נוכל לעצור, רק אם נתחזק בכבוד הזולת, בבין אדם לחבירו, כך לא תהיה לו שליטה בתוכנו", השיב הרב זצ"ל.

הקפדה וזהירות בכבוד הזולת הינה חיוב הנכלל בציווי: "ואהבת לרעך כמוך". משמעות המצווה היא שהאדם צריך לאהוב את חברו כשם שהוא אוהב את עצמו. מכלל זה נגזרות דרכי התנהגות רבות. על מצווה זו כותב הרמב"ם: "מצוה על כל אדם לאהוב את כל אחד ואחד מישראל כגופו, לפיכך צריך שיספר בשבחו ולחוס על ממונו, כמו שהוא חס על ממון עצמו ורוצה בכבוד עצמו".

בספר החינוך נכתב על כך: "ואם יספר עליו דברים - יספרם לשבח, ויחוס על כבודו ולא יתכבד בקלונו". וביד הקטנה: "ומבקש תועלתו ושמח בטובתו ומיצר בצרתו, ודיבורו עמו תמיד בנחת דרך חיבה וכבוד".

במסכת אבות: "רבי אליעזר אומר יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך". ופירש רבנו יונה: "לחזר אחר כבוד חברו ויחפוץ כי יכבדהו כאשר חפץ בכבוד עצמו, והוא מדרך המוסר".

חז"ל אמרו (ירושלמי סנהדרין נ'): "רבי יודן בר חנן בשם ר' ברכיה: אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: בני, אם ראיתם זכות אבות וזכות אמהות שנתמוטטו, לכו והידבקו בחסד. מדוע? כי אברהם אבינו במעשיו הטובים, שהיה רק טוב וחסד לכל העולם, וכן יתר האבות שהלכו בדרכיו... לכך יעצנו הכתוב, שכאשר נראה שנתמוטט זכותם, אנו בעצמנו נעורר את מדת טובו וחסדו של הקדוש ברוך הוא עלינו, במה שנתדבק במעשינו במידת החסד. ואז מידה במידה יתדבק חסדו עימנו, ולא ימוש מאיתנו החסד".

"והנה, עתה, שמידת הדין גברה מאוד על העולם, ואין שום עצה להינצל מידי צרות המתחדשות יום ויום, מה מאוד יש להתחזק במידת החסד, כדי שעל ידי זה יתעורר מידת החסד העליונה", כותב ה"חפץ חיים".

אמרו חז"ל שאומר הקדוש ברוך הוא: "ומה אלו, שהן בעצמן צריכים חסד, עושים חסד אלו עם אלו, אני, שאני מלא חסד ורחמים, על אחת כמה וכמה שאני צריך לגמול חסד עם בריותיי".

בתנא דבי אליהו פרק כג ט: "כשהיו ישראל במצרים, נתקבצו כולם וישבו יחד וכרתו ברית יחד, שיעשו גמילות חסדים זה עם זה, וישמרו בלבבם ברית אברהם יצחק ויעקב, ולעבוד את אביהן שבשמים לבדו, ושלא יניחו לשון בית יעקב אביהן, ושלא ילמדו לשון מצרים... ועל ידי זה יתעורר למעלה חסד של השם יתברך עליהם, וממילא יבוטלו לבסוף גזירותיו של פרעה, ובאמת כן היה לבסוף, שדבר זה היה סיבה לגאולה".

מי שרגיל במצווה זו בתמידות, זוכה עבור זה להיות לו בנים בעלי חכמה, בעלי עושר, בעלי אגדה. כמו שאמרו חז"ל: "רבי יהושע אומר: כל הרגיל לעשות צדקה, זוכה לבנים".

תנא דבי אליהו רבה: "ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך, כי תשמע בקול ה' אלוקיך". אימתי יבואו עליך כל הברכות האלה? אם תשמע בקול ה' אלוקיך, ותלך בדרכיו, שהם דרכי שמים. ומה הם דרכי שמים? שהוא רחמן, ומרחם אפילו על הרשעים, ומקבל אותם בתשובה שלמה, וזן ומפרנס את כל הבריות, כך תהיו רחמנים זה על זה לפרנס זה לזה, ותאירו פנים זה לזה בטובה. דבר אחר: מה הם דרכי שמים? שהוא חנון, ונותן מתנת חינם ליודעים אותו ולשאינן יודעין אותו, כך אתם תנו מתנת חינם זה לזה".   

במדרש רות נאמר: "בא וראה כוחן של בעלי צדקה וגומלי חסדים, שאין חוסין, לא בצל שחר, ולא בצל כנפי ארץ, ולא בצל כנפי שמש, ולא בצל כנפי חיות, ולא בצל כנפי כרובים, ולא בצל כנפי נשרים, אלא בצל מי שאמר והיה העולם, שנאמר: "מה יקר חסדך אלוקים ובני אדם בצל כנפיך יחסיוון".  

הגאון מוילנא: כל עבודת השם תלויה בתיקון המידות

בעניין זה נזכיר את דבריו הנוקבים של הגאון מוילנא בפתח ספר 'אבן שלמה': "כל עבודת השם תלוי בתיקון המידות, שהם כמו לבוש למצוות וכללי התורה, וכל החטאים מושרשים במידות… ועיקר חיות האדם הוא להתחזק תמיד בשבירת המידות, ואם לאו למה לו חיים?!"

הרב עמנואל מזרחי - זוהי הסגולה הטמונה במצוות גמילות חסדים:

רבי שלום שרעבי: כל אחד יתייחס לחברו כאילו הוא חלק אבר ממנו ממש

בספר "אור הרש"ש" מובאים דברי הרב שלום שרעבי זצ"ל, שאמר: ית המקדש נחרב עבור שנאת חינם, ותפקידנו להגביר אהבת ישראל שתהיה אהבת חינם". ברוח זו הקימו הוא וקבוצת תלמידיו-חבריו מודל לחברה מתוקנת שבה כולם ערבים זה לזה. בשטר ההתקשרות בין מקובלי ירושלים הם חתמו על הדברים הבאים: (מתוך שטר התקשרות בין מקובלי ירושלים).

הסבא מסלבודקה: תהיה חכם וטוב

ה'סבא מסלבודקה', רבי נתן צבי פינקל זצ"ל, נשאל פעם כיצד הוא מתמצת את עיקר פעליו בחיים. תשובתו של ה'סבא' היתה: "השתדלתי לחנך את תלמידיי כי מוטל עליהם להיות קלוג און גוט!" (חכם וטוב). זהו עיקר משנתו החינוכית של ראש ישיבת סלבודקה: רכשו חכמה ולב טוב, וכך היטיבו עם הבריות.

רבי נתן צבי פינקל זצ''ל

הרב שלמה זלמן אוירבך: כך נעצור את מלאך המוות

לצד גאונותו העצומה, בלטו אצל הרב שלמה זלמן אוירבך זצ"ל שתי תכונות: חביבות וענווה. הרב קיבל כל יהודי, קטן כגדול, במאור פנים מופלא, בסבלנות ובסבר פנים יפות. כל מי שזכה להיפגש עמו לא ישכח את חיוכו כובש הלב, וכפי שסיפר אחד מנהגי המוניות שנהגו להסיעו בקביעות: "אדם כזה סימפטי - לא פגשתי! תמיד עם חיוך, תמיד נכנס ואומר בוקר טוב מהלב, ובנסיעה מדבר איתי ושואל כל פעם: איך האישה? איך הילדים? אני מסיע הרבה רבנים, אבל עוד לא יצא לי להסיע אדם כזה נחמד! ביקשתי אז מכל הנהגים בתחנה, שרק אני אסיע אותו..."

יהודים רבים הגיעו לביתו ליטול ממנו עצה, תושיה וברכה. כאשר חזר ממסירת השיעור היומי בישיבת 'קול תורה', היה מקבל את הקהל בסבלנות. בני משפחתו חיממו את האוכל פעמים רבות שוב ושוב, אך הוא היה עסוק בקבלת הקהל הממתין. רק כאשר הגיעה השעה 15:00, היה מתפנה לאכול, באמרו: "איך אפשר לאכול, אחרי ששומעים כל כך הרבה צרות של יהודים..."

באחת הפעמים, כשכבר היה מבוגר וחלש, לא הרשו בני ביתו למבקשי העצה להיכנס אל ר' שלמה זלמן. "הרב חולה", הם הסבירו. ר' שלמה זלמן זיהה כי אישה אחת עומדת ממתינה בחוץ, וביקש להכניסה. כאשר נכנסה, התנצלה ואמרה: "הרב חולה, אז אלך ואבוא פעם אחרת", והוא השיב לה במתיקות: "זה לא מחלה. זה הזקנה שלי. אם תבואי מחר, זו תהיה אותה זקנה בתוספת עוד יום"...

ילד יתום שהתבייש להגיד קדיש על אביו, זכה לביקורו של ר' שלמה זלמן, שישב עמו והסביר לו בנחת עד כמה אמירת הקדיש עושה לאביו נחת רוח בשמים. הדברים סייעו ליתום הקטן, שהחל לומר את הקדיש בביטחון.

אדם צעיר ניגש אל הרב שלמה זלמן אוירבך זצ"ל, ושאלו במה ראוי להתחזק. "את מלאך המוות נוכל לעצור, רק אם נתחזק בכבוד הזולת, בבין אדם לחבירו, כך לא תהיה לו שליטה בתוכנו", השיב הרב זצ"ל.

באופן דומה השיב הרב אריה שכטר זצ"ל, כאשר ארגנו כנס חיזוק במודיעין עילית. "במה יעסוק הכנס? במה ראוי לחזק את הציבור?", שאלו המארגנים את הרב שכטר, והוא השיב באצילותו את 3 המילים הבאות: "להיות אנשים טובים".

הרב אבא גרוסברד: תן ליהודי לעלות לפניך לאוטובוס. למה לא?!

הרב יעקב אדלשטיין זצ"ל סיפר כי המשגיח הרב אבא גרוסברד היה מרבה לשוחח עם תלמידיו על עניין ה'הטבה'. במהלך השיעורים היה שומע את רעיונותיהם של הבחורים, ואף הוא היה מעניק עצות כיצד להתחזק בנושא זה.

"מיהו האדם שיש לו באמת קרבת אלוקים?", שאל המשגיח והשיב: "אדם שהוא מיטיב לכל, שהוא דבק במידותיו של הקדוש ברוך הוא, שהוא מיטיב לכל ורחמיו על כל מעשיו".

עוד הוסיף המשגיח וביקש מתלמידיו לקבל על עצמם לעשות בכל יום לא פחות מ-3 פעולות של הטבה בסתר, לעשות טוב למישהו פרטי בסתר.

המשגיח המשיך והדגים: "יש בישיבה חדר אוכל, ויש מלצר שאוסף את הצלחות, ויכול כל אחד לסייע ולאסוף את הצלחות באותו שולחן, וכך יהיה יותר קל לממונה לאסוף את הצלחות, ולמרות שהוא מקבל משכורת, מה יש אם יהיה לו יותר קל?!". עוד הוסיף המשגיח ואמר: "או, למשל, אתה עומד בתור לאוטובוס, ורואה אחד מאחור שקצת עצבני ורוצה לעלות, תן לו להיות בתור לפניך, למה לא?!".

הרב מרדכי אליהו: "בזכות וויתור על רצון הנקמה תזכה לבן זכר"

יהודי אחד שביזו אותו, ואף הוציאו עליו 'פשקוילים' ופירסמו עליו בחוצות העיר דברי בזיון, ובושתו היתה נוראה, ובא בשברון לבו לרב מרדכי אליהו זצ"ל, וסיפר לו את אשר עושים לו, הרב השיב לו תשתוק, ואל תשיב למחרפיך דבר, ובזכות שתכפה את רצון הנקמה שבך, בעז"ה תזכה לבן זכר...

הרב מרדכי אליהו זצ''ל (צילום: פלאש 90)

שאל היהודי המבויש: 'מה קשר ברכה זו למצבי?' השיב לו הרב בדרך רמז: 'נאמר בתהלים: 'שבשפלנו זכר לנו', כלומר: אם הושפלת - בעזרת ה' תזכה לבן זכר. כך היה.

הרב אלון אבידר מתאר קווים לדמותו המופלאה של הרב מרדכי אליהו מתוך הכרות אישית, וכן מתוך מעשים של הרב שהתפרסמו בעיקר לאחר פטירתו:

הרב יצחק יעקב וייס: זכיתי לילדים שלא בדרך הטבע

כאשר היה רבי יצחק יעקב וייס זצ"ל בחור צעיר, הוצע לו שידוך. שני הצדדים ביררו זה על זו, והתארסו.

מועד החתונה נקבע, ובטרם הגיע המועד, נסעו משפחת החתן לעיר הכלה, כדי לחגוג שם את החתונה ואת שבעת ימי המשתה. אך כאשר ראתה אמו של הרב וייס את הכלה, חשכו עיניה: הנה היא רואה כי היא נכה. טענות רבות היו לה על השדכן שרימה אותה ולא סיפר לה על מצבה הבריאותי של הכלה, והיא גמרה אומר בלבה לשבור את השידוך.

האם פנתה אל בנה ואמרה לו: "בוא נשוב אל ביתנו לפני מועד החתונה, איני מוכנה שתינשא לבעלת מום זו".

בנה הבחור, שהיה בעל מידות נאצלות, השיב לה: "אמא יקרה! יודע אני כי טובתי עומדת נגד עינייך, יתכן גם שעל פי הלכה מותר לנו לעזוב את השידוך, כי הרי הכל היה בטעות על סמך דבריו השקריים של השדכן, אבל איך נעשה כך לבייש נערה בישראל?! היא הרי מכינה את עצמה לקראת החתונה שאמורה להתקיים בעוד כמה ימים, הרי בושה וכלימה נוראיים יהיו לה אם נעזוב את השידוך בעת הזאת. אני נשאר כאן ומתחתן איתה".

החתונה התקיימה כמתוכנן, ולאחר שנה נולד לבני הזוג בן. שנים ספורות לאחר מכן פרצה מלחמת העולם השניה והאשה נספתה במלחמה.

לאחר המלחמה נשא הרב וייס אשה שניה, ולאחר שגם היא נפטרה נשא אשה שלישית, ומשתי הנשים האחרונות לא היו לו ילדים.

לימים אמר הרב וייס: "לאחר נישואיי התברר לי שעל פי דרך הטבע לא היו אמורים להיות לי ילדים. ברור לי מעל לכל ספק שבזכות כך שלא גרמתי בושה לבת ישראל זכיתי לזרע של קיימא מחוץ לדרך הטבע".

הרב איסר זלמן מלצר: אמתין בחדר המדרגות כדי ש...

הרב שך זצ"ל סיפר שפעם ראה את דודו, הרב איסר זלמן מלצר זצ"ל, עולה בחדר המדרגות של בנין ביתו, ולאחר כמה רגעים ירד חזרה למטה והמתין בפתח הבניין.

נגש אליו הרב שך ושאל אותו אם קרה משהו, ואם הוא צריך עזרה בדבר מה, ענה לו רבי איסר זלמן: "ברוך ה' הכל בסדר, אלא שכאשר התקרבתי אל דלת ביתי שמעתי את עוזרת הבית מזמזמת שירים לעצמה תוך כדי עבודתה, אם הייתי נכנס אל הבית היה עליה להפסיק לשיר... היא אשה קשת יום, והשירים הללו משמחים מעט את לבה, אינני רוצה לגרום לה לעצבות, אשאר כאן עד שתסיים את עבודתה, ואז אעלה שוב לביתי"...

רבי איסר זלמן מלצר (צילום מסך)

הרב יחזקאל אברמסקי לעוזרת הניקיון: תנוחי מעט, תעבדי בקלות

רבי מיכל זילבר, ראש ישיבת זוועהיל, מעיד את אשר ראה במחיצת רבו, הרב יחזקאל אברמסקי זצ"ל, בעל ה'חזון יחזקאל', את היחס המיוחד במינו שזכתה לקבל ממנו עוזרת הבית, זאת שהיתה אחראית על ניקיון הבית.

"מדי פעם היה הרב אברמסקי קורא לה באמצע העבודה, ומבקש ממנה שתנוח מעט. גם הודיע לה באופן כללי שהוא מאד ישמח אם תעשה את מלאכתה בצורה איטית וקלה, מאשר שתעבוד במהירות ובאופן מכביד ומתיש. זאת למרות שהאיטיות הזאת עלתה לו בתשלום נוסף, משום ששילם לה לפי שעות", מספר תלמידו. "היחס הזה של הענקת כבוד שרחש הרב אברמסקי לאותה עוזרת, בוודאי גרם לה להסתכל בעין אחרת, טובה יותר, על התורה ודרכי הנועם שלה. גישה כזאת להתייחס בכבוד ראוי לכל אדם בשווה, מבלי לעיין מה טבעו ומעמדו, היא זו שמביאה שלום ושלווה בעולם, ומוסיפה לאדם מידות טובות ונאצלות".

הרב מיכל יהודה ליפקוביץ: יסוד היסודות של האדם – מידות טובות

רבי מיכל יהודה ליפקוביץ זצ"ל, שעסק בחינוך תלמידים במשך שנים רבות, כותב בספרו 'אמרי דעת' (חלק ב' עמוד כד) כך: "אני אומר לכם, מתוך עובדות קיימות ומניסיון של עשרות שנים מהו יסוד הבנין של האדם, איך הוא בונה את עתידו ומעמיד את עצמו לכל החיים: לא הכישרונות ושאר דברים קובעים, אלא רק המידות! אם יש לאדם מידות טובות - אזי יש לו עתיד מזהיר, ואם חס וחלילה המידות הן אחרות, הוא רחוק מהכל".

ממשיך הרב ליפקוביץ וכותב משפט נחרץ: "וכן ראינו ושמענו על כל גאוני זמננו וגאוני דור הקודם כל אותם הידועים, יסוד היסודות אצלם היה מידות טובות!"

אווירת השבת השלווה נסוכה על רחובות בני ברק. רבי מיכל יהודה שב מן התפילה בישיבת 'תפארת ציון', כשטליתו הלבנה מוסיפה הוד לפניו המאירות. שקוע במחשבות של תורה, אך דעתו אינה מוסחת מהעוברים והשבים. והנה צועד מולו איש פשוט למראה, צעדיו כבדים ועיניו כבויות.

רבי מיכל יהודה מרים את עיניו, במאור פנים ובקול ענוג ורך מאחל לו: "שבתא טבא ר' יהודי, גוט שבת!" האיש תמה לרגע, האמנם אליו כוונה הקריאה?! הוא סבב לאחור, בהיותו סבור כי לבטח אל האיש שמאחוריו נועד האיחול. אך לא, איש לא נראה בכל הרחוב מלבדו.

משהבין כי רבי מיכל יהודה התייחס אליו אישית, פנה נרגש כולו ואמר: "כבוד הרב, אני לא מאמין שאתה אומר לי  'שבת שלום!'", והחל שופך את לבו ומספר את קורות חייו: "אוד מוצל מאש אנכי, מברנוביץ עיר מולדתי. שם הייתי אדם מוכר, אבי עליו השלום היה מנכבדי העיר, וכולם היו מכבדים אותי. וכאן איש אינו מכיר אותי, איש אינו מתייחס אלי. אתה, הרב, הראשון שמאחל לי שבת שלום"...

הרב ראובן אלבז: חסד ברוחניות הוא הגדול ביותר

"חסד ברוחניות הוא החסד הגדול ביותר! אם מצווים אנו לעזור לחבר בעת צרה גופנית ולתמוך בו, כל שכן שצריכים אנו לעזרו ברוחניות, להרים את רוחו לעודדו לקבל עליו עול תורה ומצוות ולחזק את נפשו", אומר הרב אלבז.

"כאשר פגש אברהם את שם, שאלו: "בזכות מה ניצלתם מהמבול?". השיב לו שם: "לא נתנו שינה לעינינו, מאכילים היינו את החיות כל הזמן. היו שם שדים ומזיקים, ברדלסים ואריות, כבשים ופרות, החסד שגמלנו עמהן, הוא זה שנתן לנו להינצל".

"שמע זאת אברהם ואמר: אם כך אהיה אף אני דבוק במידת החסד, שהרי היא זו המצילה את העולם, זהו  רצון הקב"ה, זו תכלית הבריאה. "כי אמרתי" – מהי האמירה של הבורא ומהו רצונו? "עולם חסד יבנה!".

"ניקח לדוגמה אדם שבכוחו להיות ראש ישיבה לחמש מאות או אלף בחורים, אך הוא אדם צנוע ונחבא אל הכלים. הוא יכול הוא לטעון: 'אני ביישן, אין לי אמצעים ממוניים לשם פתיחת ישיבה וגיוס תלמידים, אשאיר זאת למסוגלים יותר, אולי בהמשך השנים אפעל...'", מתאר הרב אלבז, "אך אם הוא רוצה להיקרא אב העולם, אב המון גויים, לנהוג בדרכו של אברהם - עליו לשנס מותניו להפצת תורה ואמונה ולפעול למען הכלל, מתוך רצון אמת לדאוג לעם ישראל כולו, בלי להסתכל על ממון, על אמצעים".

"בדורנו אנו, יכול כל אחד לזכות בחסד זה של הפצת האמונה, ובהצלת נפשות. מספיק להניח יד רכה על כתפו של יהודי, ובנעימות להזמינו להשתתף בשיעור תורה, לבקר בישיבה... ורבים יבואו, ירוצו, נרדפה לדעת את ה'... רק צריך לצאת מהמחשבה על צרכינו האישיים בלבד ולחשוב על הכלל. זה החסד הגדול ביותר!", מסיים הרב אלבז את דבריו.

הרב דב יפה: לחיות עם מידות טובות – הרי זה גן עדן של ממש

אימרה נפלאה היתה שגורה על לשונו של רבי דב יפה זצ"ל, משגיח ישיבת 'כפר חסידים', ובה הרבה לזרז את תלמידיו: "אדם יכול לבחור לעצמו לחיות בגן עדן של מידות טובות, ובמקום זה הוא בוחר לחיות בגיהנום של מידות רעות. תאמרו לי אתם – לא חבל?!" כוונתו היא כי אדם בעל מידות טובות – הוא הראשון שמרוויח מכך, וחייו הם בבחינת חיי גן עדן: אין כעס, אין רטינה, אין עצב, אין דאגה, אין קנאה, אין שנאה. לעומתו, אדם המשחית את מידותיו, אמנם מרוויח מדי פעם רווח מזערי כלשהו כאשר הוא דואג לעצמו – אך בפועל הוא המפסיד הראשון והעקרי מהתנהגותו – חייו הם חיי גיהנום, עמוסי רוגז, מלאי שטנה וכעס.

"תאמרו לי אתם – לא חבל?!" הדהדה שאלתו הנוקבת של המשגיח שוב ושוב.

הרב משה פיינשטיין: השיחה וההתעניינות חשובים לעני יותר מהכסף

היה זה בישיבת 'מועצת גדולי התורה' הראשונה לאחר שהגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל התמנה ל'נשיא המועצת'. גדולי התורה חברי המועצת, כבר המתינו בחדר הישיבות, ועם סיום תפילת מנחה בישיבתו, מיהר רבי משה להגיע אל ישיבת ה'מועצת'. אלא, שמחוץ לבנין הישיבה המתין לו עני וביקש ממנו צדקה.

רבי משה הוציא מכיסו כמה מטבעות ונתנם לעני המתחנן. אך בזאת לא תמה בקשתו, הוא החל לשוחח עם רבי משה ועיכב אותו במשך מספר דקות. התלמידים שליוו את רבי משה ניסו לרמוז לעני שרבי משה ממהר מאוד. רבי משה דחה את רמזיהם, ורמז להם מנגד, להניח לעני ולהפסיק לזרזו.

לאחר שהעני סיים את שיחתו ורבי משה יצא לדרכו, פנה אל תלמידיו ואמר להם: "עצם השיחה וההתעניינות הכנה בשלומו היתה חשובה עבורו יותר מהכסף. מצוות הצדקה במקרה כזה כללה, איפוא, אף את השיחה הזו, להראות לו שאני מתעניין בצרתו ומפנה מזמני כדי להאזין למצוקתו'.

הרב זמיר כהן מציג נותן טיפים ועצות מעשיות מתוך מסכת אבות, המדריכה את האדם כיצד להתנהג בחיי היומיום, והפעם – תורה, עבודה, וגמילות חסדים:

הרב חיים גריינמן: ההזדמנות שלי לקיים חסד בגופי

מידי ערב שבת היה הרב חיים גריינמן זצ"ל נעלם מביתו לכמה שעות, כאשר איש מלבד הרבנית לא ידע מה מעשיו, ולהיכן הולך הרב בשעות אלו.

באחד מימי שישי הגיע אל בית הרב יהודי שנזקק לעצה דחופה, אך הרבנית נאלצה להשיב את פניו בשלילה. רק לאחר שהתחנן הלה כי מדובר כאן על פיקוח נפש, נתנה לו הרבנית את הכתובת בה שוהה הרב.

כשניגש היהודי לשם, נתגלה לעיניו מחזה מפליא, בידי הרב היו כלי ניקיון, ותנועותיו אמרו כי הרב עוסק כעת בניקיון הבית. לאחר שהתנצל והסביר כי הוא בא על ענין של פקוח נפש, והרבנית שלחה אותו, שאל את שאלתו וקיבל תשובה. אז אזר היהודי אומץ וזעק על חילול כבוד התורה, בהתעסקותו של הרב במלאכות מעין אלו.

רבי חיים השיב במאור פנים: "כל יהודי חייב לעשות גמילות חסדים בגופו ממש! היהודי הגלמוד שגר בדירה זו, התלונן בפני כמה פעמים שקשה לו לנקות לבדו את הבית, ולסדר את שאר צורכי השבת. זוהי ההזדמנות שלי לקיים מצוות 'גמילות חסדים' בגופי ממש"...

מהן שתי הבחינות של גדולי דור, ואיזה מהם עדיף? וגם: למה סירב הרב הגדול נחרצות להפוך לראש הישיבה? הרב זמיר כהן חושף:

הרב חיים עוזר גרודזינסקי: הדלת שלי פתוחה בפניך תמיד

הרב יעקב גלינסקי זצ"ל סיפר כי בהיותו תלמיד בישיבת נובהרדוק, בישר לו הרב אליהו מישקובסקי כי "מחר בשעה 11:00 אכניס אותך לבקר אצל רבי חיים עוזר גרודזינסקי". רבי חיים עוזר היה גדול הדור, רבה של וילנא, ורבים השתוקקו להיכנס על הקודש פנימה, לזכות לחזות בזיו פניו הקדושות.

"הכנתי עצמי בהתרגשות רבה לביקור המיוחל", סיפר הרב גלינסקי. "שיערתי שרבי חיים עוזר יבחן אותי על המסכת אותה למדנו, מסכת יבמות, או יבקש ממני שאחדש לו חידוש באחת הסוגיות.

"על כן לא עצמתי עין כל הלילה אלא ישבתי ושננתי היטב את הגמרא והכנתי חידוש לומר לפני הגאון.

"למחרת הגיע הרגע הנכסף. נכנסתי לביתו של רבי חיים עוזר ונעמדתי בפניו כשכולי רועד מפחד. קיוויתי בסתר לבי שהשאלות שישאל אותי בסוגיות מסכת יבמות לא יהיו קשות מדי.

לתדהמתי, שאל אותי רבי חיים עוזר 3 שאלות: שאלה ראשונה: 'האם אתה מקבל מכתבים מהבית?' עניתי: 'לא, כי יש גבול בינינו, ההורים ברוסיה ואני בליטא'.

שאל אותי שאלה שניה: 'האם יש לך מקום טוב לישון עם שמיכה וכרית?' עניתי בחיוב.

מכאן עבר לשאלה השלישית, עדיין שום שאלה בעניני יבמות: 'האם הנעליים שלך במצב טוב? בבקשה תראה לי אותם'...

ממשיך הרב גלינסקי בסיפור המפעים: "יש לציין כי בדרך כלל אצל הנובהרדוקאים היו הנעליים קרועות מאוד, אבל אצלי היה במצב די תקין. ואז הוציא רבי חיים עוזר מן המגרה סכום ניכר, בערך 50 דולר של היום, הגיש לי ואמר: 'הדלת שלי פתוחה בפניך בכל עת שתרצה לבוא'.

"כאן לא יכולתי עוד להתאפק", מסיים רבי יעקב, "ופרצתי בבכי. היחס החם והאבהי של גדול הדור לנער צעיר בלתי מוכר, הפתיע אותי לחלוטין.

"מעשה זה", הוסיף רבי יעקב, "נתן לי דוגמה ודרך לכל החיים כיצד צריך לחוש את צרכי הזולת ולהאיר לו פנים".

הרב גבריאל טולדנו: "קח 200 דולר, ולך קנה מתנה לאשתך"

הרב גבריאל טולדנו ז"ל פגש את תלמידו בערב סוכות, והתעניין בשלומו. בין היתר, שאל אותו איך הוא מתכונן לחג והאם קניה דבר-מה לרעייתו. כאשר התלמיד השיב כי מבחינה כלכלית אינו יכול לעשות זאת, הוציא ראש הישיבה מכיסו מאתיים דולר והגיש לתלמידו, באומרו: 'תקנה עתה מתנה לאשתך לחג'"...

אחד מרבני ישיבת 'אור ברוך' מספר כי אחד מבחורי הישיבה לא הגיע ל'קעמפ' שעורכת הישיבה בתקופת הקיץ. ראש הישיבה התעניין מדוע, והתלמיד השיב שלא היה לו כסף לשלם זאת. מיד שאל ראש הישיבה: "מדוע לא אמרת לי זאת", השיב התלמיד שהתבייש בכך.

שנה לאחר מכן, מספר ימים לפני ראש חודש אב, קרא לאותו בחור, ואמר בחמימות: "תירשם ל'קעמפ' של הישיבה, ותאמר להם שאני משלם זאת מכיסי", וכך עשה בכל שנה ושנה...

תלמיד נוסף סיפר כי ראש הישיבה העניק לו מתנה של 500 דולר לנישואין. לאחר מכן סיפר התלמיד כי שכר דירה ועליו לשפצה, ואמרו המשכירים כי אם יתן את הכסף מראש 3 שנים, ישפצו לו עתה את הדירה. "אך חסר לי סכום כסף גדול לשם כך", סיפר התלמיד לרבו. שאל ראש הישיבה: "כמה הסכום?" השיב: 20,000 ₪, וללא היסוס הוציא מכספו ורשם צ'ק בהבטיחו לשלם זאת עבורו...

רבים מספור הסיפורים על סיועו לתלמידיו לגמור שידוכים. כאשר אחד מתלמידיו היה יתום, שלא היה מי שיעמוד מכוחו מצד החתן, התנדב ראש הישיבה והתחייב לשם כך אלפי דולרים. סיפור נוסף הוא בסגירת שידוך, שאבי הבחור אמר שאין בידו כסף, והוא נותן רק כובע וחליפה לחתן, והצד השני חשב לבטל את השידוך בשל כך. ראש הישיבה מיד נטל על עצמו התחייבויות באלפי דולרים לשם סגירת השידוך.

הרב אהרון לוי - האם ניתן להגיע לעשות חסד מושלם ללא תורה ומצוות? צפו

הרב גרשון אדלשטיין: דאגה לבני הבית – חסד גדול

הרב גרשון אדלשטיין, ראש ישיבת פוניבז, מרבה לעורר את תלמידיו בכך שעשיית חסד - ראשית כל בתוך הבית, עם בני המשפחה. כה דבריו: "כל אדם שיש לו משפחה, בשעה שהוא עוסק בצרכי המשפחה הרי הוא עוסק במצוה, מצוה של חסד עם אהבת הבריות, שהוא דואג לבני המשפחה וטורח בשבילם, לפרנס אותם ולמלא כל צרכיהם, וזוכה בזה לזכויות מרובות של חסד".

הרב גרשון אדלשטיין (צילום: Aharon Krohn/Flash90)

הרב אריה פינקל: שבת לצד תלמיד בעין גדי

"ביום שישי אחד עשיתי מעשה נערות, והחלטתי לצאת ולטייל לבד במדבר יהודה", מספר תלמידו של הרב אריה פינקל זצ"ל. "כצפוי, איבדתי את דרכי, והסתבכתי במשעולי המדבר, עד שהתייבשתי והתעלפתי. כשעתיים לפני שבת התעוררתי, כשמסביבי אנשי הצלה מ"עין גדי". לשאלתם מי אני ומה שמי, לא זכרתי כלום (מרוב חולשה), ולא יכולתי להשיב כראוי. הדבר היחיד שהיה בזכרוני הוא מספר הטלפון של ראש הישיבה, הרב פינקל…", מספר התלמיד, ומסביר כי בימים ההם עדיין לא היו הרבה טלפונים, והקשר ביני לבין הורי התקיים דרך הטלפון של הרב פינקל זצ"ל, כשלמדתי איתו בביתו בערב.

"החובשים התקשרו אל הרב פינקל, וסיפרו לו שהם עומדים על יד בחור שהתעלף. מה שקרה עכשיו, הוא בבחינת הבלתי ייאמן: הרב פינקל לקח יין וחלות ושאר צרכי סעודה, ונסע במונית לעין גדי על מנת להיות איתי במשך כל יום השבת!

"לבסוף החליטו החובשים להעביר אותי באמבולנס לביה"ח הדסה הר הצופים, וראש הישיבה הצטרף  לנסיעה. דקות ספורות לפני השקיעה הגענו לבית החולים, ורק כעבור מספר שעות, כשהעבירו אותי למחלקה, הסכים הרב זצ"ל לעזוב אותי בבית החולים, וצעד רגלית בליל שבת, באמצע הלילה, מהר הצופים לביתו ברחוב מלאכי", מספר התלמיד את סיפורו מעורר ההתפעלות.

הסטייפלר לרב קרייזווירט: בכוחה של מצוות הכנסת כלה להציל משערי מוות

הרב חיים קרייזווירט כיהן במשך כחמישים שנה כרבה של "קהילת מחזיקי הדת" באנטוורפן. כבר בהיותו נער צעיר הרבה הרב לעסוק בגמילות חסדים. נטיה זו התעצמה בעקבות דבריו של הסטייפלר. היה זה כאשר בהיותו בן 70, חלה הרב קרייזוירט מאוד  והרופאים נואשו מחייו. כאשר סיפר לסטייפלר על אבחנתם הקודרת של הרופאים, השיב לו הסטייפלר שיעסוק בהכנסת כלה. כה היו דבריו: "בכל בוקר אנו קוראים 'אלו דברים שאין להם שיעור'. 'הכנסת כלה' כתובה בין 'ביקור חולים' ל'הלוויית המת', ובכוחה של מצוות הכנסת כלה יש להציל אף משערי מוות".

מאז ששמע את הוראתו של הסטייפלר, הגביר הרב קריזווירט את סיועו לכל כלה שביקשה ממנו עזרה, ובסכומי עתק.

הרב דוד לאו - גמילות חסדים:

הרב פינקוס הזדעזע: "לעזור ליהודי – זה נקרא אחרים?!"

בני זוג תושבי אופקים פנו להתייעץ עם הגאון הרב שמשון פינקוס זצ"ל אודות בעיות שונות שהעיבו עליהם בביתם. במהלך השיחה, ביקש רבי שמשון לשוחח עם הבעל ביחידות. "שמתי לב", העיר לו, "כי כמעט ואינך מחייך. האם יש לכך סיבה מיוחדת?"

השיב הבעל: "אמנם כן. השיניים הקדמיות שלי שבורות ומכוערות, ואיני חש בנוח לחייך ולחשוף אותן בפני הבריות". הרב התעניין האם יש דרכי טיפול לבעיה, והשיב הבעל שאכן. עם המכשור המתקדם, ניתן להשיב לשיניים את המראה הטבעי ביותר.

"אם כן, למה אתה מזניח את הטיפול?", שאל הרב בחמימות, והבעל השיב: "אין ביכולתי לעמוד בסכום הגדול של עלות הטיפול".

"כך?", הגיב רבי שמשון וביקש ממנו לגשת עמו לרגע אל החדר הסמוך, כששם הוא פנה אליו בשאלה הבאה: "אמור לי, כמה הטיפול הזה יעלה להערכתך?". האיש נקב בסכום  גבוה מאוד, אבל רבי שמשון לא 'התרגש', וכתב תכף צ'ק על כל הסכום, כשהוא פוקד עליו ואומר: "אני מבקש שתשתמש בצ'ק הזה ותתקן את השיניים, כי לדעתי, חלק גדול מהבעיות שלכם נובע בפשטות מכך שאתה ממעט לחייך. תתקן את השיניים ואז נשוחח שוב"...

מיותר לציין כי אכן, המצב בבית השתפר פלאים לאחר שהבעל החל לחייך.

את הסיפור המופלא הבא סיפר הרב אברהם דייטש, והוסיף המשך מופלא לא פחות: הרב דייטש ניגש לרב פינקוס, והרשה לעצמו לשאול: "ילמדנו רבינו. לי הרי ידוע שמצב הפרנסה בביתכם מתנהל בכבדות, אף ביחס להוצאות ההכרחיות. אז איך הרב מוציא כך ברגע אחד סכום כה גדול עבור אחרים?!".

"אחרים אמרת?!", נזעק רבי שמשון לעומתו, "וכי זה נקרא 'אחרים'?! מי שלא מרגיש את היהודי האחר כבנו - חסרה לו שלמות בעבודת ה'".

הרב אריה לוין: אבי האסירים, אבי המצורעים

רבי אריה לוין נודע בליבו הרחום לחולים ולאסירים. את הכינוי 'רב האסירים' קיבל לאחר שבמשך 25 שנים נהג לבקר בבתי הכלא אצל האסירים היהודיים. בתקופת המנדט הגיע לבקר את אסירי המחתרות, לעודד את רוחם ולכתוב למענם מכתבים ופניות. זכה לבקר את עולי הגרדום ולעודדם בשעותיהם האחרונות. גם בשבתות וחגים נהג ללכת רגלית אל בית הכלא לבקר את האסירים. כמו כן, רבי אריה לוין היה היחיד שלא היסס לבקר בבית החולים למצורעים, ולהושיט כל עזרה נדרשת לנגועים במחלה האיומה.

פעם בחול המועד סוכות ראו את רבי אריה מהלך באחת משכונות ירושלים. שאל אותו אחד האנשים: "מה עושה הרב בשכונתנו?" ענה רבי אריה: "נוהג אני בחול המועד לבקר את האלמנות, נשותיהן של הרבנים. כל ימות השנה האלמנה טרודה בעבודתה ואין היא מרגישה בבדידותה, אבל בחול המועד, כאשר כולם חוגגים ואינם עובדים - אזי מרגישה האלמנה בבדידותה ונזכרת בימים הטובים, שכולם היו באים בחג לבקר את בעלה הרב כשעוד היה בחיים, והבית היה הומה ממבקרים והשמחה היתה שרויה בו. ואילו כעת היא יושבת בודדה וגלמודה, וימי החג נהפכים לה לצער והכאב גדול. לכן מקפיד אני לבקר ולעודד את האלמנות דוקא בימים אלו".

מסיפור זה ניתן ללמוד כי פעמים רבות באים אנו לנחם או לעזור לאנשים עם צרות אבל מהר מאוד שוכחים אותם ואנשים אלו נשארים עם הקשיים, החוכמה היא להתמיד בעזרה וכל הזמן לראות אם השכן או הידיד או תם אדם אולי זקוק לתמיכה בממון או סתם לשוחח עמו ולעודדו. את זה ניתן ללמוד מרבי אריה, שהבין את נפש האחרים וידע מתי קשה להם והם זקוקים לעידוד.

בצוואתו כתב, בין השאר, את הדברים הבאים: "השתדלתי עד כמה שאפשר במצוות בין אדם לחברו, כמו שאמר הכתוב: 'ומה ה' דורש ממך? כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלוקיך'. נזהרתי מאוד לקבל את כל אדם בסבר פנים יפות, עד שנעשה אצלי לטבע שני. גם נזהרתי להקדים שלום לכל אדם. התאמצתי תמיד להיות מן הנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים, ותיכף ומיד התפללתי שלא ייענש שום אדם בסיבתי".

עוד כתב הרב בצוואתו: "השתדלתי בכל מאמצי כוחי להשריש בליבות בני ביתי שיחיו אהבת הבריות, ובמקום לנטוע שנאה לחוטאים, השתדלתי להשריש אהבה וכבוד ויקר ליראים. בני היקרים, אל תתערבו חלילה וחס בשום מחלוקת שבעולם, ואל תחזיקו במחלוקת, ואפילו לשם שמיים".

הרב נתן בוקובזה: אני חי בשביל לעזור לעם ישראל

מיכל רוזנבאום מפתח תקווה מספרת על מידת החסד של הרב. "בעלי הראשון ז"ל היה חולה מאוד, והרב תמך בנו ועודד אותנו מאוד. כאשר בעלי עבר טיפול רפואי קשה בגרמניה, הגיע אלינו הרב לשם, ועודד וחיזק אותנו מאוד". רוזנבאום ממשיכה לפרט, בין דבריה סיפרה על מידת הענווה של הרב: ב"אופן כללי היו כמה פעמים שהרב הופיע אצלינו בדלת כמו מלאך כשהיינו צריכים אותו. פעם לדוגמא, בתקופה שבעלי ז"ל היה חולה הוא שהה לרוב בבית ולא בבית החולים, וכמובן שמצבו הנפשי לא היה ממש טוב, אני הייתי חייבת ללכת בכדי להגיש בדיקות וכדו', אך לא יכולתי להשאירו לבד בלא שיהיה עם מישהו, פתאום דפיקות בדלת והרב הופיע, סיפרתי לו שרציתי לצאת, והרב, בענווה מדהימה, אמר: "באתי בשביל להיות עם בעלך, אשאר איתו עד שתשובי!" הוא נשאר לצידו כשעה וחצי, ושימח אותו כמו שתמיד שימח את כל סובביו". רוזנבאום מסכמת את דבריה בהתפעלות: "מי  שהכיר את הרב ידע ששעה וחצי היו אצלו זמן עצום, ובכל זאת הוא עשה זאת בפשטות ובשמחה. בכלל, לרב היה המון 'הספק' בזמן קצר, פעם שאלתי אותו 'איך הרב חי כך?!" השיב לי: "אני חי רק בשביל לעזור לעם ישראל"...

"רק מי שיעסוק בתורה וגמילות חסדים ינצל לפני ביאת משיח". צפו בדברי הרב זמיר כהן: