דפיקות עזות באמצע הלילה: "אני צריך את הרב בדחיפות". לא תאמינו מדוע

בספר "עמודו של עולם" על הרב יוסף שלום אלישיב זצ"ל מתוארים ביד אומן סיפורים נפלאים על הרב אלישיב זצ"ל. לפניכם מעט מן המעט על מידת הסבלנות של הרב זצ"ל.

1. הרב אלישיב זצ"ל ניחן בסבלנות של ברזל. למרות לעיתים קרובות הטרידוהו בשאלות חסרות טעם, לא הקפיד על שואליו, והשיב להם בסבלנות ובשלוות נפש, כהלל בדורו.

הרבנית סיפרה כי באחד הלילות, בשעה 1:00 לפנות בוקר, במהלך שעות השינה הספורות של הרב, נשמעו דפיקות בלתי פוסקות על שער החצר. הדפיקות נמשכו במשך 10 דקות, והרב קם ממיטתו , התלבש בחופזה וירד לפתוח את השער.

בפתח ניצב איש צעיר, שציין שיש בפניו שאלה דחופה. הרב הזמינו לבית פנימה, והאיש שאל את שאלתו: "כיצד יש לקרוא לתינוק?"

הרב, שסבר כי הברית אמורה להתקיים למחרת עם שחר, וכי השאלה משמעותית עבור שלום בית, ענה בנחת וברוגע, כשהוא מלבן את השאלה לפרטיה.

לאחר שהגיעו הרב זצ"ל והשואל להבנה, ביקש האיש לפרוש בפני הרב שאלה נוספת: "ואם לבסוף תיוולד בת, כיצד אקרא לה?"...

2. הרב זצ"ל ניחן בסבלנות של ברזל, ומעולם לא נראה כעס על פניו. חתנו, הרב עזריאל אוירבך, העיד: "חיינו בבית מורי חמי במשך עשרות שנים ונוכחנו לראות, כי טבועה בו מידת הסבלנות במידה שאין לשערה ואין לתארה. קרוב ל-50 שנה לא ראינוהו מרים את קולו, וגם במצבים שבהם נראה היה כי מוכרחים להרים את הקול, נותרה הנהגתו באותה סבלנות ושלוה!"

הרב, שגדולי עולם שיחרו לפתחו, השיב לכל שואליו, קטנים כגדולים, בחביבות ומנוחת הדעת. ב'תקופת הצנע', כשהעניות היתה קשה, היו באים לשאול את פיו שאלות אף על טיפת דם שנמצאה בביצה. הרב היה בוחן את הביצה בדקדוק רב וקובע האם היא מותרת באכילה, כשהוא נוהג במידתו של דוד המלך שאמר לפני הקב"ה: "רבונו של עולם, לא חסיד אני שכל מלכי מזרח ומערב יושבים אגודות אגודות בכבודם ואני ידי מלוכלכות בדם".

ברבות השנים, כששמעו הלך וגדל, וכל יהודי, שראה את הרב אלישיב חולף לפניו, ראה לעצמו זכות וחובה כאחת לשאלו בדבר הלכה, הרב השיב בחביבות וסבלנות לכל שואליו, וזאת על אף שחס על זמנו היקר מזהב ומפז רב.

באחת ההזדמנויות התבטא רבינו במעין הומור שחור, כי ישנם הסבורים כי אם הם נמצאים במחיצתו ואינם שואלים דבר, הם עוברים על 'בל תשחית'.

הרב גואל אלקריף - קצת סבלנות משנה את הכל:

3. במהלך השיעור היומי שמסר, שאלו שומעי השיעור בשאלות רבות. הרב האזין לדבריהם בסבלנות עצומה, כשהמשפט השגור על לשונו הוא "איז נאך א מאל, איז נאך א מאל!" (עוד פעם, עוד פעם!)

באחד הימים הזדמן לשיעורו של רבינו מומחה גדול לתורת הנפש מארה"ב. הלה יצא מהשיעור משתומם ונפעם, כיצד יהודי המתקרב לגיל מאה שנים יושב במשך פרקי זמן ארוכים מול צעירים המקשים על דבריו ללא הרף, כשהוא משיב לשאלותיהם ברגיעה ובמנוחת הנפש.

כהנהגתו לאורך כל שנותיו, נזהר הרב שלא לפגוע באף אדם. גם כאשר נשאל שאלה, שניכר שלא קדמה לה מחשבה יתירה.

כאשר לימד הרב בשיעורו את פרק "איזהו נשך" , שאל אחד המשתתפים האם יש דין ריבית כאשר אדם מלווה לחברו מטבעות רבים על מנת שישיב לו את ההלוואה בשטר כסף אחד. הרב שמע את השאלה והשיב שאין בזה משום איסור ריבית.

לאחר כמה רגעים קם אחד המשתתפים ושאל בשנית אותה שאלה בדיוק: "האם מותר לאדם להלוות לחברו מטבעות רבים בכדי שישיב לו את ההלוואה בשטר אחד?" הרב השיב בשנית את שענה קודם לכן וביאר שאין בכך משום ריבית.

לאחר שסיים לענות על השאלה בשנית, התעורר אחד המשתתפים ושאל את אותה שאלה בשלישית, כשהוא מציג את הדברים בטוב טעם ודעת ומתאר כיצד פעמים רבות הסוחרים אינם מוכנים להתעסק במטבעות בודדים ומעדיפים שטרות בעלי ערך, ואם כן נמצא ששטר מהווה כסף סחיר יותר ובעל חשיבות רבה יותר ממטבעות בודדים.

למשמע השאלה החוזרת על עצמה, פרץ הציבור בצחוק, שהלא רבינו כבר השיב על השאלה שתי פעמים, ומן הסתם אותו שואל לא הקשיב ולא שמע. אך רבינו השיב בשלישית, במלוא הרצינות, וכשחיוך עדין ואצילי נסוך על פניו: "כבר נמנו וגמרו כל הסוחרים דפה שאין נפקא מינא בין כסף קטן לכסף גדול ואין בכך משום ריבית!"

 4. באחת הפעמים צעד הרב זצ"ל ברחובה של עיר בלווית נכדו, והם הבחינו בפועלים הטרודים בהכנת היציקה ליסודות בניין. "הרואה אתה את ההכנות ליציקת היסודות?", העיר הרב את תשומת ליבו של נכדו בשאלה: "הלא עמודי הבטון כה מוצקים ואיתנים, ואם כן לשם מה יש צורך במוטות הפלדה?!"

"הפלדה היא שמעמידה ומחשלת את הבטון לבל ייסדק ויישבר!", השיב הנכד.

"אכן!", השיב הרב ואמר, "דע לך כי עמוד התורה בלא חסד, הרי הוא כעמוד בטון בלא שלד הפלדה, שאין לו קיום!"

הנכד העיז ושאל: "מתי הסבא עושה חסד? הלא רוב שעות היממה הוא שקוע בתלמודו!"

"דע לך", פתח הרב את סגור ליבו בפני נכדו, "שכאשר באים לבקש ממני עצה והדרכה במלי דעלמא, על אף שהדבר גוזל מזמני היקר, אין הדבר מעיק עלי כל כך. אבל כששואלים אותי בדבר תורה והלכה, ועלי להתנתק מהסוגיא בה אני אוחז ולהיכנס לסוגיות אחרות ולחשב את כל השיטות, אזי זו היא תורת חסד פשוטה כמשמעה!"

5. יהודי תלמיד חכם עמל במשך זמן רב ללקט את פסקיו של הרב אלישיב זצ"ל בעניינים שונים. כאשר סיים עמד להוציא ספר, שהתעתד להיקרא בשם: 'שו"ת הגרי"ש אלישיב'.

הרב יוסף שלום אלישיב זצ’’ל

כשהידיעה על הספר העומד להתפרסם בקרוב הגיעה לאזני הרב, נגרמה לו מכך עגמת נפש רבה, שהלא מעולם לא אבה להדפיס את פסקיו, ומה גם שלאחר שהספר יצא לאור יסברו הכל, כי הרב עצמו מעורב בהדפסת הספר ומאשר את כל הפסקים המובאים בשמו.

כאשר הרב שמע על הספר העתיד לצאת לאור, מלאכת ההדפסה כבר היתה בעיצומה, וכריכותיו המבהיקות, שעליהן הוטבע באותיות זהב 'שו"ת הגרי"ש אלישיב', כבר יצאו מתחת מכבש הדפוס.

הרב זצ"ל הוציא סכום נכבד מכיסו, וביקש מבני ביתו, שיפנו אל המחבר באופן מכובד, יקנו ממנו את הכריכות שהודפסו ויפצירו בו להדפיס כריכות חדשות, שעליהן יוטבע נוסח אחר שממנו ישתמע, כי הספר יוצא על דעת המחבר בלבד ולרב אלישיב עצמו אין כל חלק בהדפסתו.

בתגובה, פנה אחד מבני הבית אל הרב, ואמר כי יש לו רעיון כיצד ניתן לסובב את העניינים באופן אחר ולהביא לכך שהספר לא יודפס כלל. אך הרב, למרות שדעתו לא היתה נוחה כלל מהדפסת הספר, השיב מיידית:: "חלילה לעשות כן, הרי אותו תלמיד חכם עמל רבות על הספר ועתה ברצונו לקצור את פרי עמלו. בעולם הזה צריך לסבול ולשתוק… זו העבודה שלנו בעולם הזה"...

מעלת הסבלנות - הרב יצחק פנגר:

באדיבות אתר 'דרשו'.